תעז

קיצור. שענין הנדרים זהו בחי' שמאל דוחה, אבל מה שהחכם מתיר הנדר זהו בחי' ימין מקרבת לקרב הניצוץ ולהעלותו ע"ד אכילה דשבת שאינו מגשם ופרש שבתכם לא נאמר מפני שלא יש בו פסולת, וכענין חמץ שבתודה ושתי הלחם שנאכל לכהנים דוקא, וכמו ת"ח שהבשר ויין מוסיפים לו חכמה, וכמו הקרבנות שמתעלים ע"י הכהן ליכלל בבחי' אריה אור י"ה, ובעבודה ז"ע תפילה ותורה, תפילה היא כענין הנדרים שאומר סלח לנו אשמנו ע"ד דחיות דקות הרע, ותורה ימין מקרבת בחכמה אתברירו ולכן ביוהכ"פ שבו ניתנו לוחות אחרונות אומרים כל נדרי, בחי' היתר נדרים, והגם שהוא מעשי"ת שהם בבינה, עכ"ז ביוהכ"פ מאיר הארת יסו"א כמ"ש בת"א בד"ה כי אברהם לא ידענו.

ה) אך עדיין צ"ל מהו ענין הדבור שהי' בקרבנות שהי' צריך להקדיש בפה, וגם בנדרים לבטא בשפתים דוקא, ומאין יש כח בדבור ע"ז וכן דבור החכם להתיר הנדר כו'. אך הענין הוא דהבהמה שלמטה הוא גשמי ובכדי שתוכל להתעלות זהו ע"י דבור האדם שממשיך ע"י דבורו בחי' אור מקיף¹⁷ על הבהמה, והכח שיש בדבור ע"ז להיות כי שרש הדבור הוא גבוה מאד נעלה, שהרי אנו רואים שהתינוק כל ימי משך היניקה אינו יכול לדבר בטוב, כ"א לאחר מוחין דיניקה כשנשלמים המוחין אצלו קצת אזי יכול לדבר בטוב, והוא לפי ששרש אותיות הדבור הם גבוהים מאד כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ, אבא יסד ברתא, ששרש הדבור בחי' ברתא הוא מבחי' שם הוי' שבחכמה כו', לכן ע"י דבור האדם יוכל להמשיך בחי' או"מ על הבהמה להעלותה מגשמיותה ואח"כ ע"י הקרבן הוא ההעלאה והמשכה בפנימי'. וכן בנדרים כתיב ג"כ איש כי יפליא לנדור (בפ' נשא סי' וא"ו פסוק ב') וארז"ל בנדה דף מ"ו ע"ב ובנזיר דף ך"ט ב' מופלא הסמוך לאיש, ופי' מופלא הסמוך לאיש זהו בחי' הארת החכמה שמאיר בבינה כו' כמשי"ת לקמן אי"ה, ומזה נמשך הכח לבטא בשפתים בנדרים כו'.

קיצור. שהקרבן צריכים להקדיש בפה דוקא, וכן בנדרים לבטא בשפתים, שהבהמה ודבר הנדור הם גשמי' ולכן צריכים להעלותם ע"י שממשיך להם או"מ ע"י דבורו ששרשו מחכמה כמ"ש בחכמה יסד ארץ, ואז יכול להיות העלאת הקרבן והמשכת נחוח לה', וכן בנדרים כי יפליא, הארת החכמה שמאיר בבינה כמשי"ת.

וא"ו) ועפ"ז ¹⁸ יובן הפסוק וידבר משה אל ראשי המטות כו' זה הדבר, פי' מטות הם י"ב שבטים ששרשם וא"ו מדות כפולות והם י"ב גבולי אלכסונים חסד שבגבורה וגבורה שבחסד כו', וראשי המטות הם מוחין של מדות אלו, ומשה הוא