105

(=בכמות זו של כותבת) מיתבא דעתיה (=מתיישבת דעתו), בציר מהכי (=ובפחות מכך) לא מיתבא דעתיה. מיהו (=בכל זאת) כולי עלמא טובא (=לכל העולם ישוב הדעת מכך הוא רב), ועוג מלך הבשן פורתא" (=לעוג מלך הבשן ישוב הדעת מכך הוא מועט).

ולכאורה, תמוה: מהי משמעות תשובה זו? הרי ניתן שוב לשאול: אם הכמות ככותבת מיישבת דעתו של עוג מלך הבשן, יש לומר, שכדי ליישב דעתו של אדם רגיל די בכמות קטנה יותר מאשר ככותבת. ואם לגבי כל האנשים הכותבת מיישבת דעתם - כיצד ייתכן שאותה כמות תגרום לישוב הדעת גם אצל עוג מלך הבשן?

מכך מובן, שהשיעור ככותבת, אשר ,מיישב את הדעת" אינו תלוי בגודל גופו של האדם.

ויש לומר, שהדבר הוא בדומה לדיון לגבי שיעורים בהלכות תתורה, שהגדרה של שיעור יכולה להיות בשתי דרכים: שיעור מצטרף, או שיעור עצמי. כפי שמאריך ומבאר הגאון הרוגטשובי לגבי הלכות רבות, החל מהמחלוקת הכללית בין רבי יוחנן וריש לקיש* לגבי חצי שיעור, אם הוא אסור מן התורה -

שזוהי מחלוקת העוסקת בהגדרה כללית של שיעור האיסור:

דעת רבי יוחנן, שחצי שיעור אסור מן התורה, הכוונה היא שהכמות שאסרה התורה היא באופן של ,,שיעור מצטרף" - הכמות מורכבת מחלקים קטנים המצטרפים יחדיו לשיעור במלואו, ולכן גם על כמות הקטנה מן השיעור, בכל זאת ,,שמו (של האיסור) עליו"*, ורק העונש של האיסור חל רק כאשר מצטרף השיעור במלואו.

ואילו ריש לקיש סובר ששיעור האיסור הוא ,שיעור עצמי", ולכן, כאשר הכמות קטנה מהכמות האסורה הרי ,לאו כלום הוא"*, אין חל על כך בכלל האיסור שאסרה התורה*'.

ד. שני אופנים בחיות, ושני סוגי שיעורים באכילה

ההסבר לכך הוא: לגבי חיות הנפש בגוף יש באופן כללי שני ענינים":

א) החיות הכללית המחיה את כל הגוף באופן זהה - בחיות זו אין הבדל