196

00 לקוטי מכתף לכתף ואורכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים"5.

ודעתו של הרמב"ם ש,ואורכו מכנגד אצילי הידים", ולא כדעת רש"י, שהתחיל למטה מאציליו, = משום שלדעת הרמב"ם אין האפוד והחושן שני תכשיטים נפרדים לגמרי, אלא הם מרכיבים ביחד תכשיט אחד שלם.

כשם שהשימוש בחושן ובאפוד, כאשר שואלים באורים ותומים, והכהן משיב ברוח הקודש, הוא לא רק על ידי החושן, אלא גם על ידי האפוד, כדברי הרמב"ם* ,מעלת כהן גדול שמדבר עלדפי האפוד והחושן ברוח הקודש",

כך גם לגבי מהותם כתכשיט, שהם יוצרים ביחד תכשיט שלם**.

ולכן סובר הרמב"ם, שהאפוד אינו צריך להתחיל למטה מאצילי ידיו, במקום שמסתיים החושן, כדעת רש"י, אלא ,מכנגד אצילי הידים", במקום% שעדיין ישנו החושן.

דבר זה מובן מן הדיוק בלשון

תצוה א

הרמב"ם9, ומהדגשתו את הקשר שבין האפוד לבין החושן ,נמצא כשלובש האפוד עם החושן יהיה החושן על לבו בשווה והאפוד מאחריו וחשב האפוד קשור על לבו תחת החושן", זהו תכשיט ובגד שלם אחד המורכב מן החושן אשר מלפניו ,על לבו", ומן ה,אפוד" אשר ,מאחרין"'ל.

ח. סדר הלבישה - בהתאם לשיטה

לפי האמור לעיל יש להסביר מספר פרטי הלכות בדברי הרמב"ם:

לגבי סדר לבישת הבגדים אומר הרמב"ם: כהן גדול אחר שחוגר באבנט לובש המעיל, ועל המעיל האפוד והחושן, וחוגר בחשב האפוד על המעיל מתחת החושן".

מדברי הרמב"ם מובן, שהחגירה בחשב האפוד היא לאחר לבישת החושן.

בפסוקים העוסקים בכך יש הבדלים: בציווי בפרשתנו" נאמר לגבי סדר ההלבשה ,ואת האפוד ואת החושן (ולאחר מכן) ואפדת לו בחשב האפוד",