בס"ד. ש"פ תצוה, ח' אדר-ראשון, ה'תשכ"ז
105
(הנחה בלתי מוגה)
ועשית
מזבח מקטר קטורת 192 , ואמרו רז"ל 193 מתקטר בקטורת אין כתיב כאן, אלא מקטר קטורת, המזבח הי' מקטיר את הקטורת, והיינו, שהמזבח עצמו הי' מקטיר הקטורת בלא סיוע אש של מטה, אלא באש של מעלה 194 . ומטעם זה לא הי' ציפוי המזבח נשרף באש שהיתה עליו, כי, אש של מעלה אינה מכלה 195 . וכדאיתא במדרש 196 שהי' משה תמה על זה, אי אפשר שלא ישרף העץ (שהרי ציפוי המזבח הי' רק כעובי דינר זהב 197 ), ואמר לו המקום, כך דרכי באש של מעלה, אש אוכלה אש, ואינו מכלה. וצריך להבין, מהו העילוי בענין אש של מעלה, שדוקא הוא הי' מקטיר את הקטורת. דהנה, ענינם של ב' האישות (אש של מטה ואש של מעלה) בעבודת האדם הוא אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא 198 . והרי כל עיקר ענין המשכן והמקדש הו"ע ההמשכה שבאה ע"י עבודת האדם דוקא, וכמ"ש 199 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, היינו, שהשראת השכינה (ושכנתי) נעשית ע"י עשיית האדם דוקא, ועשו לי מקדש. וכן הוא בעבודת הקרבנות, שהיא העבודה העיקרית במשכן ומקדש, הרי ענינה הוא העבודה שלמטה דוקא (כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרי ההילולא 200 ), וכמ"ש 201 ריח ניחוח, ופירשו רז"ל 202 נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, והיינו, שהנח"ר שלמעלה הוא מזה שנעשה רצוני בעבודת האדם מלמטה דוקא. וא"כ, אינו מובן מהו העילוי דמקטר קטורת, שהו"ע אש של מעלה דוקא.
ב) והענין
הוא, דאיתא בזהר 203 , מנורה, שבע בוצינין דילה (הו"ע) את 204 שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך כו', מתמן
106
ואילך ועשית מזבח מקטר קטורת. והיינו, שז' נרות המנורה, בחי' שבע הנערות, הוא בחי' אתערותא דלעילא שנמשכת ע"י אתערותא דלתתא, שזהו"ע שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, שאף שהן באות מבית המלך (אתערותא דלעילא), הרי הם ראויות לתת לה (מצד אתערותא דלתתא), משא"כ מזבח מקטר קטורת הוא בחי' אתערותא דלעילא מצד עצמה שאין אתעדל"ת מגעת שם. והענין בזה, דהנה, ב' המזבחות, מזבח החיצון ומזבח הפנימי, ענינם בעבודת האדם הוא חיצוניות הלב ופנימיות הלב 205 , וכמ"ש 206 ויחד לבבנו (בב' בי"ת'ין), היינו, שצריך לייחד ב' הלבבות, חיצוניות הלב ופנימיות הלב. ועיקר ושלימות העבודה היא מצד בחי' פנימיות הלב, ובאה ע"י המשכה שבבחי' אתעדל"ע דוקא. והענין בזה, דהנה, תכלית העבודה היא לפעול יחוד קוב"ה ושכינתי', שלכן, לפני כל מצוה אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' 207 . ושלימות יחוד זה (שהוא בפנימיות הלב) הוא ע"י המשכה מלמעלה בדרך אתערותא דלעילא.
ג) אך
צריך להבין, דלכאורה יש סתירה להאמור לעיל שע"י כל מצוה נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי', ממ"ש בזהר פ' תרומה 208 בענין גנתא לא עאל בי' ההוא גננא כו', שבזמן הגלות לא נמצא היחוד כו'. ולהבין זה יש להקדים תחילה מאמר כ"ק אדמו"ר הצ"צ ד"ה להבין מ"ש בזהר תרומה כו' 209 . וז"ל 210 :
ד) ולהעיר
שבמאמר זה מבואר גם ענין ז' אדר (שבשנה מעוברת הוא באדר ראשון 211 ), למה בפטירת משה רבינו ע"ה הוא תענית בז' אדר [דאף שבז' אדר יש גם ענין של שמחה, וכפי שמצינו בגמרא 212 אמר כמשה בשבעה באדר מאי, דביום הוולדו שמחו שמחה גדולה, וביום מותו מסתמא רבים נדרו בנדר כו' מחמת צער, ולכן השאלה מהי כוונתו באמרו כמשה בשבעה באדר, כיום מותו ונזירות קבל עלי', או כיום הוולדו קאמר ושמחה קבל עלי'. וכן איתא בגמרא 213 כיון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת בו
107
משה, ולא הי' יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד, ופירש רש"י, כדאי היא הלידה שתכפר על המיתה 214 . אבל אעפ"כ, הדין בשו"ע הוא שז' אדר הוא יום תענית], וברשב"י הוא הילולא.
