(ג)

(ג) מצוה עוברת שזמנה בו ביום. כןכו הוא בגמ' דשבת דף כ"ד ע"ב גבי מילה שלא בזמנהכז דלא אמרינן מתוך שהותרה חבורה לצורך אוכל נפש כו' כדאמרינן בפרק קמא דכתובותכח עיין שם, וסתמא קתניכט אפילו לא היה אפשר למולו קודם יו"ט מחמת חלישותול, אלא על כרחך צריך לומר משום דאפשר למולו אחר יו"ט כדפירש רש"י שםלא. ואע"ג דקיימא לן בסימן תקכ"ולב דמותר להוציא המת לקבורה ולהחם לו חמין במתוך שהותרה הוצאה והבערה לצורך אוכל נפש כו', לא קשיא מידי דהתם הוי מצוה עוברתלג, דמצוה לקברו קודם שקיעת החמהלד כדכתיבלה כי קבור תקברנו ביום ההוא (והלילה הוא מיום שלאחריו), ומפסוק זה ילפינן קבורה לכל המתים בסנהדריןלו, וכן משמע בגמרא שם דמשהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה עיין שם ברש"ילז, משמע דסמוך לשקיעת החמה ליכא למיחש לפשיעותא, דמצוה לקברו בו ביום, אלא שאין עובר עליו בלא תעשהלח עד שילינולט:

הערות

  1. כו. לכללות קו"א זה ראה הערות וביאורים בהל' יו"ט ע' ל ואילך. נימוקי יו"ט.
  2. כז. שאינה דוחה יו"ט.
  3. כח. ז, א (לענין בעילת בתולה), הואיל והותרה לצורך שחיטה הותרה נמי שלא לצורך. ומבואר הטעם בתוס' שם ד"ה אמר (בתירוץ הא'), שהוא לצורך בעילת מצוה.
  4. כט. בדברי רבא שם. ובברייתא שם קלב, ב.
  5. ל. ראה רש"י שם (קלב, ב) ד"ה בין שלא בזמנה.
  6. לא. סוד"ה לבדו (לענין מילה ושריפת קדשים): דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה יום טוב, והוא הדין לשריפת קדשים טמאים. וכדלעיל סי' שלא ס"ד. סי' תמו קו"א סק"ג. וראה סי' רמח קו"א סו סק"א.
  7. לב. סעיף ג.
  8. לג. ראה גם לקמן שם שהיא מצוה שזמנה בו ביום.
  9. לד. ראה אבני נזר או"ח סי' תו ס"ק א.
  10. לה. דברים כא, כג. רמב"ם הל' אבל רפי"ב (שהיא מצות עשה). וכ"ה לעיל סי' עב ס"ב (במוסגר). לקמן סי' תקכו ס"א. וראה לקו"ש ח"ז ע' 328.
  11. לו. מו, ב. ורש"י שם ד"ה ה"ג.
  12. לז. ד"ה משהין אותו: ואין תולין אותו שחרית, שמא יתרשלו בקבורתו ויבא לידי שכחה, אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שיקברוהו מיד.
  13. לח. שנאמר בתחלת אותו פסוק לא תלין נבלתו. ונתבאר ברמב"ם הל' סנהדרין פט"ו ה"ז.
  14. לט. דהיינו עד הבוקר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.