ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לד עקב שיחה א53

53

[ולהעיר²¹ מאיסור בל תשחית, דאף שאדם "צריך ליזהר במאודו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו" — ה"ז רק "כשעושה דרך השחתה וקלקול, אבל ע"מ לתקן מותר לקלקל"²²].

(ב) מכיון שהלוחות ניתנו ע"מ להניחם בארון, הרי לא הי' לישראל אפשרות של הנאה ותשמיש בהם (אפילו לא כס"ת, שעכ"פ יכולים לקרות בו, ואדרבה — "לשמיעה קאי"²³, ש"נהנה בו ויוצא בשמיעתו"²⁴), ופשיטא שלא ניתנו למכרם — וא"כ לא הי' לישראל שום בעלות בהלוחות (וגרוע מבעלות באיסורי הנאה), ובמילא לא שייך בזה דין מזיק.

אבל עדיין קשה, דאף את"ל שאין כאן דין מזיק, מ"מ יש בזה איסור גזילה — כי שני טעמים אלה אינם מפקיעים דין גזילה:

הטעם הא' — דהמזיק נכסי חבירו בשביל טובת חבירו אין עליו דין מזיק — לא שייך בגזל, כי גם גזל שהוא לטובת הנגזל הרי זה אסור, וכהדין²⁵ ד"אסור לגזול אפי' ע"מ לשלם דבר יפה ממנו";

והטעם הב' — שהלוחות הרי הבעלות בהן כעין באיסורי הנאה (אלא שפחות מזה) — אינו מתיר איסור גזל. וכביאור אדה"ז (בקו"א שלו להל' פסח²⁶) לענין איסורי הנאה, שאף ש"אין לו זכות בגופו מחמת שאסור לו ליהנות ממנו" (ולכן אין בזה דין מזיק מאחר ד"לאו מידי חסרי'"), מ"מ "אינו הפקר גמור עד שכל הרוצה ליטול בעבירה יבא ויטול בעל כרחו של בעלים" (וכן בהלוחות שאינם "הפקר גמור")²⁷.

[והסברת הדבר יש לומר, דחלוקים איסורי גניבה וגזילה מאיסור מזיק:

איסורו וחיובו של מזיק הוא משום שמפסיד את חבירו, ולכן לא יתכן דין מזיק אא"כ יש בחפץ הניזק תועלת והנאה להניזק (ומטעם זה אם מזיק ממון חבירו בשביל טובת חבירו אינו נק' מזיק, כנ"ל, מחמת שאין הוא מפסיד נכסי חבירו, אלא אדרבה, מביא לו תועלת ותיקון העולה "בשוויותו" על שוויות החסרון²⁷);

משא"כ איסור גניבה וגזילה הוא בזה

הערות

21. שו"ע אדה"ז חלק חו"מ הל' שמירת גו"נ ובל תשחית סי"דט"ו. וש"נ.
22. וכמפורש שם, שכ"ה גם אם התיקון אינו בגופו של דבר זה אלא בדברים אחרים וכיו"ב. בסוף סי"ד שם כ', ד"אפי' כונתו כדי להראות כעס וחימה להטיל אימה על בני ביתו שאינן נוהגין כשורה" אסור. — אבל בנדו"ד הרי אין זה "להטיל אימה", אלא כדי להצילם מעונש. ולהעיר משו"ע אדה"ז שם הל' נזקי גו"נ ס"ד. לקו"ש חי"ח ע' 466 (חידושים וביאורים ברמב"ם הל' ביהב"ח ע' קד). וראה לקו"ש חכ"ט ס"ע 11 ואילך (חידושים וביאורים שם ע' קעה).
23. ב"ב מג, א.
24. רשב"ם שם.
25. שו"ע חו"מ סשנ"ט ס"ב [אלא שאם החפץ עומד לימכר והתשלומין בעין רשאי לגזול ולזכות לו התשלומין ע"י אחר (י"א בשו"ע שם ובש"ך שם סק"ד. וכן פסק אדה"ז בשו"ע הל' גזילה וגניבה ס"ב. ע"ש). ולכאורה לא שייך לנדו"ד].
26. סתל"ה סק"ב.
27. וגם להדיעות שאיסורי הנאה אינם של הבעלים כלל (רש"י סוכה לה, א ועוד) ואין בהם משום גזל (ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך איסורי הנאה (ס"ע צו ואילך) וש"נ) — ה"ז רק באיסורי הנאה ממש שהם הפקר (לשיטה זו), משא"כ בנדו"ד (לוחות), אף שאין לבנ"י שום הנאת ממון וכיו"ב, מ"מ עדיין הם בבעלותם.
27. והא דאסור להזיק ממון חבירו אפילו ע"ד לשלם (כנ"ל הערה *20) — היינו מפני שאין בזה שום ריוח ותועלת להניזק, ואין כאן אלא הפסד וחסרון (זמני עכ"פ, עד שישלם), משא"כ כשמשלם "דבר יפה ממנו".

מצוטט ב־5 עמודים

שולחן ערוך יד לקו"ש חל"ד ע' 53
שולחן ערוך (ב) לקו"ש חל"ד ע' 53
שוע"ר עם ביאור דברי שלום תלה דין מי שלא בדק בליל י"ד לקו"ש חל"ד ע' 53
תורת מנחם בס"ד. שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ו לקו"ש חל"ד ע' 53
תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ו לקו"ש חל"ד ע' 53

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.