26

46 לקוטי

בלילא תהוי נדה (ופרש"י: ,ראתת ביום תהא זבה כדכתיב* ימים רבים אבל ראתה בלילות לא תהא זבהי), א"ל עליך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה, סמוך לנדתה אימת הוי בליליא וקא קרי לה זבה" (ופרש"י: ,סמוך לנדתה -- ליל שמיני שהרי ימי נדות כל שבעה עד הלילה כדכתיב * שבעת ימים תהי' בנדתה"). ולכאורה מהי השייכות שבין ,תנא דב"א" להשקו"ט בגמ' שלפניי 1

ואף שכתבו התוס' על אתר ,דאיידי דאיירי לעיל בהלכתא מייתי לה לסיים בדבר טוב וכו' שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומין? -- הרי כתב שם המהרש"א ש,צריך התלמוד לסיים במאמרי אגדה השייך קצת להלכה דמסיים בה"*י.

ז אמנם עפ"י הג"ל י"ל בזה -- ובהקדים המבואר במ"א + בביאור מה שארז'"ל י+ שדם גדה היא מן הקללות שנתקללה חוה מחמת חטא עה"ד, הייד נו שע"י חטא עה"ד גתהווה בה מציאות של רעי המתבטא (בחלקו) בדםנדה יי, דם טמא. אבל הגוף הישראלי

4 מצורע טו, כה.

5 שם, יט.

6 גם יוקשה שאין הנידון דומה לגמרי לראי' -- דמה שה,נביאים הראשונים שסיימו דבריהם בוברי שבח ותנחומין", הוא בכדי שלא לסיים בדברים של היפך השבח וכו" הכתובים לפניהם ; אבל בנידון דידן הרי (גם לולא שהביא את ה;תנא דבי אל"") מסיים בענין של הלכה, אבל י"ל שאינו רוצה לסיים ב,זבה" -- ענין דחולי.

7 ראה לקו"ש ח"ג ע' 983

8 עירובין ק. ב.

9) ורק בנשים (אף שזה מורה על

\ואתחג\ג

בטבעו -- דוחה אותו החוצה, כי כאו"א עליו נאמר" ,ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", לכן אינו סובל מציאות של רע, ודוחה אותו לחוץ. אמנם מכיון שלפי שעה נמצא בו הרע שצריך לדחותו, נטמא האדם ע"י, עד שיטבול במקוה -- ע"פ ביאור הרמב"ם :" (ועוד) -- פרישה מהרע לגמרי וביאה (וביטול -- מים שכל גופו עולה בהם -- אותיות :% טיבול) בטהרה.

וזהו גם היסוד לההפרש בין נדה לזבה, שהזבה (היינו אשה הד רואה דם (ג' ימים) בהי"א ימים

שבין נדה לנדה) אינה נטהרת ע"י טבילה במקוה בלבד, כ"א ע"י הקדמת ספירת שבעה נקיים (ואם ראתה דם בא' מז' ימים אלו, ה"ז סותר כל הנקיים), משא"כ הנדה שאי"צ שבעה נקיים +59 :

בטעם ספירת ז' נקיים של הזבה כ'

הרע בכלל שנעשה ע"י חטא עה"ד) -- כי רק באשה נאמר ותרא כי תאווה היא (בראשית ג, ו). וגם היא התתילה וגרמה החטא. וראה אוה"ת תבוא ע' תתרצה ואילך. וראה לקמן הערה 63.

0) יתרו יט .

1 ראה רמב"ם סוף הלכות מקואות שטהרה במקוה הו"ע ,לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור" (ואולי טעות המעתיקים והדפוס הוא וצ"ל ,במי הדעת הטהור טהור?).

2 טבילה אלא שנתחלף הוא*ו בה"א בלבד וד"ל (סידור סד"ה כוונת המקוה).

*52) ראה הקדמת אדה"ז להל' נדה. ובכ'"מ,