41

זז אמנם בזה ש,היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידה". (חהו שמסיים גם בגמ' ,לעולם זכות תורה כו' באגרא כו'").

הביאור בזה: לכאו' אינו מובן למה היא חולקת שכר עמהם בלמוד תוד רתם מפני שעושים על ידה -- ה"ז בדוגמת נותן כסף לעני והעני קיים בכסף זה מצוה (כגון שקנה בו מוון לסעודות שבת, וכיו"ב) דלא מצינו בשום מקום דיש לנותן הצדקה חלק במצוות שעושה העני בכסף זה (כ*א רק שכר קיום מצות צדקה)1

והתירוץ בפשטות הוא: כשאדם נותן צדקה לעני, נעשו המעות של העני, ואח"כ -- כשהעני עושה מצוה במעות אלו -- הוא עושה המצוה בדילי'; אבל בנדו"ד, האשה עוזרת לבנה או לבעלה מלכתחילה בקיום המצוה של ת"ת -- היינו שהיא עושה פעולת השתתפות בענין ומצוה זה עוזרת בעצם המצוה ולכן חולקת שכר עמהם, מקבלת (חלק ב)שכר לימוד התורה של הבעל והבן *

דוגמא לזה מצינו במצות פו*ר: כתב הר"ן יי דאשה אע"ג שאינה מצווה בפרי' ורבי''י, ,מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים

עטֶבב

1+

מצותו".

והביאור: קיום המצוה של הבעל הוא ע"י ,ודבק באשתו והיו לבשר אחד"'י, היינו שמצות פו"ר שהבעל מצווה עלי' נעשית דוקא ע"י שניהם. ומכיון שהיא מסייעת בהמצוה ,יש לה (ג"כ) מצוה"י.

ועד"ז הוא בנדו"ד, כשעוזרת בלימוד התורה הרי שהמצוה נעשית ב" פועל בהשתתפותה ו(גם) על ידה, לכן יש לה ג"כ מצוה.

ת. אמנם מדברי הר"ז עצמו אינו ברור הפי' ש,יש לה מצוח", די"ל בשני אופנים:

א) .יש לה מצוה (סתם)" -- היינו אף שבעצם אין עלי' הציווי לקיים פו"ר, מ"מ מכיון שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו, יש לה ג"כ מצוה, אבל אין לה ה,מצוה רבה* > דפו"ר.

8 בראשית ב, כד.

9 וכ"ה בנוגע לברכת כהנים, שגם לבני ישראל השומעים את הברכות יש חלק בהמצוה, מאחר שהכהנים צריכים להם (כרל לקיים מצותם) -- שיהי' למי לברך (וראה חרדים (מ"ע כו' התלויות בפה כו' לקי מן בכל יום, פרק ד' אות יח): וישראל העומדים כו' ומכונים לבם לקבל ברכתם כו' הם גמי בכלל המצוה. וראה שע"ת לשו" או"ח סי' קכח ס"ק ב. ולהעיר מחי' הרשב"א (המיוחס להריטב"א) סוכה לא ב (ד"ה מאי לאו): דליכא חיוכא אישראל להתברך מצוה דכהן הוא),

וכדמוכח מהדין (שו"ע אוה"ז סי' קכח סעי' לח. מסוטה לח, ב) ,עיר כו' שכולה כהנים כו' למי מברכין לאחיהם שבשדות" - דבלא האי טעמא לא היו יכולים לבוך.

ועדיז יש לבאר בעוד כמה וכמה דעים והלכות, ונתבאר בארוכה בההתעדות. וראה לקו"ש חי"ז ע' 235 (ס"ד) ואילך.

₪0 תוס' שבת ד, א ד"ה וכי. גיטין

מא, ב ד"ה לא תהו.