67
וביותר תמוה: פסוק זה ד"והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" הובא ברמב"ם גם בסוף הלכות טומאת אוכלין10 לענין אכילת חולין בטהרה11, וז"ל: "ודבר זה (אכילת חולין בטהרה) קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהי' נבדל אדם ופורש משאר העם כו' שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים, וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה שנאמר12 והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם" — הרי שכאן אכן מנה הרמב"ם המעלות כפי סדרן: תחילה "פרישות", אח"כ "טהרה", ואח"כ "קדושה" [שזהו בהתאם לסדרם בברייתא13 דרפב"י (כגירסת הירושלמי14, וכ"ה גירסת הרי"ף בבבלי15) "פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה"], ולבסוף — "להדמות בשכינה"; ומה טעם שינה הרמב"ם כאן, ומנה המעלות בסדר הפוך?
ב. ויש לומר הביאור בזה:
כוונת הרמב"ם כאן היא (לא רק לסיים הלכות אלו בדברי אגדה ומוסר כו', אלא בעיקר) להשמיענו הלכה באופן הזהירות בעניני בל תשקצו.
דהנה הדברים שאסרו חכמים ב"בל תשקצו" הרי הם דברים "שנפש רוב בני אדם קיהה מהן. . מתאוננת מהם"16, וכיון שכן צריך להבין, מה ראו חכמים להזהיר בפירוט על ההמנעות מדברים אלו, כאשר בלאו הכי טבע רוב בני אדם להתרחק מהם17?
[ודוחק לומר, שזהו רק בשביל מיעוט בני אדם שאין חשים לשקץ את עצמם, היפך טבע הגוף — ובפרט שהתורה18 על הרוב תדבר19].
ויש לומר, שזהו שמשמיענו הרמב"ם בהלכה זו, שכוונת האדם בזהירותו ב
הערות
- 10. פט"ז הי"ב.
- 11. ראה גם תוד"ה טמא חולין ב, ב (הובא במשנה למלך לרמב"ם שם). וראה תדבא"ר רפט"ו.
- 12. צירוף שני כתובים — פרשתנו יא, מד[ednref_17_*]; אמור כא, ח.
- 13. (ע"ז כ, ב. וש"נ) — שזהו מקורו דהרמב"ם, כמ"ש בכס"מ שם.
- 14. שקלים ספ"ג (הובא גם ברי"ף ע"ז שם. כס"מ לרמב"ם שם) — אלא ששם לא הובא "פרישות מביאה לידי טהרה".
- 15. ע"ז שם.
- 16. ל' הרמב"ם כאן הכ"ט.
- 17. להעיר מאיסור דם שנפשו של אדם קצה ממנו (משנה מכות כג, ריש ע"ב. רש"י עה"ת פ' ראה יב, כה). אבל שם מובן ע"פ מחז"ל (ספרי (ורש"י) פ' ראה שם, כג) שהיו שטופים בדם (וראה לקו"ש חי"ד ע' 47 שאינה פלוגתא במציאות. ע"ש). כן להעיר ממפרשים (רע"ב. רש"י (ריב"ן). ועוד) למשנה סוף מכות (שם) "לפיכך הרבה להם תומ"צ כגון פרשת שקצים ורמשים כדי להרבות שכר כשהן בדלים מהם אע"פ שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן שנפשו של אדם קצה בהן". אבל צ"ע אם שייך לומר כן באיסורים דרבנן. ואכ"מ.
- 18. מו"נ ח"ג פל"ד.
- 19. להעיר שבאיסור בל תשקצו "לא אזלינן בתר רובא דעלמא אלא בתר כל חד וחד", דגם דבר המאוס לרוב עלמא שרי למי שדעתו יפה ואין נפשו קצה בו (פר"ח יו"ד ספ"ד סק"ג). [edn_17_*]) גם בקדושים (כ, ז) נאמר "והתקדשתם והייתם קדושים", אבל בלי הסיום "כי קדוש אני". — אבל י"ל שכוונת הרמב"ם ב"כי קדוש גו'" היא (לא לסיום הכתוב דפרשתנו, אלא) ללשון הכתוב דפ' אמור שם ("כי קדוש אני ה' מקדשכם").
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.