26

כדלעיל: ,והכהן המשיח" - אם הוא מת, הרי - ,תחתיו מבניו יעשה אותה" - בניו צריכים להביא קרבן מנחה במקומו.

למרות שפירוש זה רחוק, לכאורה, מפשטות הפסוק, ניתן היה לחשוב, שמכך שהפסוק נכתב בסדר זה - במקום ,מבניו תחתיו" נאמר ,תחתיו מבניו" - רומזת התורה (בנוסף לפירוש הפשוט של הפסוק, שהכהן המשיח הבא צריך להביא חביתי כהן גדול), גם להלכה נוספת, שכהן גדול שמת - בניו צריכים להביא את קרבנו, כדעת רבי

יהודה!י.

רש"י שולל פירוש זה בפשוטו של מקרא, ומסביר, שכאילו נאמר מלכתחילה בפסוק .המשיח מבניו

תחתיו", ללא הפסק בין ,משיח" לבין .מבניו" - הכהן המשיח שהוא .מבניו תחתיו"*. אך לא סתם בניו, שהרי לדעת רש"י באים חביתי כהן גדול ככפרה על כלל ישראל, והכהן הגדול מביאם כשליח של כלל ישראל, ולכן אין מתאים שאם כהן גדול מת יביאו בניו, שאינם כהנים גדולים, ואינם שלוחים של כלל ישראל, את הקרבן.

הסבר להבדל נוסף בין רבי יהודה לרבי שמעון

לפי האמור לעיל, שההבדל בין רבי יהודה לבין רבי שמעון נעוץ במחלוקת

לגבי מהות מנחת חביתין, גם כאשר הכהן הגדול עצמו מביאה, ניתן להסביר הבדל נוסף בהקרבת החביתין:

הגמרא'* שואלת: .ורבי יהודה האי חק עולם מאי עביד ליה? (=כיצד הוא מסביר את המילים חק עולם). חוקה לעולם תהא" (-שמצוה זו נוהגת לדורות).

ומסבירים על כך בעלי ה,תוספות"*: .דהוה אמינא אהרן מקריב חביתין בכל יום ובניו בשעה שנעשו כהנים גדולים אף"עלדפי שכבר נתחנכו בכהונת הדיוט", ולכן יש צורך בלימוד ,חוקה לעולם תהא שבכל יום יקריבנה"*. ומסקנת התוספות היא ורבי שמעון לית ליה האי סברא" (=רבי שמעון אינו מסכים לסברה זו).

ולכאורה: מהי המחלוקת ביניהם - האם מובן מאליו שצריך להקריב בכל יום (גם לדורות), או שיש צורך לשם כך בלימוד מיוחד?

הענין מובן לפי האמור לעיל: העבודות התמידיות במקדש קשורות לציבור, כי ציבור הוא מציאות תמידית