25

6 לקוטי השביעי" רק "נראה כאילו כילה", אך הוא אכן סיים את המלאכה ב"כחוט השערה" האחרון של יום הששי.

ותמוה: העובדה, שהקדוש-ברוךהוא "יודע עתיו ורגעיו" מסבירה רק מדוע אין הוא צריך לסיים את מלאכתו לפני שבת, שלא כבשר ודם, שמפני ש"אינו יודע עתיו ורגעיו" הוא צריך להוסיף מחול על הקודש. אך אין היא מסבירה מדוע "נכנס בו"?

ב) לשם מה מציין רש"י שפירוש זה נאמר על ידי רבי שמעון?

ג) מדוע מוסיף רש"י גם את המילה "עתיו"? ויותר מכך:

ד) ההבדל בין "עת" לבין "הגע" הוא, ש"רגע" הוא זמן מדוד קטן, ואילו "עַת" הוא זמן בכלל. ואין מובן:

דברי רש"י, שבשר ודם "אינו יודע רגעיו", ואילו הקדוש-ברוך-הוא "יודע רגעיו" מובנים - כי האדם צריך להוסיף משהו מחול על הקודש, ואילו הקדוש-ברוך-הוא אינו צריך להוסיף, משום שביחידה קטנה מאד של זמן עלול האדם לטעות", ואילו הקדושברוך-הוא יודע בדיוק את הרגע של התחלת השבת.

אך דברי רש"י, שבשר ודם "אינו יודע עתיו" אינם מתאימים,

לכאורה: כיון שהמילה "עת" אינה מציינת יחידה מסויימת של זמן, אלא נכלל בכך גם זמן ממושך (ובמיוחד כאשר המילה "רגעיו" - כולל רגעים רבים - מופיעה בנפרד), ואת זאת יודע גם האדם. אם כך, מדוע אומר רש"י, שבשר ודם "אינו יודע עתיו"?

ה) הביטוי "חוט השערה" מתאים ליחידה קטנה ביותר של מקום. אך כשרוצים לציין יחידה קטנה ביותר של זמן מתאים יותר לומר "הרף עין"? וכדומה. ואין מובן: רש"י רוצה, לכאורה, לציין את מיעוט הזמן בשבת, שבו הקדוש-ברוך-הוא "נכנס", ומדוע הוא מתבטא בביטוי "כחוט השערה"?

ב "נראה כא:לו כילה בו ביום"

לאחר דברי רש"י "נכנס בו כחוט השערה", הוא מוסיף עוד ענין - "ונראה כאילו כילה בו ביום". כלומר, נאמר "ויכל אלקים ביום השביעי" - שהקדוש-ברוך-הוא סיים את המלאכה בתוך היום השביעי, ולא ב"חוט השערה" הראשון,

(בדומה למלאכות של ששת הימים הראשונים, שבהם נעשתה המלאכה במשך היום כולו*, ולא רק ברגע הראשון),