178

שיחה א

פרשת תשא

א. על הפסוק "זה יתנו גו" - נאמר בירושלמי': "אמר ר' מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה ואמר לו: זה יתנו - כזה יתנו", לפי שמשה "נתקשה בו" - בענין מחצית השקל.

התוספות במסכת חולין? מסבירים שאין פירוש הדבר שמשה נתקשה במהותה של מחצית השקל, אלא שהתפלא על כך שהקב"ה אומר לתת "כופר נפשו" - והרי "עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו": ("ועדיין לא נגע") וכיצד אפשרי, איפוא, כופר לנפש?

לפי זה יש להבין: כיצד סולק בעיני משה רבנו הקושי שבאפשרות כופר נפש - בכך שהקב"ה הראה לו מטבע של אש מתחת כסא הכבוד?

ב. לשם הבנת דבר זה יש להסביר תחלה את תוכן המושג "מטבע של אש מתחת כסא הכבוד", הכולל שלושה פרטים: א) מטבע. ב) אש. ג) כסא הכבוד.

"מטבע": הגמרא אומרת* ביחס למטבע שהוא - "חריף לצאת". ההבדל בין מטבע לבין שוה"כסף הוא שאת

שוה"הכסף אין הכל מעריכים במדה שוה: פלוני שזקוק לדבר יותר - מייחס לו ערך מרובה יותר, אחר זקוק לו במדה פחותה - והריהו לדידו שוה פחות, ואילו השלישי אינו זקוק לו כלל. לא כן המטבע - לו יש ערך קצוב, ובמדה שוה לכל.

"אש": ידוע ההבדל בין יסוד האש לבין היסודות האחרים - שדרך שאר היסודות להכביד ולרדת כלפי מטה. ואפילו יסוד הרוח, שאינו יורד למטה, נשאר בכל אופן במקומו בו נמצא - למטה, "ורוח אלקים מרחפת על פני המים". ברם האש עולה בטבעה למעלה, עד שיש להזדקק לתחבולות שונות להוריד את האש ולחחזיקה למטה, כדי שתאיר*.

"כסא הכבוד": שני פרטים בכסא הכבוד: "כסא" ו"כבוד". "כסא" הוא מלשון: כיסוי, כפי שנאמר בספרים. פירושו של "כבוד" כאן - הוא שכסא זה מוסיף כבוד, כדוגמת מלך בשר ודם שדבר היותו יושב על כסא כבודו - מוסיף לו כבוד. לכאורה: שני דברים אלו הם הפכיים, שכן כבוד בא רק על ידי התגלות. כשהמלך מגלה את גדולתו הוא מטיל את פחדו על כולם, וכולם נותנים לו כבוד. לא כן כשהוא חבוי ונעלם - אין הדבר מוסיף לו