328

התשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועד שיהי' לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו ית" וכו בברכה,

7 ב"ה, י"ז אייר תשי"ח, ברוקלין.

. . ויהי רצון, שכיון שבאים הננו מימי חג הפסח זמן חירותינו: חירות ממ"ט שערי טומאה, וסופרים ומתקרבים יום יום לקבלת התורה, לוחות כתובים באצבע אלקים חרות על הלוחות, א"ת חרות אלא חירות השלימה מיצה"ר, לא רק שלא יהיה מושל בו, אלא אפילו לא אומר דעתו במשפט. ני תעבור מן העולם (עיין בזה תניא ריש פרק י"ג ופרק ל"ז אשר שלימותה ותכליתה תלוי במעשינו ועבודתינו),. הנה יושפע שפע רב בכל העולמות ע"י תקון נפשותינו רוחותינו ונשמתינו מכל סיג ופגם, שתקון הנר"ן הוא ע'י לימוד התורה ביראת שמים וקיום מצותי'.

ולא רק בהנוגע לעצמו, אלא אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים. ולא רק בעניני שקצים, שזהו ענין דלהכעיס (ראה הוריות יא, א: אבל פרעוש כו'), אלא גם באכילת דם שע"פ פשוט תועלת לבריאות הוא (ראה ברכות מד, ב: כל נפש כו' קרוב לנפש כו', ועייג'כ רמב"ן ויקרא יז יא). ולא עוד אלא אפילו בענייני טומאה שאינם אלא גזירות הכתוב, שהלא לא המת מטמא וכו' אלא גזירה גזרתי חוקה חקקתי (יעוין יבמות קי"ד א, ושם).

ועי"ז נזכה לחירות מאו"ה, שעבוד מלכיות, בגאולה האמיתית והשלימה עִ'י משיח צדקנו בעגלא דידן.

... ומה שהעיר דהחיוב להטמאות למת מצוה מכריח דמצות קבורה מה"ת יעויין רמב"ן בסהמ"צ שרש א', אבל ברש"י ברכות דף י"ט ע'ב דהוא משום כבודר הבריות וזה מדמה בסוגיא שם לפושט בגד בשוק דאין שם מצוה ורק כבוד הבריות לחוד ועכ"פ יש מהראשונים דס"ל דאין מצות קבורה מן התורה והם רס"ג בסהמ"צ שלו פ' סל"ד שאינה אלא בנתלין ע"פ ב"ד, רדב"ז ח'א סימן שי"א דבסתם מתים יש רק ל"ת דלא תלין ולא מצ"ע דקבורה ולבה"ג הוא רק חלק ממ"ע כללית דוהלכת בדרכיו, וליראים סל ג"כ עד"ז, וברמב"ם הל' אבל ר"פ ייד שהיא מ"ע מדבריהם ובכלל ואהבת לרעך כמוך, וכבר העירו