68
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
מבואר בכ"מ יי שמלאכת ההוצאה מרשות לרשות היא עיקרן של כל הד ל"ט מלאכות.
דהנה איתא במדרש*, ששאל מין אחד מר"ע, ,אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת, אל ישב בה רוחותו אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב.. והשיב לו משל מעירוב והוצאה, שברשות אחד אין צריך עירוב להוצאה, כך כל העולם שלו הוא וכו"". ולכאו' תמוה : בתשובתו של ר"ע מתורצת רק הקושי' בענין מלאכת ההוצאה מרשות לרשות -- והלא כל שאר המלאכות אינן תלויות בהוצאה מרשות לרשות יי ?+ ועכצ"ל שמלאכת ההוצאה היא הנקודה העיקרית בכל מלאכות שבת, והיא היסוד והשורש שממנחה מסתעפים כל אבות מלאכות, תולדותיהן, ושבותים דרבנן *. ולכן, מכיון שלגבי הקב"ה לא יתכן הענין דהוצאה מרשות לרשות (כי כל העולם כולו שלו), במילא בטל היסוד ונתינת מקום גם לשארי המלאכות שאינן אלא הסתעפות ממלאכת הוצאה:
גם בסוג האיכות, כי להבבלי טעמו של רייש הוא דריבוי הכמות מכריע האיכות דקום ועשה, וגם ברישא ריבוי הכמות דשהויי טומאה מכריע (לא רק האיכות דאפושי טומאה אלא גם) האיכות דקום ועשה.
7) תו"א צט, ך. לקו"ת תזריע כא, ג מצה זו תר"ם פניז,
8) ב"ר פי"א, ה, וראה שמו"ר פ"ל, טי
9) וכן הקשה ביפית (שמו"ר שם), מהרז"ו לב"יר שם, ומה שתירצו צע"ג -- שהרי לא נזכר כלל בהמענה דר"ע.
0) ועפיז מובן מה שהשיב לו משל מעירוב והוצאה למטה, כי זה שהוצאה היא כללות מלאכת שבת הוא לא רק לגבי הקבייה (כביפ"ת ובמהרז"ו שם) כ"א גם במלאכת שבת בהאדם למטה.
בשלחג
ובזה יש גם לבאר את הטעם להתחלתה של מס' שבת בענין מלאכת הוצאה (אף שמלאכה זו מנוי' בסוף כל האבות מלאכות בפ"ז, ולכאו' הו"ל לרבינו הקדוש לפרט כל המלאכות תחילה ואח"כ לפרשן על הסדר, כקושיית ה" מפרשים יי) -- לפי שהיא הנקודה הד עיקרית של כל הלט מלאכות.
והביאור בזה:
ענינה של שבת הוא -- ,שבת להוי'" יי, יו"ט הוא חציו להוי' וחציו לכם יי, ושבת -- כולה להוי'. היינו שענין מצות השביתה בשבת הוא כדי ,לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם" יי, שהוא ית' ברא את העולם (בששת ימי בראשית וביום השביעי שבת וינפש). ואשר כן גם עכשיו הוא בורא את העולם תמיד מאין ליש = (בששת ימי חול. ובשבת -- שובת מהדיבור דעש"מ, והמשכת החיות בשבת היא מבחי' מחשבה כמו בשבת בראשית *), ובכן הרי הוא ית' השליט היחידי בעולם והוא כולו תחת רשותו והשגחתו הפרטית.
זאת אומרת: הגם שהתהוות העולם (מלשון העלם והסתר) היתה באופן שיש מקום לטעות שעולם כמנהגו נוהג ואין ח"ו מנהיג יחידי לבירה; ששתי רשוד יות ח"ו בעולם יי, רשות של טוב וקדו-
הערות
מצוטט ב־3 עמודים
- לקוטי שיחות 111 לקו"ש חי"א ע' 68
- לקוטי שיחות 18 לקו"ש חי"א ע' 68
- לקוטי שיחות 167 לקו"ש חי"א ע' 68
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.