שסב, ד

התורה והמצות הוא בע"ס דז"א⁶⁸ דאצי' כי אורייתא מחכמה דאבא נפקת⁶⁹ היינו להיות חכמה בז"א ושית' סדרי משנה הן בחי' המדות⁷⁰ וכו', וגם המצות שנק' רמ"ח אברי'⁷¹ הכל בבחי' ז"א כידוע. והגם שידוע בשרש המצות שהן בבחי' הכת"ר והוא הנק' באד"ר תרי"ג ארחין דגלגלתא⁷² כו' זהו בבחי' ההעלם, אבל בבחי' גילוי שרשם בע"ס דז"א בבחי' הכלים שלהם והתורה בבחי' האור כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור⁷³ כו'. ולהיות כן כאשר אור התורה והמצות שבבחי' האצי' מתגלי' ונמשכים לעולמות הנפרדי' מאין ליש ממש הוא ע"י משה שהוא המשפיע התורה למטה וכמ"ש בפסוק הזה בפירוש תורה צוה לנו משה כאלו משה ציוה מעצמו תורה זו הנגלית לנו, והענין הוא שע"י משה נשפעת מאצי' לבי"ע כו'. והב' הוא הנק' תורת משה⁷⁴ שמשה הוא בחי' מקבל ממקור התורה כמ"ש בכל פרשה וידבר ה' אל משה⁷⁵ כו', והענין הוא בשרש המקור הראשון לאור התורה דאצי' שהוא בבחי' ח"ס דא"א והמצות נק' ארחין כו' שמשם נמשך אור הכתר בחכמה ולהיות התלבשות אור הכת"ר בחכמה, הנה המביא והממשיך המשכה זאת הוא ג"כ בחי' מש"ה והרי הוא בחי' מקבל בלבד והוא ע"י שהוא בחי' ביטול מעצמותו מכל וכל וכמ"ש משה ונחנו מ"ה⁷⁶ כו', וכידוע בפי' ודברי אשר שמתי בפיך⁷⁷ כענין לימוד משניות של הרב"י שאמר לו המגיד אני הוא המשנה המדברת בפיך⁷⁸ כו'. ובאמת אין הענין כמו שסוברין העולם שהמדבר בו הוא מלאך נפרד מעצם האדם אלא הענין הוא שמעצם כחות נפשו של האדם מדבר בו הדיבור הזה כשהוא בבחי' הביטול במציאות, וזהו מ"ש רוח דיבר בי⁷⁹ ב"י ממש כלומר מעצמותו מדבר בו ולא דבר אחר נפרד. וכן כל השגת הנביאים הי' עד"ז שמעצמותם הי' זה הרוח מדבר, אך שהי' נבדל במה שהי' גם הוא שומע מה שמדבר כמו ששומע זולתו, אבל מ"מ רוח זה רוח מעצמותו ולא מלאך נפרד מעצמותו, והגם שנאמר המלאך הדובר בי⁸⁰ דמשמע שהי' מלאך נפרד מעצמותו מ"מ התלבשותו בנפש הנביא הי' בבחי' עצמיו' כמ"ש הדובר בי בי ממש ע"ד הנ"ל, ועד"ז כל השגו' רוה"ק וגילוי אליהו וכיוצא. ומעין ודוגמא זו הוא הלימוד בתורה בבחי' הביטול הנ"ל כמו רב יהודה שהתפלל רק מל' יום לל' יום⁸¹ מפני שלימודו הי' בבחי' ביטול זה, וזהו שנק' מי שתורתו אומנתו⁸² כלומר כמו כלי אומנות שבחי' האומן הפועל פועל בהם כך המשכת אור א"ס בחכמה שעי"ז נעשה מציא' התורה ה"ז כעושה כלי בכח המשכה זו כו'. ולכך נק' תורת משה שמשה