211

ולפענ"ד רש"י עצמו כתב גימוקו על אתר ובמפורש, כי מש"כ ,והקטר חלבים כו' לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל" בא בהמשך למש"כ קודם לזה בטעם הגזירה דעד חצות בק"ש ואכילת קדשים, וז"ל: ואסרום (קדשים) באכילה קודם זמנו כדי שלא כו' יתחייב כרת וכן בק"ש לזרז את האדם (לכאורה ב' תיבות מיותרות -- אלא להדגיש בא, סתם בנ"א) שלא כ" ובתוך כך כו' ועבר לו הזמן (וכיון דבהקטר לאחר עה"ש -- אין כרת, וכהנים אינם סתם בנ"א ואין צורך לזרזם, עכצ"ל, כשר) והקטר חלבים כו" לא אמרו בו חצות כלל (אפילו לא לכתחילה כבק"ש). ועוד י"ל בדיוק והוספת רש"י ,ועבר לו הזמן", כי בהקטר ג"ז איגו ודאי, כי אם לן בראשו של מזבח מקטר לעולם ולרבה אפילו אם ירדו יעלו (עיין זבחים פז, א) דלא נפסלו -- דאליבי' קאי רש"י (ד"ה מצותן) כאן במתניתן בברכות (משא"כ הרמב"ם דפוסק כרבא דנפסלו אפילו בראשו של מזבח).

וע"פ הנ"ל יומתק מה שדיני הקטר פרש"י לא במקומו (בד'"ה מצותן) ב"א לאחרי שפרש טעם גזירת עד חצות בק"ש כו', כי אך זה מכריח -- לרש"י -- לומר דבהקטר לא אמרו חכמים כו'.

ולכאורה אאפ"ל דבא ממילא כו' -- שהרי אין טומאה לעכו"ם וכוי אף שהם היפך הקדושה. אלא שבזה יל'"פ שאינם בגדר טומאה וטהרה (בחייהם).

ולהעיר אשר משם מובן שכחלוקת קדושת קדשים ותרומה היא חלוקת קדושת שבת ויו"ט (וראה לקוטי תורה צו יא, ד) וראה פסחים (קד, א). וצע"ק בזבחים (צא, רע"א) דר"ח מקודש יותר משבת, ויש לתרץ ע"פ הציון בשו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס רמב בחוה"מ דלא נאמר בו מקרא קודש אלא שקרוי כך לענין קרבנות, וכדיוק רש"י בזבחים דמוספי ר"ח מקודשין כו', ועצ"ע ואכ"מ.

(ממכתב ימי חשון תשכ"ו)