103

הערות

1. 1. וזרק את הדם לא הורצה (וחייב בפסח שני כדעת חכמים שם). וראה לקמן הערה 16.
2. 0. ר"נ ור"י בפסחים שם ואילך.
3. 1. משנה פסחים עו, ב.
4. 2. פרש"י שם. ובפרש"י שם (עח, ב. במשנה): דעיקר פסח לאכילת אדם קאתי. ול' הרמב"ם שם: שאין הפסח בא אלא לאכילה.
5. 3. בספר מעשה נסים שם.
6. 4. ועיין ביראים סי' תה (בהשלם - סי' תטו) שמדגיש שזמנם אינם שווין. וכ' המפרשים (ברית משה לסמ"ג שם. ועוד) שכוון לתרץ קושיא זו (וראה תועפות ראם שם. ועוד).
7. 5. וכן מבואר מלשון הרמב"ם שבמ"ע נה, ובהלי ק"פ ה"ב כ' דין כרת בפסח, ומי שעובר על ציווי זה ולא יקריבוהו בזמנו כו'. משא"כ במ"ע נו, וברפ"ח שם. וכן מוכח מכ"מ בדברי הרמב"ם.
8. 6. ולפי"ז צ"ל שס"ל שהדין שנמנו עליו וחזרו אחרים ונמנו - זה שאחרונים שלא נמצא בו כזית לכ"א אינן אוכלים כו' הוא דין בשחיטתו, היינו דאם בעת שחיטתו אינם ראויים לאכול בו כזית* לא חל מתחילה המינוי שלהם (דאין שוחטין אלא למנויו - רמב"ם שם רפ"ב). וגם הדין שבפ"ד ה"ב שם, בנטמא בשר הפסח דאם זרק לא הורצה הוא לפי שנוסף על דעת ר' נתן (אליבא דרב) שם דבעינן שיהי'גברי דחזי לאכילה בשעת שחיטה וזריקה, ס"ל להרמב"ם (אליבא דרבנן שם) דבעינן שגם הבשר יהי' חזי לאכילה, אבל האכילה בפועל לא מעכבא. וכ"כ גם בלחם משנה שם פ"ג ה"ד. וראה צפע"נ הלי מתנות עניים פ"ב הי"א (לז, ב).
9. 9. ולפי"ז צ"ל, או שר"ד הבבלי לא ס"ל כן בפירוש דברי (רבנן ו)הרמב"ם, וכמו שהאריך בזה בביאור הרי"פ פערלא בסהמ"צ לרס"ג מ"ע מז (שלדעתו הר"ד הבבלי ורש"י והר"י, ס"ל דאכילת פסח מעכבא, ואם לא הי" אנוס בזה גם חייב כרת), או שס"ל דגם עיכוב בזה (שבפועל אין מעכב) מורה שהיא מצוה אחת (כדלקמן בפנים).
10. 10. *) וכידוע דעת הרמב"ם (שם פ"ב ה"ג) דאם אין כ"א יכול לאכול כזית אין שוחטין ולא כדעת רש"י פסחים צא, א (במענה): לאכול כזית בין כולם. כהובא בכ"מ שם.