רכ, ג

שלימות, א' מצד ההתכללות בגמר השפע דמשפיע, והב' מצד בחי' העלא' דאו"ח בכללות מסוף מעשה דוקא וד"ל.

וזהו ג"כ טעם הג' הנ"ל משום דבכלות השפע שבפו"מ עולה הכל בבחי' או"ח אל העצמות לפי שלא ירד עוד למטה יותר, [ו]כל דבר הנמשך ובא בסיום אז יגדל כח העולה משם בבחי' או"ח למעלה מכח של [ה]התחלה⁵³², וכנראה בחוש במים היורדי' ממקום גבוה בהר לעמק בסיום כח ירידתן למטה שלא ירדו [עוד] מפני הדבר המעכב הילוכן עוד, אז יעלו המים בחזרה בכח העלי' והגבהה למעלה עד מקור חוצבו [ו]למעלה משם⁵³³, וכח החוזר הזה חזק יותר מכח היורד כו'. וזהו יתרון מעלה דאו"ח על או"י דבאו"י שיורד מגבוה לנמוך נתמעט כחו בירידתו למטה אך כשהגיע בסופו דוקא שם מתחזק כח [ה]התחלה בתוס' כח יותר משהי' בעצם, והוא כח החוזר למעלה ממקור[ו] הראשון⁵³⁴. וכנראה בחוש בהתפשטו' חום השמש באויר הארץ שבהתפשטות למטה מתחלש כח החום אך בהגיע בסופו שהוא בכדור הארץ שם יתרבה כח החום דשמש, דאויר הארץ מתחמם שם ביותר הרבה מאויר האמצעי שאין אור השמש [שם] חם כ"כ, וגם יותר מחום השמש שבקרוב לשמש⁵³⁵, לפי שלמטה בארץ שלא יתפשט שם עוד למטה יותר ע"כ שם דוקא עיקר הכאת אור השמש בכח חזק מאד להיותו מטה יותר ומעוכב שם התפשטותו שלא יתפשט עוד כו', ע"כ ימצא שם כח העולה בבחי' או"ח בתוקף חום השמש ביותר מתחלתו (ולא כפי'⁵³⁶ הפרד"ס⁵³⁷ בנתחב"ס שאין בסוף יותר מתחלתו, אלא שכל כח [ה]התחלה מקבל מן הסוף מטעם דאו"ח גדול מאו"י). וכמו"כ יובן [ענין] טעם מעלה יתירה דיום הוי"ו שנק' סוף מעשה מכל אשר עשה בכל הימים כמ"ש ויכולו השמים והארץ כו', כי בגמר דיום הוי"ו הי' כלות כל ההמשכו' ו[כל] ההשפעות די"מ בכלל ובפרט, ובבחי' כלו[ת] השפע למטה ממש שם נמצא כח העולה למעלה בבחי' או"ח לקדמותו ממש לעצמות המאציל שלמעלה ממקור כל ההמשכו' ד[ו]ימ"ב, מפני שנתחב"ס באופן שיתחזק כח ומקור [ה]התחלה מסוף מעשה דוקא לפי שבחי' או"ח דסוף מעשה חוזר אל העצמות ממש כמ"ש כי בו שבת וינפש כו'. וזהו ויכל אלקים ביום הז' מיד אחר כלות יום הוי"ו שהוא בחי' עלי' דאו"ח לקדמות המאציל [oldpage_שכ] ּ וד"ל (וזהו למעלה יותר מעלי' התענוג מכל אשר עשה, שזהו ביום הוי"ו עדיין בגמר מלאכתו בכללות דוקא שז"ש וירא אלקי' את כל כו'. ואמנם אחר שא' ויהי ערב כו' יום הששי ויכולו השמים שזהו בחי' ההעלאה דאו"ח מן הגמר דגוף השפע דמשפיע ומקבל, וזהו ויכולו לשון רבים ואח"כ א' ויכל