32

במקצת חייב שבועה"'', לדוגמא, אינו קיים כלל בעולם המישוש.

וכשם שהשכל אינו קיים בעולם המישוש, כך גם להיפך: בעולם השכל אין מקום למישוש ולעניניו - לא שהשכל אינו יכול להתקשר למישוש מפני גסותו של המישוש, אלא שבעולם השכל אין קיימת מציאות הקשורה למישוש. מכך מובן העדר הקשר שבין האיש הפשוט לחכם הגדול, שלעומת המעלה הרוחנית של מציאות השכל של החכם הגדול - אין האיש הפשוט קיים כלל במציאות, מפני העדר מעלת השכל אצלו.

ואם כך הוא בהשוואה שבין האיש הפשוט לחכם הגדול, למרות ששניהם בגדר "נבראים", הרי על-אחת-כמהוכמה היחס שבין הנברא לבורא, שלעומת מציאות הבורא, הרי הנברא, גם בהיותו בשיא השלמות, שהמעלה הגבוהה ביותר אצל הנבראים היא החכמה?', אינו קיים כלל במציאות3 - ולא מפני ששכלו של הנברא נחות וגס מדי, ולפיכך אין ביכולתו לתפוס מקום אצל הבורא, אלא שלגבי הבורא, הרי הנברא אינו מציאות כלל.

צו א

ד. עצם הציווי מחבר

לפי האמור לעיל מובן, ש"מצוה (מלשון צוותא וחיבור)" מאחדת את ישראל עם הקדוש-ברוך-הוא לא רק על ידי קיומה, אלא אף מצד הציווי + עצמו. כלומר, ההוראה על המצוה כבר יוצרת קשר בין המצווה לבין הקדושברוך-הוא, המצוה עליה.

קשר זה קיים אף כאשר הנברא עובר על הציווי, כי כאשר הנברא עובר על הציווי ומורד ח"ו במצוה, הרי נשללת אצלו ה"צוותא" עם הבורא, בעשותו את ההיפך מרצון הבורא. אך עצם העובדה, שאפשר לומר עליו, שהוא עושה את ההיפך מרצון ה', מוכיחה, שיש לו קשר לרצון הבורא, אם כי באופן שלילי.

זהו אחד ההסברים למאמר חז"ל5 "אף"על-פי שחטא ישראל הוא", והוא עדיין נעלה בהרבה מאומות העולם:

על הגוים לא ייתכן כלל להתבטא בביטוי "חטא"5', היפך. הרצון. אין להם שום קשר לרצון הבורא, אפילו קשר בדרך השלילה, שהרי הם לא