1014

הנקראים חוקים, כלומר שלימוד התורה צריך להות באופן של "חוקים", קבלת עול: הן אמת, שהאדם צריך להבין את התורה בשכל, אבל דבר זה עצמו הוא עושה בקבלת עול (לא בגלל התענוג שלו, אלא משום שהקב"ה ציוה ללמוד באופן של השגה), משום כך ישנו אצלו ה"עמלים בתורה", הוא מתייגע בלימוד יותר מאשר נדרש לפי טבעו והתמדתו (אם עושה זאת רק מצד התענוג שלו בתורה, אזי, הלימוד נמדד לפי גודל התענוג שיש לו בזה ואז אין אצלו כלל עמל). וזוהי השייכות שבין שני הפירושים: על ידי הלימוד באופן של חוקים, "שתהיו עמלים בתורה", הוא מגיע לכך שלימודו יהיה באופן של "חקיקה", שהוא עם התורה נעשים אחד ממש.

ד. אבל עדיין צריך להבין את הלשון "בחוקותי תלכו". המושג "הליכה" שייך בענינים כאלו, שיש בהם חילוקי דרגות (משום שהם קשורים בענין השתלשלות: העולם וכו', כוחות האדם), בהם הולך האדם מדרגה לדרגה. לדוגמא - במדות שייך לומר, שהוא הולך ועולה מדרגה לדרגה - מ"אהבה זוטא" ל"אהבה רבה"; כך גם בשכל: שכל קטן, שכל גדול. אבל מה מקום יש להליכה בחוקים, קבלת עול?

ה. ב"לקוטי תורה" נאמר", שעיקר האמונה הוא במדריגות של אלקות שאין השכל יכול להשיג אותן. שכן באותן דרגות שהשכל יכול להשיגן חייבת להיות גם השגה, רק לאחר שלימות ההשגה שלו, עד כמה ששכלו מסוגל להשיג. רק באותן דרגות גבוהות שאין שכלו יכול להשיגן, שם הוא מקום האמונה.