69

בתכשיטים, הוסיפו לטענתם: ;או עשור", היינו דאף שבכלל נותנים יב חודש -- בנדו"ז י"ל ,או עשור", בי קצת תכשיטים נתן לה (ומטענתם מובן ששיערו שהתכשיטים שנתן אליעזך (באם יי כוונתו לפרנסה בתכשיטין ולא מתנה סתם -- כמו המגדנות) הי' בהם כדי שיעור פרנסה של שני חדשים '), אבל צ"ל ,עשור" לישב עמהם עשרה חדשים כדי לפרנס עצמה בכל התכשיטים, כנהוג *'.

ומ"מ אמר אליעזר שלחוני (גם לדְעֶתם) -- שהרי כיון ש;הוי! הצליח דרכי* -- אמתי הוא והרי הראה להם שטר מתנה דכל טוב אדוניו (כולל גם תכשיטין דשרה).

2 וכיון שבי אפשריות בפִי' כוגתו = לָכַן אָמרן ב' זמנים : ימים או עשור,

3 ובדרך רמז י"ל, שו"ב חדשים לַבתוּלָה הוא מכיון שבְכָל חודש יש תכשיט מִיוחָד השייך לאותו הזמן (בכללות יותר : תִכָשוטים השייכים בִמיןחד לזמן הקיץ, וְהשייכום לָמן החורף), וכאן מִצִינו ב! נתינוּת מאליעזר לרבקה, גתינת הנזם וכח

(ואף שָלַא נתן זֶה בקשך לנישואין -- כדְלעוּל הערה 21 -- הרי בכ"ז היו לה תכַשיטין אלה. וְק"ל)

וְנַתִינֶת הכלו כסף וכו'. וי"יל שאלה היו תכשוטים של ב' חדשים, ולכן אמרו אן עשור, ועךיז פי' ג"כ במשכיל לדוד.

₪ וזהו מה שדייק רש"י להוסיף על לשון הגמרא (כתובות נז, א במשנה. נדְרִים עג, ריש ע"ב) והמדרש (ב"ר פ"ס יִב) .לְפַרנס עְצַמה* לפרש ,בתכשיטים" (אף שזהן פשטות הכָונָה בהגמרא. ראה פרְש"י כתובות שם *)

?+) ומה שהּצֶרְךּ רש"י לפרשו שם הוא (בַעִיקר) מכיון שרצה לפֶרש החילוק שַבין לפס אֶת עצמק* של הבתולה (שהוא .בתכָשיטים"), ו,לפרנֶס את עצמו* של הבעל (שהוא .בצרכי סעודה וחופה"). ולהעיר שבנדרים (שם) שמובא שם (בגמ') רק הדי של ,נותנין לבתולה כו'", לא פרש"י כלום.

חיי שרה ג

ח. והנה דיוק נוסף בפרש"י דילן:

בְפירושו על ,ונשאלה את מל" משנה רש"י מלשון המדרש * .אין משיאין את היתומה אלא על פיי וכותב: ,שאין משיאין את האשה אלא מדעתה", וצלה"ב הטעם. ובפרט, דלכאורה היתה רבקה אז קטנה*5.

וכוונתו של רש"י בזה, שעם היות רבקה רק בת ג' שנים, מ"מ היתה כבך גדולה יי (בדעתה) :

5) ביר שם. והרי ,היתומה" קאי על הקטנה, שהרי בגדולה (שהיא ברשות עצמה) אין חילוק בין יתומה לאשה אחרת. וב" ילקוט רמז קט ; ,אין משיאין את הקטנה אלא עֶל פיה". וכל' פרש"י הוא במדרש אגְדָה,

6) כפרש"י (תולדות כַה, כ) שהיתה בת ג' שנים. אבל לכמה דעות (ראה דעת זקנים מבעלי התוס' שם, תוס' יבמות סא ב - "ה וכן. ועוד) היתה אז כת ייד שנים.י

7 וראה בחזקוני (תולדות שם) שהביא בשם פרש"י (פרשתנו) ,שאין משיאין את הגדולה כו'* (אמנם בחזקוני הוכִיח מזה שרבקה היתה בת "ץ).

ואין להקשות ע"ז מהלשון ד.איץ משיאין" דמשמעו שאחרים משיאין אותה - וזהו בקטנה (כי בגדולה ה"ה משיאה את עצמה), שהרי מ"מ היתה עוד קטנה בּשנים, והמתעסקים בפועל להשיאה הם ראשי המשפחה.

יתרה מזה מצינו : ותקת לו אמו אשה (כא, בא) ובנדו"ד בפרש"י (כך, א): מכיון שהיי לו בְן ה" צויך להשיאו אשה -- אף שגדולים היו. ועפייז מובן (ג"כ) בפשטות שאין להקשות על פרש"י (שרבקה היתה ,גדולה"), שעפיו אי"מ מה שבקשו י"ב חדש לפרנס עצמה, שדין זה אינו בגדולה, כמבואר בכתובות שם (וכקושית הפנ"י (ד"ה מנה"מ -- כִתובָוֶת שם, ב) על השיטות (ראה לעיל הצרה 26) שרבקה היתה בת י"7) -- כי (נוסף על שמסתימות ל' רש"י ,נותנין לבתולה" -- משמע שע"ד פש"מ לא נחית לחילוק דקטנה וגדולה, הרי) דבר זה אעו