119

על הפסוק "וכל העם רואים את הקולות"+, אומר רבי ישמעאל "רואין הנראה ושומעין הנשמע" - שהמלה "רואים" אינה מתייחסת למלה "קולות", אלא ל"לפידים", המוזכרים בהמשך הפסוק, ואילו את הקולות, שהם דבר ה"נשמע", אכן שמעו בני ישראל (ולא ראו). ואילו רבי עקיבא אומר: = "רואין (הנשמע6 ושומעין הנראה", שאת הקולות, שהם דבר "נשמע" באופן טבעי, הם ראו, ואת הלפידים, שהם דבר "ראה" הם שמען*.

ידועי הכלל "לא עביד קודשא בריך הוא ניסא למגנא" - וכיון שכך הכרחי

4 פרשתנו כ, טו.

5 הלשון במכילתא. היא: "רואין ושומעין הנראה". אבל פשוט ש"רואין" קאי [לא על "הנראה" - כי מאמר המכילתא הוא על "רואין את הקולות" ואינו מעתיק "ואת הלפידים" - כ"א] על "הנשמע", (וראה פרש"י כאן), ובא בהמשך לסיום דברי ר"י "ושומעין הנשמע", ועל זה חולק ר"ע ש"הנשמע" היו רואין. ואח"כ מוסיף ענין שני "ושומעין הנראה". וראה גם במקומות שנסמנו בהערה שלאח"ז "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה".

יש מגיהים (הובא במאיר עין למכילתא): "רואין ושומעין הנראה והנשמע". אבל בכל הדפוסים והכתבי יד, הלשון היא כנ"ל.

6) לפי ה"יש מגיהים" (שבהערה שלפנ"ז) ראו ושמעו בין הנראה ובין הנשמע. אבל לפי הגירסא שלפנינו "רואין ושומעין הנראה" משמע ש"רואין" קאי רק על הנשמע ושומעין - רק על הנראה. וכן מוכח בלקו"ת במדבר יו"ד, ג. סידור שח, ד ד"ה שלח תער"ב. ועוד. (אבל בד"ה וכל העם תש"ד פ"ג מפורש (וכן משמע בלקו"ת האזינו עז. ג. ספה"מ תרכ"ט ע' קצח) שהיו רואין ושומעין בין הנראה ובין הנשמע).

7 נסמן לעיל ע' 53 הערה 16.

יתרו ג

לומר, שהנס של "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה", לשיטת רבי עקיבא, לא היה דבר בנוסף למתן תורה, שהרי אז היה זה "ניסא למגנא", אלא נס זה היה חלק מענין מתן תורה: מתן תורה רומם את בני ישראל לדרגות נעלות ביותר, וחלק מתוצאת התעלות גבוהה זו, לדעת רבי עקיבא, הוא "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה"*.

וכך הכרחי לומר גם לשיטת רבי ישמעאל, שלפי פירושו, כיון שהתורה מספרת על כך בקשר למתן תורה, הרי בהתעלות הגבוהה של מתן תורה, חלק מהתוצאה הוא דוקא האופן של "רואין את הנראה ושומעין את הנשמע" - בני ישראל זכו לאופן זה של גילוי בעת מתן תורה. ולכאורה, הרי זהו הטבע?!

ג. שת המחלוקות כרוכות זו בזו

כיון ששתי מחלוקות אלו הן בין

8 ועפי"ז יובן גם סיום דברי ר"ע "ושומעין הנראה" - דלכאורה, מהכתוב "רואין את הקולות" מוכח רק "רואין הנשמע" ומנ"ל ד"שומעין הנראה"* - כי הנס ד"רואין הנשמע" מכריח שבעת מ"ת הגיעו לתכלית העילוי, וזה מחייב ג"כ (לדעת ר"ע)** ששמעו הנראה.