70

בחייו של היהודי יש, בדרך כלל, שני מצבים - בהיותו .בפנים", בארבע אמות של תורה ותפלה ומצוות, במצב של קדוש ועבודת ה', ובהיותו ב,חוץ", עסוק בעניני העולם הזה, ,הנהג* בהן מנהג דרך ארץ".

ובאופן כללי, זהו ההבדל בין מצוות תפילין וציצית לבין המזוזה?*:

על ידי מצוות התפילין והציצית, שהיהודי מניח על ראשו ועל זרועו, ולובש על גופו, הרי הוא מוקף במצוות, הוא .בפנים". הוא מנותק מעניני העולם וקשור לקדוש-ברוךהוא ולמצוותיו.

ואילו המזוזה, הקבוע על פתח ביתו ,בטפח הסמוך לחוץ"*, מדגישה את מצבו של היהודי בהיותו קשור לקדושברוך-הוא גם כשהוא יוצא לעולם הגשמי. ואת זאת מדגיש ומסביר

הרמב"ם בהלכות מזוזה: המזוזה באה להזכיר ליהודי, שלא רק בהיותו בתוך ביתו, בפנים, הרי עליו ועל כל עניניו להיות מותאמים ליחוד השם, שמו של הקדוש-ברוך-הוא שבמזוזה - אלא גם ביציאתו לעולם שמחוצה לו צריך היהודי להיות חדור בענין יחוד ה' שבמזוזה.

וכאשר ,יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש-ברוך-הוא" * שבמזוזה, = צריך הדבר להשפיע עליו שאפילו כאשר יהיה שקוע בהבלי הזמן, גם אז ,,יזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן". אך גם בכך אין די, הזכירה צריכה להשפיע על הפנימיות ,וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו (עד למעשה בפועל) והולך בדרכי מישרים".

ורק אז, כאשר גם בהיותו מחוץ לבית היהודי - גם אז עובד היהודי את ה' כראוי, הרי אז קיים, והוא חש בשלמות בסיוע של הקדוש-ברוך-הוא, והוא מתעורר לברך את ה' על כך - מ,,בריך רחמנא דסייען".

(משיחת ש"פ במדבר תשדיםמ)

כ69