225

זכות קדימה לעומת הלכות פאה שהן ענין פרטי.

ב. הקשיים על טעמי הרדב"ז לסדר ההלכות ברמב"ס

אך לכאורה שני התירוצים הללו דורשים עיון והסבר מדוקדק:

א) בתירוץ הראשון - שהלכות כלאים באות כהמשך לתחילת הפרק האחרון בהלכות ערכין וחרמין (,,בחמשה עשר באדר...") - אין מובן: בסופו של הפרק האחרון בהלכות ערכין וחרמין מדבר הרמב"ם אודות הסדר שצריך להיות בהוצאות כספים לעניני קדושה (הקדשות), שלמרות שווהי מצוה ש,ראוי לו לאדם להנהיג עצמו בדברים אלו... אף"על"פי-כן אם לא הקדיש... אין בכך כלום", ו,לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו .. אל יפזר יותר מחומש...".

לפי זה הרי, אדרבה, אם הרמב"ם רוצה לכתוב כאן את ההלכות שמהוות המשך להלכות ערכין וחרמין, הרי סביר יותר שלאחר הלכות ערכין וחרמין, המסתיימות בדינים אודות פיזור הממון לעניני קדושה, יופיעו דוקא הלכות מתנות עניים, שהתחלתן הן הלכות פאה,

[ובמיוחד כאשר בסוף הלכות ערכין וחרמין מביא הרמב"ם? את הדין: ,,מי שהחרים בזמן הזה מטלטלין סתם הרי אלו נותנן לכהנים..." - וזה דומה

לענין מתנות עניים, כי לכהנים אין חלק ונחלה בארץ ישראל ולפיכך הם מקבלים מתנות כהונה (שאחת מהן היא ענין החרמים\)].

ולא הלכות כלאים, כי (א) הן מופיעות כהמשך רק להתחלת הפרק האחרון של הלכות ערכין וחרמין, (ב) הקשר ביניהן הוא ענין שולי בלבד ולא בעצם משמעות הענינים.

וזאת בנוסף לכך שקשה לומר שהסדר ברמב"ם נובע מן הסדר במשנה שבתחילת שקלים.

ב) התירוץ השני, שכלאים קודמים בהיותם ענין הכולל סוגים שונים, היה מספיק אילו הלכות פאה היו כתובות כענין נפרד בפני עצמו. אך ברמב"ם באות הלכות אלו כחלק. מ,דברים הכוללים....", של הלכות מתנות עניים, הכוללות ,כל מיני" מתנות עניים (פאה, לקט, שכחה, מעשר עני, צדקה וכו')% - ואם כך, הקושיא בעינה עומדת: מדוע אין הוא כותב תחילה את הלכות מתנות עניים (וממילא - את הלכות פאה בראשן), ולאחר מכן את הלכות כלאים - ובמיוחד כאשר כך ,,סדרם הכתוב"?

ּ. הסדר - זמן חיוב ההלכות