ה) וזהו
גם מ"ש 215 ואתה תצוה גו'. דהנה, ואתה היינו ו' אתה, אתה הוא בחי' מלכות, ומ"ש ואתה (בוא"ו) הו"ע המשכת אוא"ס במלכות 216 . וזהו ואתה תצוה, מלשון צוותא וחיבור 217 , שהו"ע יחוד זו"נ, יחוד קוב"ה ושכינתי'. ועיקר המשכת יחוד זה הוא במזבח הפנימי, בחי' פנימיות הלב. וזהו הטעם שהציווי על מזבח הזהב הוא בסיום פרשת ואתה תצוה, כי, שלימות הצוותא וחיבור, יחוד קוב"ה ושכינתי', הוא ע"י מזבח הפנימי. ויחוד זה שבמזבח הפנימי הוא מצד בחי' האש של מעלה, בחי' אתעדל"ע, כנ"ל. וזהו הטעם שהציווי על מזבח הפנימי בא לאחר הציווי על המשכן וכל כליו 218 , כי, התכלית דעשיית המשכן, ושכנתי בתוכם, הוא ע"י המשכת בחי' אתעדל"ע, אש של מעלה, שזהו ענינו של מזבח מקטר קטורת. אלא שתחילה הוצרך להיות הציווי על שאר כלי המשכן, שזהו בחי' אתעדל"ת, ודוקא ע"י האתעדל"ת, והאתעדל"ע שנמשכת על ידה, נמשך אח"כ בחי' אתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת שם 219 , כי קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים 220 . וזהו גם מה שהוצרכו להביא גחלים ממזבח החיצון אל מזבח הפנימי 221 , כי, בתחילה צ"ל המשכה שע"י אתעדל"ת, ודוקא עי"ז אפשר להיות אח"כ המשכת בחי' אתעדל"ע שלמעלה מבחי' האור שנמשך ע"י אתעדל"ת, שהמשכה זו היא תכלית ושלימות ענין המשכן, ושכנתי בתוכם.
______ ______
הערות
- 192. פרשתנו ל, א.
- 193. ויק"ר פ"ז, ה. ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ח.
- 194. קרבן העדה לירושלמי שם.
- 195. ראה שמו"ר פ"ב, ה.
- 196. תוד"ה שאין – סוף חגיגה בשם תנחומא (ראה תנחומא תרומה יא). וראה מדרש הגדול הובא בתורה שלימה עה"פ (אות ט*).
- 197. סוף חגיגה.
- 198. ראה לקו"ת נשא כט, א. תו"ח תרומה תמד, ב (בהוצאה החדשה – שה, ג).
- 199. תרומה כה, ח.
- 200. המשך באתי לגני ה'שי"ת פ"ב.
- 201. ויקרא א, ט. פינחס כח, ח. ועוד.
- 202. תו"כ ופרש"י ויקרא שם. ספרי ופרש"י פינחס שם. ועוד.
- 203. ח"ג רנד, סע"ב ואילך. הובא באוה"ת פרשתנו ע' א'תשנט.
- 204. לשון הכתוב – אסתר ב, ט.
- 205. לקו"ת ותו"ח שבהערה 7. אוה"ת שם.
- 206. ברכת ק"ש.
- 207. לקו"ת שם. תו"ח שם תמט ב ואילך (שט, א ואילך).
- 208. קסז, א.
- 209. נדפס לאח"ז בביאורי הזהר להצ"צ ח"ב ע' תתיח ואילך. וראה גם תו"מ חכ"ה ס"ע 24 ואילך.
- 210. המשך המאמר לא הגיע לידינו ( המו"ל ).
- 211. מג"א או"ח סתק"פ סק"ח. וראה לקו"ש חט"ז ע' 342. וש"נ.
- 212. נזיר יד, א ובתוד"ה אמר.
- 213. מגילה יג, ב.
- 214. נתבאר בלקו"ש חכ"ו ע' 1 ואילך.
- 215. ריש פרשתנו.
- 216. ראה גם אוה"ת פרשתנו ע' א'תקנא. סד"ה ואתה תצוה בהמשך תער"ב ח"ב ס"ע תתצא ואילך. סה"מ תש"א ע' 139 ואילך.
- 217. תו"א פרשתנו פב, א.
- 218. ראה גם רמב"ן (ועוד) עה"פ. לקו"ש ח"א ע' 171 ואילך. שיחת ש"פ תצוה תשנ"ב ס"ב ואילך (התוועדויות תשנ"ב ח"ב ע' 318 ואילך).
- 219. ראה לקו"ת שה"ש כד, א.
- 220. ראה זח"ג צ, ב.
- 221. ראה תמיד לג, א. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"ז. תו"ח תרומה שה, ג. וראה גם המשך תרס"ו ע' קמד. רשימת המנורה ע' ק-קא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.