132
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
זאת רש"י על הפסוק "כל אלמנה ויתום לא תענון"'': "הוא הדין לכל אדם, אלא שדיבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם". לאחר מכן, על הפסוק "ובשר בשדה טריפה"\? הוא אומר שוב: "אף בבית כן, אלא שדיבר הכתוב בהווה, מקום שדרך בהמות ליטרף"2.
בכך אין מובן: מדוע צריך רש"י לומר אותו כלל ארבע פעמים. בשלושת הפסוקים האחרים אפשר כבר לדעת זאת, לכאורה, מפירושו של רש"י על "וכי יגח שור"3?
משפטים א
לגבי "מכשפה לא תחיה" ניתן להשיב, ש"בן חמש (למקרא)" אינו מודע לנושא הכישוף=, ואינו יודע שהכישוף מצוי יותר אצל נשים מאשר אצל אנשים, ולפיכך הוא עלול לטעות ולחשוב שהדין של "לא תחיה" הוא דווקא לגבי מכשפה, ולא לגבי מכשף. לכן צריך רש"י לחדש, שבפסוק נאמרת המלה "מכשפה" רק משום ש"דיבר הכתוב בהווה, שהנשים מצויות מכשפות"5.
אך לגבי "כל אלמנה ויתום לא תענון" ולגבי "ובשר בשדה טריפה" יודע כל תלמיד, לכאורה, שהדוגמאות המובאות בפסוק נפוצות יותר, ומדוע, אפוא, הוא יטעה ויחשוב שהאיסור "לא תענון" הוא דוקא לגבי "אלמנה ויתום", והאיסור "לא תאכלו" הוא דוקא לגבי בשר הנטרף "בשדה", כך שרש"י צריך
הערות
- 1. בשר - אין רוב נשים כו'. ובפרט שהכתוב מדבר במכשפה בפועל.
- 2. - ובש"ס יל"פ שהעונש ימנעם מעש' בפועל. יותר נ"ל שהוא ע"ד הביאור בפרש"י בנוגע לדם (ראה יב, כג. כה) שהביא ב' דעות הפוכות במציאות "שטופים" "קצה". עיי"ש (ראה לקו"ש חי"ד ע' 47 ואילך).
- 9. כב, כא.
- 0. ראה גם מכילתא כאן (בדברי ר"ע). וראה גו"א לפרש"י כאן.
- 1. כב, ל.
- 2. מכילתא עה"פ. ושם ילפינן ש"ה"ה בבית" מהיקש. אבל ממה שרש"י אינו מביא ההיקש, מוכח שבדרך הפשט כן הוא מצד הסברא - ראה לעיל ס"ב.
- 3. יתרה מזה: מהו הטעם שבכל פסוקים אלו משנה רש"י ממקום אחד לחבירו:
- 8. א) בב' פסוקים הראשונים - "אחד כו' ואחד כו'"; ב"כל אלמנה ויתום" (ו"במקרה לילה" - שבפרש"י עה"פ ובשר גו') - "הוא הדין כו'"; ב"ובשר בשדה טרפה" - "אף [בבית] כו'". (ומשנה תומ"י בראיתו ע"ז מ"מקרה לילה" - "הוא הדין", כנ"ל).
- 9. ב) ב"וכי יגח שור" כותב רק ש"דבר הכתוב בהוה" (ואינו מוסיף ש"דרך השור לנגח" וכיו"ב), ואילו בג' המקומות שלאח"ז מבאר איך
- 10. שהדוגמא שבכתוב הוא "הוה"*. וגם בג' מקומות אלו גופא - ב"כל אלמנה ויתום" משנה מ"מכשפה" ומ"ובשר בשדה טרפה": (א) מוסיף "לפי". (ב) מבאר גם הטעם לזה ש"דבר מצוי לענותם" - "תשושי כח".
- 4. ולהעיר מפרש"י שופטים יח, ט.
- 5. אבל - דוחק. כי לפ"ז הי' מספיק שיכתוב רק "שהנשים מצויות מכשפות" (כבסנה' שם). ומזה שמוסיף "שדבר הכתוב בהוה" (אף שפירש זה כבר לעיל כא, כח), משמע שהחידוש כאן הוא [לא רק שהכישוף בנשים הוא "הוה", אלא גם] עצם הענין של "דבר הכתוב בהוה", כדלקמן הערה 34.
- 13. *) בנוגע ל"מכשפה" - י"ל לכאורה, שזהר לפר שהתלמיד אינו יודע בעניני כישוף, כדלקמן בפנים. אבל דוחק, כי בשביל זה מספיק מה שרש"י כותב "שדבר הכתוב בהוה".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.