189

₪ לקוטי

הקושי אף מתחזק כאשר רואים שאפילו כאשר מכשירי המצוה ופעולות ההכנה הן רשות, כחרישה וזריעה וכו' וכל הפעולות של ,ואספת דגנך ותירושך ויצהרך", הרי למרות שבלעדיהן אי"אפשר לקיים את המצות התלויות בהן, כגון תרומות ומעשרות וכדומה, בכל זאת אין להם חשיבות של מצוה, ואפילו לא כמכשירי מצוה*. ויש לומר שהטעם לכך הוא כיון שלדעת רבי שמעון בר יוחאי* אין זה רצוי: ,,אפשר אדם חורש... וזורע... תורה מה תהא עליה". ולכן לדעת רבנן אין זה נכלל בסוג הרצוי - מכשירי מצוה וכדומה.

התשובה - הענין הכללי שבמצוות

ההסבר לכך בקצרה הוא:

בכל מצוה קיים הענין הכללי והשווה בכל המצוות, כלשון חז"ל ,,עושה רצונו של מקום", ,אמרתי ונעשה רצוני" (וההיפך בכל עבירה - ,,עובר רצונו של מקום"), והענינים הפרטיים שלה: מילת הערלה, בסוכות תשבו וכו'.

בכל הענינים הפרטיים שלעיל ההכנה נעשית בחפץ או בקשר לחפץ שבו מקויימת המצוה, אך אין היא חלק או פרט של המצוה עצמה: הכנת האיזמל למילה אינו חלק מכריתת הערלה, עשיית סוכה ולולב אינה חלק של בסוכות תשבו..., הולכת הדם אינה

אחרי ג

חלק מן הזריקה.

ענינה של התשובה בכלל, כלשון הרמב"ם*, הוא: ,ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד"% שנאמר יעזוב רשע דרכו..."%. כלומר, היא באותו סוג, ואף יתר על כן: באותו ,,מקום", של הענין הכללי שבמצוות (ובעבירות): החלטה ברצון ו,יגמור בלבו". = וכיון שהתשובה מאהבה בצמאון גדול כלזכך נגרמה עלדידי הזדונות, לכן נהפכים הזדונות עצמם לזכויות *.

וזאת רק כאשר קיימת שלמות האהבה והכוונה, שאז נעשים הזדונות (עקב האהבה ובכוונה) חלק מעבודת התשובה, ולכן הם כזכיות. אך הם אין

שלמות, למרות שעושים תשובה מאהבה, אז אין הזדונות נעשים כזכויות, אלא רק ,נעקר עוונו מתחלתןי""".