87
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ב. והביאור בזה:
בהציווי ד,תמחה את זכר עמלק" קשה בפשש"מ: ,זכר עמלק" פירושו הוא הזכרון של עמלק ; והציווי +תמחה את זכר עמלק" הוא למחות זכרון של עמלק ממקום הזכרון היינו ממחשבתו ולבו של אדם. ואי"מ: איך שייך ציווי למחות .זכר עמלק" ממחשבתו. והול"ל ,זכר עמלק לא יהי' על לבך" או ,תסיר מלבך" וכיו"ב, היינו שלא יחשוב ע"ד עמלק ברצו; אבל אינו ,בעה"ב" על מחשבתו שלא <יפול" במח' ,זכר עמלק",
וע"ד מרז*ל ** ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכ"י הרהור עבירה כו
ואדרבא: כשנזכר על הצווי זה עצמו מזביר את עמלק.
בשלמא בפ' בשלח נאמר ;כי מחה אמחה את זכר עמלק* -- שהקב"ה ימחה את זכרו של עמלק. הקב"ה (שהוא כל יבול) מבטיח שימחה וישכיח את זכר עמלק ממחשבתם ולבן של בני אדם< אבל בפרשתנו שה" ציווי הוא אל בני ישראל -- ,תמחה
תצא גב
את זכר עמלק", קשה, כנ"ל, איך יכול האדם למחות זכרון שבמחשבתו ושבמחשבת של כל בנ"א אשר ,תחת השמים"?
וזה בא רש"י לפרש ולבאר : הציווי הוא לא על מחיית זכרון עמלק ממחשבת האדם, כ"א -- למחות כל הדברים המזכירים שמו של עמלק 9י: ,משור ועד שה שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה", שעי"ז (ובדרך ממילא) יישכח סו"סייי זכרון עמלק גם ממחשבתו ולבו של האדם'.
ומה שברש"י שם פי' ,שהיו בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה" -- הרי פירשיי בנייך אינו כ"כ בדיוק בתכלית ע"פ פששיימ כמו בפירושו עה"ת * (וכמש"כ דוגמאות בזה במ"א **).
*10) להעיר ממחז"ל דעלה במחשבה ונתקיים ההמת ישתכח מן הלב (פסחים גד, ב). וראה ברכות נח, ב. -- ואין לומר
דוהו רק בבנ"א (דזיל בתר טעמי') שהרי
הערות
- 8. ב"יב (קסד, סעייב). וראה תניא פיייב. -- בתניא מעתיק גם ההמשך ,ועיון תפלה* (אבל אינו מעתיק הסיום ,ולה"ר") -- וי"ל דכוונתו לפי' התוס' שם דעיון תפלה היינו העדר ,לכוון בתפילתו היטב", שמזה מוכח דאין ניצול ממח"ז אפילו בזמן קצר ותפד פלתו, -- ומזה מובן גם בנדו"ד.
- 09. בפירש"י בשלח (שם): ,לכך אנל מזהירך שחפץ אני למחותו", וברא'"ים שם : לא שאמחה אותו אני דא"כ מאי ושים באזני יהושע.
- 3. אבל י"ל שזה שמזהיר את יהושע הוא דבניי צריכים ללחום נגדם ולמחותם ע"י הריגתם שיהרגום הם (ולא שאמחה ואהרוג אני), אבל מחיית ,זכר עמלק" מלב האדם הוא "יי הקבי"ה -- ,מחה אמחה וגו"".
- 0. וראה רא"ם ובאר מים חים (לפירשייי) כאן, וראה הדיק ומהרייי קרא (ש"א שם).
- 5. בברכות מביא קרא דכלי אובד. 1 משא"כ ע"ד ההלכה מדכתיב ,זכר"
- 6. *) הטעם ע"ז י"ל, כי כמו דשיטת רש"י עה"ת לפרש רק פשש"מ י"ל הטעם מפני דבן חמש למקרא ואינו שייך רק לדרך הפשט, משא"כ בן עשר, שלכן פרש"י על המשנה וגמרא הוא לא רק פשט (אף שאינו עיד השקו"ט כהתוספות) -- כשגדל הבן חמש כ"כ עד שלמד כמה פעמים כל החומש ומתחיל לימוד נ*ך -- גדל ג"כ בהבנתו (כמו שבפשטות נתקרב לשנות בן עשר) ושייך ללימוד יותר מפשש*מ לבד.
- 7. **) ראה לקו"ש ח*ה ע' 180 הערה לה" ערה 5. לעיל ע' 6 הערה א' להערה 56 לקו"ש חי"ג ע' 92 הערה 42. ועוד.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 28 לקו"ש חי"ד ע' 87
- לקוטי שיחות 336 לקו"ש חי"ד ע' 87
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.