ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט תבא שיחה א153

153

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שמשמעותו "לאחר ירושה וישיבה", עדיין ניתן היה להסיק שחובת ביכורים חלה אף לפני כיבוש וחלוקת הארץ. ולכן צריך להוסיף "וירשתה וישבת בה", כי דוקא מכך, מפני היתור* של מלים אלו, לומדים "שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה".

אך יש להבין: "ירושה וישיבה" היא לאחר הכניסה לארץ, כפי שמפרש רש"י בפרשת שלח, ש"בבואכם" הכוונה היא "משנכנסו בה", והמשמעות של "כי תבא" היא "אינה אלא לאחר ירושה וישיבה". ואם כך, איזו תקופה ישנה בין הכניסה לבין הכיבוש והחלוקה, שזהו הזמן של "ירושה וישיבה"?

ב. ד'וקים בלשון רש"י

בנוסף לכך, אין מובן:

א) חידושו של רש"י על המלים "וירשתה וישבת בה" הוא רק לגבי עצם המשמעות של "רושה וישיבה (שמשמעות מלים אלו כאן היא כיבוש וחלוקה), אך שב"וירשתה (ה"א מופקת) וישבת בה" הכוונה היא "אל הארץ...", המוזכרת לפני כן בפסוק - זהו דבר

ברור, לכאורה. ולפיכך צריך היה רש"י לומר "עד שכבשוה וחלקוה", ומדוע הוא אומר "עד שכבשו את הארץ..."?

ב) כדי להבין את משמעות המלים "כי תבא... וירשתה וישבת בה", שכוונתן "שלא נתחייבו עד שכבשו את הארץ וחלקוה", אין, לכאורה, חשיבות לציין מהו הציווי שבו מדובר. מדוע מדגיש רש"י בפירושו "מגיד שלא נתחייבו בביכורים... "?

ג(. חובת ביכורים - לאחר ירושה וישיבה

מסבירים המפרשים, שהמשמעות של ירושה וישיבה היא בכל מקום כיבוש וחלוקה. ורש"י רומז בהדגשתו "מגיד שלא נתחייבו בביכורים..." לסיבה לכך שהתורה צריכה להוסיף את המלים "וירשתה וישבת בה", למרות שלפי זה המשמעות של המלים "כי תבא" בלבד היא "לאחרי שכבשו את הארץ וחלקוה":

הבאת ביכורים היא? הודיה לקדושברוך-הוא על הכניסה לארץ ישראל ועל ההנאה מפירותיה?'. וכיון שהנאה

הערות

8. אבל לא מהלשון "וירשתה וישבת בה" - שהרי הלשון ירושה וישיבה נופל גם קודם "שכבשו את הארץ וחלקוה".
2. ועפ"ז יומתק יותר מה שרש"י מעתיק גם התיבות "והי' כי תבא" - כי [נוסף לזה, שהקושיא שבכתוב היא מצד תיבות אלו כנ"ל הערה 6, הנה] מהם לומדים שפירוש "וירשתה וישבת בה" הוא "שכבשו את הארץ וחלקוה".
3. תבא א שיחות 19
9. כדמוכח מהמשך הפרשה. וראה לקמן סעיף ו'/.
0. בש"ח כאן מדמה זה לדין ברכת הנהנין, שאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה (ברכות לה, א). ולכאורה צ"ע, שהרי באם לא הפריש ביכורים (אף שעבר על מ"ע) אין הפירות אסורים באכילה (רש"י גטין מז, ב ד"ה מדאורייתא. תוד"ה ההוא - ב"ב פא, א) ולא מצינו רמז בשום מקום דביכורים הם עכ"פ מעין מתיר דעומר ושתה"ל (מנחות סח, א) ועושה אדם כל שדהו ביכורים (ביכורים פ"ב מ"ד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.