47
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לקומי
גופא צריך ביאור: מדוע בחר רש"י בגירסא נדירה של הספרי ולא בגירסא הרווחת שלפנינו (כי מזה שבדפוסים שלפגינו באה בספרי גירסא זו, מוכח שכן היתה הגירסא עכ"פ ברוב כת"י של הספרי -- גם בזמן רש"י)1
ג. והביאור בזה:
רש"י אינו מעתיק בדברי ר"י כד גירסתנו בספרי ,שהיו שטופין בדם קודם מ"ת" -- דמשמעותה שנשתנה לאחר מ"ת, כי עפ"ז אינו מובן: האזד הרה על אכילת דם נאמרה בתורה כמ"פ יי, ואם נאמר שהיו שטופים בדם רק קודם מ"ת. (שבפשטות הוא לפי שהיו שטופים בדם במצרים ") - הול"ל ,חזק* כשהוזהרו על אכילתו בפעם הראשונה, היינו בסמיכות לאחר מ"ת, קרוב לזמן שהיו שטופים בדם. ומדוע נצטוו להתחזק שלא לאכול דם ב,אלה הדברים", שנאמרו בסוף שנת הארבעים לאחרי צאתם ממצרים, וכבר מת כל הדור ההוא, ולא נאמר ,חזק" באזהרה על אכילת דם שבחומש ויקרא*י1
ראה א
לכן מאריך רש"י בדברי ר"י .ממה שנאמר (כאן) חזק אתה למד שהיו שטופין בדם לאכלו**י -- היינו בזמן האמירה, גם בשנת הארבעים שאז נאמר ציווי זה לישראל,
ומ"מ אין בזה מחלוקת במציאות ולומר שסברת ר"י הפוכה מסברת ר"ש בן עזאי שהדם ,אין אדם מתאוה לו", כי אפשר לאדם שלא יתאוה לדבר, ויתירה מזו --- שתהא נפשו קצה ממנו, ומ"מ בפועל יהי' שטוף באכילתו מפני טעם צדדי -- מאמין שיש סגולה זי או רפואה'י בזה, מפני שרגיל בזה וכיו"ב -- וכנראה בחוש. ועד"ז ב" נדו"ד בדם -- היו שטופים בו שנים רבות גם לאחר צאתם ממצרים, אף שלא היו מתאוים לו*י, או גם נפשם קצה ממנו.
חזק, פי' הוי עומד בחזקך שלא לאכול דם, אבל עדיין תקשה הקושי" שבפגים,
וטעמו דהרמב"ן בזה הוא בי לדעתו, הספרל מבאר טעם ריבוי האזהרות בום אבל הלשון .חזק" אינו מתיישב מה חוזק ואומץ צ"ל בהזהר מן הדם כו" (ולכן מִבָאר כבמו"1)
אבל בפשש*מ מובן בפשטות דמכיון ש" שטופים בדם לאכלוּ צריך חיזוק יתיר להבדל ממנו.
דג) כבמו"נ ורמב*ן שם.
8 עד מרז"ל כל נפש משיב את הנפש (ברכות מד, 5).
הערות
- 3. ראה כריתות ד, ב: ,חמשה לאוין האמורים כדם כו'" ובפרש"י שם ד"ה ה' לאוין, תוס' ד"ה רק (בכורות טו, א) ובסהמ"צ להרמב"ם שרש ט: וכן באה האזהרה מאכילת רם שבע פעמים. ועד"ז הוא ברבינו בחיי כאן.
- 64. להעיר מרמב"ן כאן מה ממו"ג (ח"ג פמ"ו).
- 5. בעמק הנצי"ב שם מבאר: דאף שמשעת מ"ת ואילך איגם צריכים להתחזק בדם שאינם להוטים עוד, מכ"מ שייך לשון
- 4. שהביא
- 5. -- מתאים לפירושם ולתוכנם, וכמו בפרש*"י ריפ זברים ד"ה ודי זהב (ראה לעיל ע' 1 הערה 2 ואתחנן ו, ז (ראה לקו"ש ח-ט ע' 5 הערה ?). ובכ*מ.
- 6. ולכן מוסיף רש"י ,לאכלו" בכדי לשלול הפי' שהיו שטופים בו היעו ש,היו זובחים את זבחיהם לשעירים תמיד ומקבצים הדם לשדים והם אוכלים ממנו וכו" כבמן"ג (שם הובא ברמב*ן כאן). וכן הובא במלבי"ם כאן בפי' דברי הספרי (וראה ספורנו. ורבינו בחיי). וכיה בבאר מים חיים על פרט"י.
- 9. ראה באר מים חיים כאן על פרש"י, אבל (אם ציון מקום פירושו נכון) מפרש כן בוברי ר"ש בן עזאי כטעם למה הוצרך לחזקם בדם כיון שדם קל להשמר ממנו.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 67 לקו"ש חי"ד ע' 47
- לקוטי שיחות 132 לקו"ש חי"ד ע' 47
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.