983
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
24 לקוטי
שאינו קשור לטומאה. וישנן ראיות שהוא איסור בפני עצמו ולא משום טומאה*.
איש ואשה, כאן למטה, על כל הפרטים שבהם, וכן פרטי הדינים הקשורים בהם הם דוגמא כביכול, ושרשם הוא (כבכל הדברים הגשמיים המשתלשלים משרשם ברוחניות) הענין של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל?, הנקראים איש ואשה.
על ידי החטאים נעשים בני ישראל מרוחקים - נדה"'. ועל זה אומרים: הגם שיש כאן ענינים של טומאה, הרי שבנוגע ליחוד עם בעלה
- שבזה הרי מתבטא עיקר הרצון של בני ישראל "באמת לאמתו לגמרי בכל לב ובכל נפש"\' ועקב כך הם מקיימים תורה ומצוות, "בכדי להתייחד (ולהתאחד) עם בעלה הקדוש ברוך הוא" -
אין זה ענין של טומאה ח'"ו?', כי אם ענין של איסור בלבד.
מצורע
ג. המעלה בזה: ההבדל בין איסור וטומאה הוא: איסור הוא סוג רע כזה שהשכל מסוגל להשיגו, כלומר שהאדם יכול להבין ולהרגיש את הרע
שבאיסור (כמו לדוגמא מאכלות אסורות3 שהם מטמטמים את המוח והלב"; ואפילו כשהתורה התירה
לאדם לאכול את האיסור - כמו ההלכה5 ב"עוברה שהריחה" שמותר לה לאכול גם באיסור - הרי זה גורם ליצור מזג רע באדם האוכל את
הערות
- 68. ראה אתוון דאורייתא כלל כא. וראה שו"ע אדה"ז חיו"ד סי' קפג (במהדו"ב בהגה"ה תשפט, א). שו"ת הצ"צ חיו"ד סקל"ח סוס"א וסקל"ט, ס"ג.
- 9. וכל שיר השירים מיוסד ע"ז, כידוע במדרשי רז"ל.
- 0. ל' נד וריחוק - כפי' התרגום.
- 1. תניא פמ"א.
- 2. שאין הטומאה מונעת ח"ו את יחודם עם הקב"ה, וכמ"ש (ויקרא טז, טז) השוכן אתם בתוך טומאתם.
- 3. ואפילו כשהאיסור אינו מצד המאכל עצמו, כ"א מצד מחשבת האדם או דיבורו - וכמו השוחט לשם הרים (חולין לט, ב) וכיו"ב - פועל הוא להוליד מזג רע באדם האוכלו. וכמו שמצינו באלישע אחר (רות רבה ג, יג) שאכלה אמו, כשהיתה מעוברת, מתקרובת ע"ז, וזה גרם שיצא אחר לתרבות רעה.
- 7. ואין לומר שבאחר הי' זה בתור עונש סגוליי ולא מצד הטבע, שהרי עוברה שהריחה - אדרבא מאכילין אותה ופשיטא שאין להענישה. ודוחק גדול לומר שהי' אביזרייהו דע"ז באופן כזה דיהרג ואל יעבור. וגם מהלשון נתנו לה מאותו המין ואכלה משמע דצריכים היו לתת לה. (בירושלמי (חגיגה פ"ב סוף ה"א) איתה דעברה על בית ע"ז והריחה וריח זה גרם לאחר, וא"כ אפ"ל דלהירושלמי הוא בדרך עונש. אבל בתוד"ה שובו (חגיגה טו, א) נראה דגריס בירושלמי כמו שהוא ברות רבה הנ"ל).
- 8. ועפ"י הנ"ל, מובן פס"ד הט"ז והש"ך (יו"ד סוף סי' פא) דמינקת שאכלה דבר אסור לא תניק את התינוק אף אם אכלה בהיתר משום פקו"נ. ומובן שאין לחלק בזה בין איסור ע"ז החמור ואיסור חזיר וכיו"ב. ואדרבה, אם בע"ז שהתורה אסרתו רק מפני כוונת האדם, גם במקום פקו"נ שהותרה אכילתו מוליד מזג רע - עאכו"כ חזיר וכיו"ב שאיסורו בא מצ"ע וגשמיותו.
- 4. רמב"ן עה"ת ויקרא יא, יג. חינוך מצוה עִג.
- 5. יומא פב, א. שו"ע אדמוה"ז תריז, ב.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 26 לקו"ש ח"ג ע' 983
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ו. לקו"ש ח"ג ע' 983
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.