290

הערות

1. 3. כי דוחק לומר שס"ל שכל המצוה היא רק שיאמר משמט בדבור אבל אפקעתא דמלכא היא מעצמה כי: א) רק כשבא הלוה להחזיר מצינו שצריך שיאמר משמט אני, ולא פסיקא מילתא בכל מלוה עד שיתכן לומר ,מ"ע להשמיט המלוה בשביעית כו'" ב) אם לזה כוונתו הו"ל לפרש. וראה רי"פ פערלא שם. לקמן הערה 47.
2. 4. שם פ"ט הכ"ח. וראה רדב"ז וכס"מ שם.
3. 5. ועפ"ז יובן מה שבהמצות ל"ת (סהמ"צ ל"ת רל) כללם יחד: הזהירנו שלא לתבוע משאות בשנת השמיטה אבל ישמטו כלם יחדו* שנאמר שמוט כל בעל משה ידו כו' ואינו מתיר לגוש כו' אבל ישמט". ולהעיר שגם בספר היד שם רפ"ט כתב: ,מ"ע להשמיט המלוה כו' והתובע חוב כו' עבר על ל"ת שנאמר כו'" ולא כתב מ"ע להשמיט כו' ואסור לתבוע כו'.
4. 6. מצוה תעז.
5. 5. *) כ"ה בהוצאה שלפנינו. אבל בתרגום קאפח ,ישמטו כליל לגמרי". ובהוצאת העליר מתרגום א"א ,אבל יפלו לגמרי".
6. 7. ולפי"ז מה שצריך לומר משמט אני לדעת הרמב"ם כיון דכל הגדר הוא מצד לא יגוש, י"ל דס"ל דהוי מצוה שיאמר ההשמטה בפה כפרש"י גיטין ושבת שם. וכן הוא דעת אדה"ז הלכות הלואה סל"ו. (וכ"כ במרדכי שם ואו"ז פ"א דע"ז סי' קח לדעתם דשביעית משמטת מאילי'. וראה תוס' רי"ד גיטין לז, ב. ב"ח חו"מ סי' סו סקל"ה וסקל"ו). וברי"פ פערלא שם בתחלתו (רסב, ד) כ' דלהרמב"ם בלא אמירת משמט אני עובר בלא יגוש.
7. 8. ראה יתירה מזו בקצה"ח סי" קד סק"ב דבהלואה בכלל (לא בשנת השמיטה) כשאין המלוה תובע אין על הלוה מצוה לפרוע. וגם לדעת הנתה"מ (שם סק"א) דחייב כיון דרחמנא חייבא לפרוע, היינו כשחסרה התביעה בפועל, אבל בנדו"ד ד(מצוה ו)איסור על המלוה לתבוע כו', י"ל שגם לשיטתו אין על הלוה מצוה לפרוע. וכדמשמע מהלשון רוח חכמים נוחה הימנו ולא קיום מצות פבע"ח וכיו"ב (וכבפנים).
8. 9. ולשונו ,,וכבר נפטרת ממני" היינו שנפטרת ממני לא ע"י אמירתו עכשיו ,,משמיט אני".
9. 0. להעיר מתומים שם, דס"ל לרש"י בפי' דברי ר"ש בספרי ,,בעל משה ולא היורש" דעיקר מה שהקפיד התורה הוא ללא יגוש אותו דהוא משועבד גופא כו' ובשביעית פטרה התורה לבל יכול לנגוש אותו הפקיעה שעבוד הגוף כו' אבל בלוה מת ונשתייר נכסים נכסי אביו ערבים בשביל אביו כו' נכסיו ערבים מיום הלואה כו' וגובה מהם. וראה בית רידב"ז הל' שביעית ס"י בסופו.