212
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
202 לקוטי
,לב בית-דין מתנה" שהכתיבה נעשית בשליחותו של כל אחד מן הקהל'',
הוי כשלו כולו .. ואף דאח"כ נתנו לחבירו הוי רק כמכרו לו .. והשני לא הוי כקונה מן השוק כיון דס"ל יש ברירה א"כ הוברר הדבר בשעה דהוי בידו כאלו הוא כתבו מתחלה.
1) ואף שלהסברא שאין יוצאין בשל שותפות ה"ז משום שצ"ל ,,כולו שלו" (כבאתרוג, כנ"ל ס"ז) - יש לומר* בכמה אופנים, ומהם:
א) מצד ,לב ב"ד מתנה" ה"ז כאילו נכתבה עבור כאו"א מהציבור בפ"ע. ולהעיר מהחילוק בין ירושה לשותפות (בכורות נו, ב ובפרש"י ד"ה וכשחייבין).
ב) עוד מקום לומר חידוש אבל בסברא חזקה: ,בתבו" ה"ז בדוגמת ,ולמדה". וכשם ש,ולמדה", הרי החיוב הוא על כאו"א, אבל אפשר ואדרבא משובח בדיבוק חברים, עד"ז גם כשרבים (ברוב עם - הדרת הס"ת) עושים שליח אחד לכתיבה. ועכ"פ מקויים באופן דלכתחילה.
וי"ל רמז לכ"ז - מ"ת הי' באופן כזה: תיכף נעשית התורה ,מאורסה" של כאו"א בפ"ע (שלכן מותר ללמדה, משא"כ עכו"ם - סנהדרין נט, רע"א), נוסף על שניתנה ,,מורשה קהלת יעקב".
[ועד"ז מצינו מצינו בסוכה: כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת (סוכה כז, ב), ולכאו"א - ג' דפנות כו' בפ"ע,
(משא"כ בקרבן תמיד, דחלק כאו"א נפרד - ראה מפענח צפונות ולקו"ש שצויינו בהערה 41, וש"נ)]
וילך ג
וכאשר יהא עליו לקיים את מצות ,ולמדה" בספר התורה, בעת עלייתו לתורה, הרי הוא יקיימה בספר תורה שנכתב בעבורו בלבד??.
בית"דין אינו חייב לומר תנאי זה במפורש לסופר הכותב את ספר התורה, כי הענין של ,לב בית-דין מתנה" חל אף כאשר האחר אינו יודע ואינו חושב על התנאי. כפי שרואים במקומות רבים. כגון: בהלכה'* של ,לשם ששה דברים הזבח נזבח", אשר ,אף מי שלא היה בלבו לשם אחת מכל אלו כשר שתנאי בית-דין הוא".
ט. התנאי - גם על ההגהה לפי זה יש לומר יותר מכך:
גם אלו אשר נולדו לאחר שהקהל כבר כתב את ספר התורה - ואשר, לכאורה, לא חל עליהם ,לב ביתדדין מתנה" של שעת הכתיבה (ויש לדון בכך) - בכל זאת, כיון שחייבים להגיה ספר תורה מפעם לפעם, ו,כל המגיה
הערות
- 1. מתשובות הרשב"א סי תו. וראה ר"ן בנדרים (מה, ב) דבאץ בו דין חלוקה (בכה"ג שעיקרו של דבר נתברר כבר משעה ראשנה) לכו"ע אמרינן יש ברירה).
- 2. *) גם להדיעות שלא אמרינן בזה יש ברירה (ראה מג"א שצויין בשוה"ג להערה הקודמת ש,טוב להכריז שיתן כל אחד חלקו לחבירו במתנה"; ולא לסמוך על הדיעות דיש ברירה).
- 2. ואף שהטעם שהלוקח ס"ת הוי כחוטף מן השוק הוא משום דלא טרח בה (נמוק"י להלכות קטנות שם, ועוד), והרי גם כאן לא טרח בה [ובמשנת חכמים (קונטרס על מ"ע שבספר אהבה) כתב מטעם זה שהכותב ס"ת לחבירו בלי דיעתו אין חבירו יוצא בה מכיון שלא טרח בה כלל] -
- 4. - שאני בנדו"ד, שע"י ,לב ב"ד מתנה" ה"ז כאילו הוא ,שכר לו סופר לכתוב לו ס"ת", שיוצא בזה לכל הדיעות, כפסק הרמ"א יו"ד שם.
- 3. ראה ריטב"א שבועות יא, א. רמ"א או"ח סקנ"ד ס"ח, יו"ד סרנ"ט ס"ב. ועוד.
- 4. זבחים ב, ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.