1090

גד לקוטי שבבין המצרים הם ענין של "מקדים רפואה". כאשר הרפואה באה לאחר המכה, הרי עדיין יש זמן שהמכה מצויה, אלא שאחר כך באה הרפואה וריפאה אותה (גם לאחר הרפואה נותר רושם מהמחלה, והאדם נקרא "חולה שנתרפא"), אבל כשמקדים רפואה למכה, הרי באמיתית הענין< מעולם לא היתה מכה. הרפואה קודמת לפני (במעלה), נעלית, ואין נתינת מקום למכה. וזהו הפירוש ששבתות שבבין המצרים הם רפואה שקודם למכה: השבתות הם נעלים ביותר ואינם נותנים מקום לענין של בין המצרים.

והדבר גם מובן: שורש כל החטאים הוא חטא עץ הדעת, החטא (היפך של נר מצוה ותורה אור) הביא חושך ולילה לעולם, ומכל מקום "ל"ו שעות שימשה אותה האורה"<, בשבת בראשית לא היה חושך - היה אור שלושים ושש שעות (מיום שישי בבוקר עד למוצאי שבת), שכן בשבת אין רושם מהחטא ומהחושך הנובע ממנו. וכשם שחטא עץ הדעת, שורש כל החטאים, לא פגם בשבת, כך גם אין פוגמים בו כל שאר החטאים, שמקורם מחטא עץ הדעת, וממילא גם לא החורבן והגלות הבאים כתוצאה מהם. *2

דברים

לכן הדין הוא<, שבשבתות שבבין המצרים - גם בשבת שבתשעת הימים, ואפילו בשבת שחל להיות בתשעה באב - אסור לנהוג אבלות של בין המצרים, אדרבה, מצוה להתענג ולשמוח'3 בשבת. משום שלגבי בחינת השבת אין מנגדים, העלמות והסתרים.

יתרה מזו: השבתות שבבין המצרים הרי ענינם (כדברי הצמח צדק) רפואה (קודם למכה) - ענינם לרפא את מכת החורבן: אין זה רק סתם ענין של שבת, שלגבי דרגתה לא קיים חורבן, אלא שהשבתות באים ונמשכים אל בין המצרים, כדי לעשות מהם "נחלה בלי מצרים". כלומר ששבתות אלו נעלים משבתות כל השנה. כל שבתות השנה הם למעלה מהשתלשלות, ולכן אין פוגם בהם כל חטא ואין להם שייכות לגלות, ואילו שבתות אלו הם גם רפואה, הם מרפאים ומהפכים את בין