ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ב289

289

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

0 לקוטי שמוט?:, בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע..." .9 אמנם, זוהי דעת רבי בלבד ולא דעת רבנן*:, אך למרות זאת המחלוקת ביניהם היא רק על דברי רבי ,בזמן שאתה משמט קרקע...", אך לא על ההשוואה בין השמטת קרקע לבין השמטת כספים"*.

לגבי שמיטת כספים נאמר במשנה במסכת שביעית*: ,המחזיר חוב בשביעית (לאחר זמן השמיטה)'" יאמר לו: משמט אני, אמר לו אף"עלדפי-כן, יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה" - אם השמיטה היא אפקעתא דמלכא והחוב בטל מאליו, אין מובנים הביטויים במשנה ,המחזיר חוב", ,משמט אני", וביאור המפרשים על דברי הלווה ,,אף"על-פי-כן", שברצונו ,לפרוע" את החוב3?

בחר גב

יותר מכך: כיון שהתורה קובעת שהשביעית משמטת ומבטלת את החוב, היה, לכאורה, אסור ללווה לנהוג להיפך מכך - להחזיר את הכסף כחוב, ואילו לפי המשנה לא זו בלבד שמותר ללווה לעשות כך, אלא אף ,רוח חכמים נוחה הימנו", כנאמר במשנה הבאה9?

מכל זה מובן, ששמיטת כספים בשביעית אינה אפקעתא דמלכא, שהחוב מתבטל לגמרי מאליו*, אלא (א) חלה חובת גברא על המלוה לשמט את החוב'", (ב) החובה אינה להפקיע ולבטל את החוב לגמרי, אלא לעזוב - לשמט אותו: המלוה אינו דורש אותו בחזרה - לא יגוש.

[לפי זה מובנים דברי הרמב"ם?י:

הערות

2. ראה טו, ב.
3. גיטין לו, סע"א. וש"נ.
4. בגיטין שם: בשביעית בזה"ז ורבי היא (וראה פרש"י שם ד"ה בשביעית. שם ע"ב ד"ה רבא). ובמו"ק ב, סע"ב מוסיף ,,אפי' תימא רבנן כו'".
5. ובסהמ"צ להרמב"ם מ"ע קמא ובחינוך מצוה תעז ולשון התוספתא בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקעות ואחת שמיטת כספים. וראה לאור הלכה שם ע' קי שרוב הראשונים פוסקים כרבי, ואשר כן פסק הרמב"ם. אבל ראה לקמן הערה 60.
6. פ"י מ"ח. גיטין לז, ריש ע"ב (בשינוי לשון).
7. בזמן שהשביעית נוהגת ועברה עליו שביעית - פרש"י גיטין שם. הרא"ש שביעית שם. וראה ר"ש, פי' מהר"י בן מלכי צדק, רע"ב (ועוד) שביעית שם.
8. בר"ש (וברע"ב) שם ,אני רוצה לפרוע (לך)". וראה מה שהקשה בתוי"ט שביעית שם ובמשנה ראשונה שם. ובפרש"י גיטין שם ד"ה ואם ,,אני רוצה
8. להחזירו לך". ויתירה מזו בפרש"י שבת (קמח, ב): אעפ"כ איני חפץ שישמטו יקבל ממנו.
9. מ"ט שם.
0. אבל במרדכי גיטין פ"ד סי' שפ: ,,דשביעית הפקעתא דמלכא הוא אע"ג דלא אמר משמט אני". וראה סמ"ע שו"ע חו"מ סס"ז סקט"ו. וכן פשיטא לי להמנ"ח מצוה תעז בתחילתו. וראה ספר התרומות שער מה (חלק א') אות ה' (ותשובות הרא"ש כלל עז אות ד') בשם תשובת הרמב"ן. ולהעיר מפרש"י גיטין (לו, א ד"ה מוסרני. שם ב ד"ה רבא) דתירוץ רבא ,הפקר ב"ד הי' הפקר" קאי גם על קושיא הא' שם ,ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא והתקין הלל דלא תשמט". ועד"ז בחי' הרשב"א שם (ושם: ,,הפקר הלל ממונו של לוה לגבי מלוה ומגבי לי"). וי"ל.
1. וכן מוכח בתשובת מהרשד"ם חו"מ סי" סא. (ועד"ז מקושי' התומים סס"ז סקכ"ה): ושמא אפ" טעמא דב"ד אביהן של יתומין לא איצטריך ליתומים קטנים שהלוו שהרי לאו בני מיעבד מצוה נינהו וקרא כו'. ועי"ש בסוף התשובה, ואם הוי אפקעתא דמלכא, הרי החיוב נפקע מאליו ולמאי נפק"מ, כמ"ש במנ"ח שם. וראה בהנסמן לקמן הערה 50.
2. רפ"ט שם. ובסהמ"צ מ"ע קמא. ראה ביאור הרי"פ פערלא שם (רסו, ג).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.