160

שיחה ג

א. בדין "ת"ח שהגיע להוראה", איתא בגמ'¹ שאין האדם נעשה ראוי להוראה עד ארבעים שנה. ופרש"י² "עד ארבעין שנין — משנולד".

אבל בתוס'³ כ' "פי', משנה שהתחיל ללמוד עד ארבעים שנה ולא משנה שנולד, כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז⁴ ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה⁵ ש"מ לא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין, וזה הי' ממתן תורה עד מ' שנה שאז התחילו ללמוד".

ויסודו של רש"י לפרש שהכוונה היא "משנולד" הוא⁶ ממשנה דמס' אבות⁷ "בן ארבעים לבינה", שהכוונה לגיל ארבעים (ככל הענינים שנמנו במשנה: בן חמש שנים למקרא בן עשר כו'), שאז מגיע האדם לשלימות ההבנה (בינה) בתורה, ולכן הוי ראוי להוראה, וכן איתא בפי' המיוחס לרש"י⁸ על מס' אבות שם (בפי' הראשון) "בן ארבעים, להבין דבר מתוך דבר ולהורות כהלכה".

אלא שעדיין קושיית התוס' (על פרש"י) במקומה עומדת, איך מתיישב זה עם דברי חז"ל "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין", שמזה מוכח ששלימות ההבנה בתורה באה לאחרי

מ' שנה של לימוד; ולאידך קשה איך יפרשו התוס' דברי המשנה הנ"ל "בן ארבעים לבינה".

ב. והנה במהרש"א⁹ מיישב קושיית התוס', וז"ל: "ואין זה מוכרח, דודאי היו בדור המדבר כמה וכמה קטנים גם שנולדו אז קודם מתן תורה ולא היו ראויים בהתחלת הלימוד אז, וגם עמהם הכתוב מדבר ולא נתן ה' לכם לב לדעת דהיינו שיש להם מ' שנה מלידתם גם אם לא למד מ' שנה וכמו ששנינו בן מ' לבינה דלא איירי דוקא בלמד כל המ' שנה".

והיינו, שלשיטת רש"י, גם במרז"ל "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" אין הכוונה לארבעים שנה של לימוד מרבו, אלא לבן ארבעים שנה¹⁰. וכ"ה¹¹ בפי' המיוחס לרש"י עמ"ס אבות שם (בפי' הב'): "לבינה, כדאמרינן. . ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה⁵ מכאן לתלמיד שאינו עומד על דעת רבו עד שהוא בן ארבעים".

אבל צ"ע, כי לפי זה נמצא, שרק על אותם שנולדו בעת מ"ת ואז (בעת אמירת משנה תורה) הגיעו לבן ארבעים שנה, נאמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו'