(טז)
(טז) דבכהאי גוונא ממש כתב הרא"ששמו והר"ןשמז בפ"ד דכתובות דמי שאמר בבית דין על העדים שחתמו שקר פעם אחת שוב אין עדותן מועלת לו לעולם כיון שהודה בעצמו שהם עדים פסולים שחתמו שקר פעם אחת, ולא אמרינן שאינן מוחלטין לפסול עולמית בשביל כך כמו שכתב מהרי"קשמח.
והתבואות שורשמט כתב דמהרי"ק מודה לענין העד בעצמו העומד בדבורו ואינו חוזר בו, שכיון שיודע האמת ששחט שלא כהוגן איך יאכל משחיטת הרשע שידוע לו שאינו נאמן עד שיעשה תשובה המוטלת עליו, אלא מהרי"ק מיירי שאם העד ירצה לאכול משחיטתו אין צריך למחות בידו, כמו שצריך למחות בכל היכא דאמרינן דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, דתו לא מצי למיהדר ביה כי אם באמתלא מקובלת, דהכא לא שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שאינו מוחלט לפסול עולמית, שהדבר תלוי במחשבתו אם להרע אם להטיב (והשתא אתי שפיר דלא דמי למי שהודה על העדים שהם פסולים, משום דבדיני ממונות הודאת בעל דין כמאה עדיםשנ ואינו יכול לחזור בו לעולםשנא, מה שאין כן באיסור והיתר שאינו נאמן אפילו על עצמו כב' עדים, אלא שאינו יכול לחזור בו (ו)מהא דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, משום שאדם יכול לאסור על עצמו דברים המותרים כמ[ו] שכתבתי לעילשנב בשם כנסת הגדולהשנג, והלכך הכא שהדבר תלוי במחשבת השוחט במכאן ולהבא לא פסלו ואסרו על עצמו כלל בדבורו זה שאמר ששחט שלא כהוגן), אבל בדיני ממונות אדם יכול לפסול על עצמו אפילו עדים כשרים כמו שכתבו הפוסקים גבי בטול מודעותשנד, משום דהודאת בעל דין כמאה עדים ואינו יכול לחזור בו, מה שאין כן באיסורים, כמו שכתב רשב"א פ"ד דגיטיןשנה הובא בב"י אה"ע סי' קל"דשנו:
הערות
- שמו. סי' ה.
- שמז. (טו, ב) ד"ה משום.
- שמח. שרש לג.
- שמט. סי' ב ס"ק לח. וראה שו"ת צ"צ אהע"ז סי' רעא אות יב (כט, ג).
- שנ. ב"מ ג, ב וש"נ.
- שנא. נימוקי יוסף ב"מ (ב, א) ד"ה אינו בהכחשה. פני יהושע קידושין סה, ב (ברש"י ד"ה הודאת).
- שנב. קו"א סקי"ד.
- שנג. בהגהות ב"י אות פב.
- שנד. ראה שו"ע אה"ע סי' קלד ס"ג.
- שנה. לד, א ד"ה ולענין.
- שנו. ד"ה כתב א"א. וראה ט"ז שם סק"ה. ביאורי הלכות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.