180

הערות

1. 2. רש"י ד"ה שבקי' (סנה' קי, ב).
2. 3. גיטין מט, ב. וש"נ.
3. 3. בתוספות שם ש'לא פליגי אלא היכא דאיכא נפקותא' - ולפ"ז, בנדו"ד, מכיון שליכא נפקותא או שכו"ע מודו שדרשינן טעמא דקרא, או שגם ר"ש ס"ל שלא דרשינן טעמא דקרא (ראה הדיעות בזה בשד"ח כללים מע' ט' כלל טז).
4. 4. אבל ממ"ש רש"י (סנה' קיב, א ד"ה אמר ר"ש) 'בכל דוכתי דרש ר"ש טעמא דקרא' - אף ש(בפשטות) אין שם נפקותא לדינא* (ראה גם תויו"ש פ' חלק מ"ד) - מוכח שרש"י ס"ל שפלוגתת ר"ש וחכמים היא גם בדליכא נפקותא.
5. 5. *) בתוספות חדשים שם (הובא בשד"ח שם). שגם שם יש נפקותא לענין צדיק שאינו דר שם ונפלו לו נכסים בירושה. אבל: (א) באם זו היתה כוונת רש"י - הי" מזכיר הנפקותא. (ב) מפשטות לשון רש"י 'בכל דוכתי" משמע שכוונתו היא גם היכא דליכא נפקותא.
6. 4. לו, ג ואילך.
7. 5. הטעם ע"ז י"ל מפני שחכמניות היו (רש"י כאן) וע"ד מרו"ל נפשי חשקה בתורה כו' (יבמות סג, ב).
8. 6. אבל ראה לעיל הערה 10. והאיחור עד לט שנה - י"ל שמתורץ ע"י הזכרת שם בעל המאמר ר"ש (בן יוחאי) שהייתה תורתו אומנתו (אלא שנשא אשה ע"ד שהפסיק לעשות סוכה* כו' - ירוש' שבת פ"א סוף ה"ב - דמצווה על פו"ר), ועד"ז כאן דחכמניות היו ולכן דחו הנישואין כל כמה דאפשר עד לט שנה. ואח"כ נישאו כי בלא"ה הרי יגרע שם אביהם כו'.
9. 9. ולמ"ד דלא נישאו פחות מארבעים שנה כו' - הרי מבואר הטעם שהיו מצפות להגון להם ובטוחות היו שילדו (ב"ב קיט, סע"ב וברשב"ם שם).
10. 10. *) לכאורה חידוש גדול בזה דאפילו לעשי' הפסיק. וי"ל דהירוש' לשיטתי' דמברכין לעשות סוכה וכו" (ברכות פ"ט ה"ג. הובא בתוד"ה ואילו מנחות מב, ב). אבל בכל אופן, אין סברא לומר דהבבלי פליג על הירושלמי (גם) בענין דמציאות האם רשב"י הפסיק לעשי" (ולאפושי במחלוקת).