50

0 לקוטי

והפרש זה נרמז גם בשמותיהן, ,לך לך", ;וירא".

ב. אי' בזוהר י, דעד שלא נימול אברהם היתה דרגת נבואתו בבת" ,הי' דבר ה' אל אברם במחזה"': משא"כ בזמן שלאחרי הימולו, כתיב ,וירא אליו ה'* יי, שהיא דרגא נעד לית יותר יי. והטעם ע"ז מבואר שם: לפי שמלאכי השרת אינם נזקקים בלשון תרגום :י, ולכן עד שנימול הי' הגילוי אליו בבחי' .מחזה", שהוא לשון תרגום, כדי שלא יהי' פתחון פה למלאכי השרת שהקב"ה מתגלה לאדם שאינו מהול ; אבל לאחר שמל, שאין להם עוד פתחון פה, נתגלה אליו בבחי' ,וירא", בלה"ק, המורה על מדריגה עליונה יותר:

ויש להקשות : ממה נפשך -- אם א'"א מצ"ע הי' ראוי גם קודם לכן לגילוי הנעלה -- למה יגרע חלקו של אברהם אבינו (המגיע לו) משום חשש של קטרוג המלאכים? והרי הרבה דרכים למקום שבהן וע'י אפ" שר למנוע את פתחון הפה של המלאכים גם אם הי' הגילוי באופן המגיע לא"א, אופן הנעלה ;

ואם מצד מהותו ומעלתו של א"א לא הי' ראוי עדיין לגילוי נבואה באופן נעלה, מה צורך בטעם שלא יהי' פתחון פה למלאכי השרת. מכיון שבלא"ה לא הי' ראוי אז לגילוי זה?

\ירא א

ג. ויובן זה בהקדים המבואר בתו"איי שההפרש בין לשון הקודש ללשון תרגום +(ארמית -- ושאר הלשונות) הוא בדוגמת ההפרש שבין אבנים ללבנים : אבן היא בריאה בידי שמים ולבינה נעשית בידי אדם, ועד"ז הוא החילוק בין הלשונות הנ"ל. גם בין אותיותיהן שמהן הן ,בנויות"' : אותיות התורה נקראות ,אבנים", כי התורה היא מן השמים; אבל האוד תיות של לשונות האומות נק' ,לבנים", (שהן מוסכמות ע"י בנ"א לבד) [ותכלית הכוונה במציאותן של לשו" נות (אותיות) האומות, שגם הם ית" בררו ויתעלו לקדושה ע"י שישתמשו בהן לעבודת הוי].

ועַ"פ הנ"ל בזהר י"ל שההפרש בין מעלת אברהם אבינו קודם המילה ולאח"ז, הוא בדוגמת החילוק הנ"ל שבין אבן ללבינה:

מבואר בכ"מיי שאף ש,קיים א"א כל התורה כולה עד שלא ניתנה"** מ"מ הגיע אז בעבודתו במעלות הקודש רק עד שרש הנבראים; לפי שכל עבודתו ופעולתו הי' בכח עצמו, בלי ציווי (שזהו גם נתינת כח) מלמעלה (ואין בכחו של נברא להגיע למעלה ממקורו, שורש הנבראים).

אמנם כל זה הי' עד שקיים מצות מילה (שאופן קיומו של כל התורה הוא ,עד שלא ניתנה", עד שלא נצד טווה בציווי מיוחד 'י) משא%כ כש-