30

120 לקוטי

זה], על אכו"כ שאין לעשות פעולה שהיא זכר הקרבן תודה ממש -- וא"כ איך עושים הג' מצות בליל פסח מ" עשרון אחד, זכר לקרבן תודה'י!

ח. ויובן כ"ז בהקדים דמקור דין זה לעשות השלש מצות מעשרון א' הוא בכלל מהרא"ש" והמרדכי". אמנם טעמם של הרא"ש והמרדכי שונה זמ"ז:

בהרא"ש -- שצריכים ג' מצות בליל פסח כדי שתהיינה ב' שלימות כבכל יו"ט ומוסיף עליהם פרוסה כדי שתהי' לחם עוני, ואח*כ מוסיף: ,ונהגו באשכנז ובצרפת לעשות מעשרון אחד זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית הד אסורין מביא לחמי תודה ולחמי תודה באין ג' מינין של מצה (חלות) רקיקין ורבוכה, ושלש חלות עושין מעשרון אי וכו'".

אולם המרדכי כותב: ,לכן צריך שלש מצות זכר ללחמי תודה כדאמריי ד' צריכין להודות כו' ובלחמי תודה היו ג' מיני מצה: ואע"ג דבלחמי תודה היו ארבעים חלות, מ"מ אם אפאן בדיעבד ד' חלות יצא, והשלשה היא ממצה והד' מחמץ*.

הרי שחילוק בין הרא"ש ומרדכי: על דין שלוקחים ג' מצות כותב הד רא"ש טעם אחר, וטעם זכר לתודה

צ\

הוא רק על זה שג' אלו עושים מעשרון אחד. משא"כ להמרדכי הרי זהו הטעם לג' מצות *.

ועפ"ז לפענ"ד אין לומר כמ"ש ה" קרבן נתנאל על הרא"ש, דמקשה על הרא"ש, ,ואע'ג דבלחמי תודה יש ארבעים חלות ולמצה מגיע שלשים", ומתרץ, ,מ"מ אם אפאן בדיעבד ד' יצא, כדאיתא בנדרים דף יב, נמצא על שלשה מיני מצה שלש חחלות* ומציין להמרדכי.

אמנם עפ"י הנ"ל -- מעיקרא לא

קשה על הרא"ש, כי לדעתו צ"ל ג'

מצות מטעם אחר; אלא שג' אלו עושים מעשרון אחד כמו שהיו עושים ג' לחמי תודה. וגם אם הדין של שלשים למצה הי? מעכב בדיעבד -- ג"כ מובנים דברי הרא"ש, כי לדעתו הזכר לקרבן תודה אינו במספר המצות. אלא בכמות הקמח, היינו שכמות הקמח (ש* ממנו עושים ג' המצות בפסת) שוה הוא לכמות הקמח (שממנו עושים ג' מצות) בקרבן תודה אבל אין הזכר למספר המצות של קרבן תודה. משא"כ להמרדכי שהזכר לקרבן תודה הוא במספר הג' מצות, הרי אם בדיעבד מעכב דין שלשים. אין מקום למספר