180
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
כי על ידי השתתפות צלפחד בענין המעפילים, הרי לא זו בלבד שהוא חזר בתשובה ומחק את חטא המתלוננים, אלא מעשה זה עצמו הוא סיבה חיובית לכך שמגיע לו חלק בארץ ישראל, מפני שמסר נפשו עבורה.
לכך רומז רש"י בציעו את שמותיהם של בעלי המאמרים, רבי עקיבא ורבי שמעון:
רבי עקיבא היה רגיל לזכות את ישראל?. ולכן, כאשר ניתן ללמוד מהו חטאו של צלפחד בשני אופנים, הוא בוחר את החטא הקל יותר.
לעומת זאת, רבי שמעון היה "דריש טעמא דקרא"5, ולכן מתאים לו יותר להסביר ש"מן המעפילים היה", ואז יוצא שבדבריהן "בחטאו מת" הן גם ציינו טעם לכך שמגיע לו חלק בארץ, כדלעיל.
פינחפ ג
יא רבי עקיבא - נישואין בגיל מבוגר
ענין נוסף מבהיר כאן רש"י בציינו את שמו של רבי עקיבא:
בנות צלפחד לא היו אז נשואות עדיין, כנאמר בהמשך בפרשת מסעי*. ואין מובן: מעשהו של מקושש העצים היה, כדלעיל בסוף סעיף י', בשבת הראשונה לשהות בני ישראל במדבר, וכיצד ייתכן שבשנת הארבעים הן עדיין לא נישאו%?
גם לפי הפירוש "מן המעפילים היה" אין הדבר מובן, כי מעשה המעפילים היה רק שנה אחת> לאחר מעשה המקושש,
הערות
- 2. רש"י ד"ה שבקי' (סנה' קי, ב).
- 3. גיטין מט, ב. וש"נ.
- 3. בתוספות שם ש'לא פליגי אלא היכא דאיכא נפקותא' - ולפ"ז, בנדו"ד, מכיון שליכא נפקותא או שכו"ע מודו שדרשינן טעמא דקרא, או שגם ר"ש ס"ל שלא דרשינן טעמא דקרא (ראה הדיעות בזה בשד"ח כללים מע' ט' כלל טז).
- 4. אבל ממ"ש רש"י (סנה' קיב, א ד"ה אמר ר"ש) 'בכל דוכתי דרש ר"ש טעמא דקרא' - אף ש(בפשטות) אין שם נפקותא לדינא* (ראה גם תויו"ש פ' חלק מ"ד) - מוכח שרש"י ס"ל שפלוגתת ר"ש וחכמים היא גם בדליכא נפקותא.
- 5. *) בתוספות חדשים שם (הובא בשד"ח שם). שגם שם יש נפקותא לענין צדיק שאינו דר שם ונפלו לו נכסים בירושה. אבל: (א) באם זו היתה כוונת רש"י - הי" מזכיר הנפקותא. (ב) מפשטות לשון רש"י 'בכל דוכתי" משמע שכוונתו היא גם היכא דליכא נפקותא.
- 4. לו, ג ואילך.
- 5. הטעם ע"ז י"ל מפני שחכמניות היו (רש"י כאן) וע"ד מרו"ל נפשי חשקה בתורה כו' (יבמות סג, ב).
- 6. אבל ראה לעיל הערה 10. והאיחור עד לט שנה - י"ל שמתורץ ע"י הזכרת שם בעל המאמר ר"ש (בן יוחאי) שהייתה תורתו אומנתו (אלא שנשא אשה ע"ד שהפסיק לעשות סוכה* כו' - ירוש' שבת פ"א סוף ה"ב - דמצווה על פו"ר), ועד"ז כאן דחכמניות היו ולכן דחו הנישואין כל כמה דאפשר עד לט שנה. ואח"כ נישאו כי בלא"ה הרי יגרע שם אביהם כו'.
- 9. ולמ"ד דלא נישאו פחות מארבעים שנה כו' - הרי מבואר הטעם שהיו מצפות להגון להם ובטוחות היו שילדו (ב"ב קיט, סע"ב וברשב"ם שם).
- 10. *) לכאורה חידוש גדול בזה דאפילו לעשי' הפסיק. וי"ל דהירוש' לשיטתי' דמברכין לעשות סוכה וכו" (ברכות פ"ט ה"ג. הובא בתוד"ה ואילו מנחות מב, ב). אבל בכל אופן, אין סברא לומר דהבבלי פליג על הירושלמי (גם) בענין דמציאות האם רשב"י הפסיק לעשי" (ולאפושי במחלוקת).
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"א לקו"ש ח"ח ע' 180
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות 173 מאותו ספר גיטין מט, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות 157 מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות 147 מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות 153 מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות 172 מאותו ספר גיטין מט, ב
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ד גיטין מט, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ח גיטין מט, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ט גיטין מט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל גיטין מט, ב