ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא יתרו שיחה ב114

114

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

18 לקוטי להסיק הוראה ופסק דין למעשה, הרי מעמיקים ומתייגעים ביותר בהבנת הענין, ודוקא אז מגיעים לאמיתו של ענין. ולפיכך, ה,,חכמה" של התורה - שהיא ,,חכמה" אשר ה,הוראה" היא חלק ממציאותה'* - היא עמוקה הרבה יותר מאשר חכמה אחרת.

ח. ההלכה - אמת לאמיתו

הגורם להבדל זה בין התורה לבין החכמה הוא שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקדוש-ברוך-הוא שהיא אמת לאמיתה. ומדת האמת שהיא ,,מבריח מן הקצה אל הקצה"'* - היא חייבת להיות נכונה בכל מקום, בכל הדרגות. ולכן, כאשר התורה מגלה את האמת של הדבר, אי אפשר להגביל ואת לשכלו של האדם בלבד - שהוא יבין את אמיתותו של הענין, בעוד שבפועל הוא מתנהג אחרת - אלא אמת זו חודרת לכל כולו, ועד למעשיו. ואדרבה, המעשה הוא העיקרלל.

מסיבה זול יש הבדל בין האופן

יתרו ג

לקליטת חכמת התורה, לעומת שאר החכמות. כגון דברי חז"לי*, שההלכה נקבעה כבית הלל ולא כבית שמאי - למרות שבית שמאי ,מחדדי טפי"5 = ,מפני שנוחין ועלובין היו".

ולכאורה: צריך לקבוע הלכה לפי מה שהבנתו מחודדת יותר ושכלו גדול יותר, ומשום כך ביכולתו להבין את ההלכה ביתר עמקות - ואם כך, צריכה היתה ההלכה להקבע כבית שמאי, שהם ,מחדדי טפי"?

אלא, הענין בכך הוא:

כדי להגיע לאמיתותה של התורה, שזוהי ההלכה*, אין די בשכל ובהבנה בלבד. כי בשכל יש נטיות של חסד וגבורה וכדומה. כידוע'ל, שבית הלל מקילים בדרך כלל ואילו בית שמאי מחמירים, משום שבית הלל שייכים למדת החסד, ואילו בית שמאי - לגבורה.

ולכן, למרות שתכליתו של השכל היא לחפש ולהבין את אמיתותו של כל דבר - ואשר משום כך יכול האדם ,להתפשט" מנטיותיו ולהבין אחרת

הערות

9. ראה בזה בארוכה בהמשך תרס"ו ע' שצ ואילך.
0. משא"כ בשאר כל החכמות, אף שגם בהן אין חכם כבעל הנסיון (בחכמה זו), כמבואר בהמשך תרס"ו שם - מ"מ. ענין ההוראה הוא דבר נוסף על עצם החכמה. משא"כ בתורה שעצם ענינה הוא הוראה ועד - שזהו שמה שיקראו לה בלה"ק.
1. תניא פי"ג. סה"מ תרכ"ז והמשך תרס"ו שבהערה 29. ובכ"מ.
2. אבות פ"א מי"ז.
3. בהבא לקמן - ראה בארוכה סה"מ תרכ"ז ע' רעו ואילך. ע' רצ ואילך. המשך תרס"ו ע' תכב ואילך.
4. עירובין יג, ב.
5. יבמות יד, א.
6. ובפרטיות יותר - בחי' ,,אמת לאמיתו" דתורה (ראה סה"מ תרכ"ז (ע' רפב. רצא) והמשך תרס"ו (ע' תלא) שם - ע"פ מרז"ל (שבת י, א. וש"נ) ,דן דין אמת לאמיתו"), כי מכיון שאלו ואלו דא"ח, הרי גם הדיעה שלא נפסקה להלכה היא ,אמת", אבל לא ,אמת לאמיתו".
7. ראה תניא בהקדמה. אגה"ק סי"ג. וראה זח"ג רמה א טעמי המצות להרח"ו פ' תצא. ש' הגלגולים סוף הקדמה לו. ועייג"כ לקו"ת שה"ש ד"ה כיצד מרקדין.

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 45 לקו"ש חכ"א ע' 114
לקוטי שיחות 118 לקו"ש חכ"א ע' 114

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.