ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לדתצאשיחה א123

123

שיחה א

א. באיסור "לא תלבש שעטנז"¹, שפירשו חז"ל ד"שעטנז" היינו "עד שיהא שוע טווי ונוז"², מצינו פלוגתא בין רש"י ורבינו תם:

לרש"י² "דבר³ תורה לא הוי כלאים. . אלא א"כ עירב הצמר והפשתן יחד וסרקם יחד במסרק ("שוע") וטוום וארגם ("נוז") ביחד, ולר"ת⁴ הוי כלאים מדאורייתא אפילו סרק כל אחד ואחד לבדו וטוואו לבדו ושזרו לבדו ("נוז"⁵) ואח"כ חיברן ביחד על ידי אריגה או כו'".

והיינו, דלר"ת התנאי "עד שיהי' שוע טווי ונוז" תכנו רק הגדרת צמר ופשתים כאלה שכל אחד מהם הוה ("שעטנז" —) שוע טווי ונוז, "ועל שעטנז של צמר לבד ושל פשתים לבד הזהיר הכתוב שלא יעשה מהם בגד ביחד ומיחדיו נפקא"⁶; ואילו לרש"י (דנוז היינו ארוג, כנ"ל), התנאי דשעטנז, צמר ופשתים שהם באופן דשוע וטווי ונוז ביחד.

ולכאורה יש לומר, שפלוגתתם תלוי' בגדר כלאי בגדים.

דהנה איסור שעטנז בא בפרשה בהמשך לכלאי הכרם ולכלאי בהמה — "לא תזרע כרמך כלאים גו' לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו"⁷, ובהמשך לזה "לא תלבש שעטנז גו'". ושני אופני כלאים אלה — כלאי הכרם וכלאי בהמה — הם סוגים שונים: בכלאי הכרם, פעולת הכלאים היא שהמינים השונים, חטה ושעורה וחרצן⁸, מתערבים יחד באופן שנעשית מציאות חדשה (במה שצומח מהם) — "פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם"⁹; ואילו כלאים דחרישה, "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו", אינו תערובה, שניהם נשארים כמציאות בפ"ע, אלא שביחד עושים פעולה בעולם, מחוץ להם.

ועפ"ז יל"ע בכלאי בגדים, באיזה סוג הוא — אם הוא ע"ד כלאי הכרם, שעיקרו הוא תערובת פעולת מציאותם, או שהוא ע"ד כלאים דחרישה, שהוא מחוץ להם.

ויש לומר, שבזה פליגי רש"י ורבינו תם: לדעת רש"י כלאי בגדים הוא מעין כלאי הכרם, שגדרם הוא יצירת חפצא שהיא תערובת שני מינים, ולכן ס"ל שהאיסור הוא כאשר מתחילת עשייתן נעשו ביחד¹⁰, מסריקתם עד

הערות

1. פרשתנו כב, יא.
2. יבמות ה, ב. נדה סא, ב.
3. ל' הטור יו"ד ר"ס ש.
4. יבמות שם תוד"ה עד שיהא. נדה שם ד"ה שוע. וכן בתוס' הרא"ש שם.
5. דלר"ת "נוז היינו שזור", ולא כפרש"י דנוז היינו ארוג (מקומות שבהערה הקודמת).
6. ל' התוס' יבמות שם.
7. כב, ט. יו"ד.
8. רש"י שם, ט (מברכות כב, א. וש"נ). וראה מפרשי רש"י.
9. ל' הפסוק שם.
10. ראה פרש"י על התורה עה"פ "שעטנז — ל' עירוב"[ednref_47_*], ולא כפי' מנחם שהביא בפ' קדושים (יט, יט) "ול' שעטנז פי' מנחם מחברת צמר ופשתים"[ednref_48_**]. וי"ל שזהו מה שממשיך רש"י בפרשתנו "ורבותינו פירשו שוע טווי ונוז", ד"ורבותינו פירשו" אינו פי' שני, אלא שע"פ "רבותינו" מתבאר מה שגדרו של שעטנז הוא "עירוב". [edn_47_*] וראה רש"י תמורה לד, א ד"ה ליבטל (וראה הגהת השטמ"ק שם) בהטעם דלא שייך ביטול ברוב בכלאים. ולהעיר עד"ז מתוד"ה בגד — נדה שם (ועד"ז בתוס' ע"ז סה, ב), אבל אינו מוכרח שזהו לשיטת ר"ת (בתוד"ה שוע נדה שם). ולהעיר גם שמדגיש (וכן בעוד ראשונים) ש"שניהם היתר" משא"כ ברש"י. וראה ש"ך יו"ד ר"ס רצט ובשו"ת חת"ס שצוין בפ"ת שם. בית האוצר מערכת ב כלל יח אות ח (מ, סע"ב ואילך). ואכ"מ. [edn_48_**] ראה באר מים חיים (לאחי המהר"ל) לפרש"י קדושים שם, שני אופנים בפרש"י (הובא בסוף הערה הבאה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.