ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ג חג הפסח שיחה א965

965

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

24 לקוטי

הלכות מהוות הליכות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, כמה וכמה דרגות): לקחת את קרבן הפסח ביום העשיו בניסן, לשחטו, להקריבו ולאוכלו, לפי כל פרטי הלכותיהם בסדר מסודר. כי רצון העליון הוא שגם הענינים של למעלה מהגבלה ירדו במדידה והגבלה דוקא.

וזוהי התשובה לשאלת החכם: יש צורך בחלוקת עדות חוקים ומשפטים. אף שהעבודה צריכה להיות מבחינת עצם הנשמה הנעלית מכל התחלקות - הרי הכוונה העליונה היא, שגם עבודת עצם הנשמה כפי שהיא מיוחדת עם עצמותו ית', שלמעלה מהתחלקות, תתבטא בחלוקה של עבודה מסודרת בעדות חוקים ומשפטים.

ח. ההסבר לכך הוא "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", אכילת קרבן הפסח צריכה להיות בסוף כל הסעודה, על השובע, כדי שהאכילה תהיה בהנאה וחשיבות*; ולאחר אכילת הפסח, אסור לאכול שום מזון, כדי שלא יתבטל טעם הפסח.

שני הפכים נראים כאן: אכילת הפסח צריכה להיות לא לשם רעבונו ("די מחסורו"), ועם זאת צריך להיות בו טעם והנאה, כלומר, שההנאה של

חג הפסת

כלומר, שגם את ההתקשרות של עצם הנשמה בעצמותו ית' כפי שהיא נעלית מן הכחות הפרטיים, יש להמשיך בכחות פנימיים, החל מכח השכל, ולכן דרוש כי קיום המצוות יהיה לא רק באופן של עדות וחוקים אלא גם באופן של משפטים - להורידם אל השכל, ולעורר בהם טעם ותענוג.

ולכן אחת העבודות העיקריות של קרבן הפסח היא אכילת* הפסח, קליטת הפסח והדילוג בפנימיות, שיהיה דם ובשר כבשרו, ומציאת טעם בו, ואחר כך לא לאכול מזון אחר, כדי שלא יתבטל טעם הפסח בפל, - שהפסח שהוא למעלה מהשגת השכל - (וכן גם עתה, שאוכלים מצה במקום הפסח, מיכלא דמהימנותא'*, אמונה שלמעלה מהשכל), צריך להיות עם טעם ועונג.

הערות

1. א"ת ברז"ל בא להוסיף (ראה ד"ה מי העיר תש"ג ובהמצוין שם).
0. רש"י פסחים ע, א.
3. שיחות
4. אכילת הפסח היא לא מזה שמתמלא חסרונו, כי אם מדבר נעלה יותר - עשירות": למעלה מן הדברים שמציאותו דורשת, למעלה מכחותיו - ועם זאת יש לו בזה הנאה. ההנאה והתענוג שלו הוא בדבר שהוא לגמרי למעלה ממציאותו.
5. (משיחת ליל ב' דחג הפסח תשכ"א)
1. משנה פסחים עו, ב.
2. נסמן בלקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 223.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.