ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לא בא שיחה ב59

59

נעשה כחלק מגוף הפסח⁴⁶ וכל דיניו כפסח⁴⁷; אבל לרבנן, הדין דמעשה חירות חל (גם) על "כל מעשה לילה זה", גם במצות דהחג שמצ"ע אינן פעולות של דרך חירות (ועד שנעשה תנאי וחלק במצות מצה ושתיית ד' כוסות, כנ"ל). וכן בנוגע לחגיגת י"ד, שהדין דאכילת צלי (אכילה "דרך חירות") חל גם על קרבן שאינו פסח, דאף שיש לו דין ושם בפ"ע (חגיגת ארבעה עשר, "ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ככל זבחי שלמים"⁴⁸) חל עליו, בו דין מעשה חירות ונאכלת צלי כקרבן פסח.

ויש לקשר זה עם שתי הדיעות⁴⁹ — דון מינה ומינה, דון מינה ואוקי באתרה. ואכ"מ].

ז. והנה ענין זה שבליל פסח — שיש במעשה חירות שבו שני ענינים: (א) כמו שהוא בפ"ע, (ב) כמו שפועל ומשפיע (גם) על ענין אחר שאינו מעשה חירות מצ"ע — הוא לפי שכן הוא בכללות יחס תוכן ענין (זכירת) יציאת מצרים לכללות התורה ומצוותי'.

והביאור: כתב החינוך⁵⁰ בנוגע לספור יציאת מצרים ש"הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו ובאמונתינו" (ולכן "אינו מן התימה אם באו לנו מצות רבות ע"ז מ"ע ומל"ת"). ותפס כאן שני לשונות — יסוד ועמוד, המורים על ב' ענינים: יסוד יש בו מעלה על עמוד, להיותו היסוד שעליו עומד הבנין כולו ובהבטל היסוד בטל כל הבנין, משא"כ עמוד שלכאורה ה"ה רק לתמוך הבנין העומד; אמנם לאידך, הרי היסוד הוא דבר הטמון ומכוסה ואינו גוף הבנין עצמו, משא"כ עמוד הוא גלוי ועומד מבחוץ, והוא חלק מגוף הבנין עצמו.

וכן הוא היחס דיצי"מ למצוות שבתורה:

לגבי כללות התומ"צ הרי יצי"מ היא ה"יסוד" שלהם, וכמ"ש בדיבור הראשון (מצוה ראשונה) דעשה"ד⁵¹ "אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים", והיסוד שייך ומייסד כל הבנין; אבל לאידך אי"ז תוכנם הפרטי (הגלוי) של כל המצות אלא שהוא יסוד שלהם — באופן "טמון"⁵².

אמנם ישנם "הרבה דברים (ש)צוה הקב"ה לעשות זכר ליצי"מ. . כגון הפרשת בכורות וכל המועדים"⁵³, שבהם הענין דיצי"מ הוא לא באופן של יסוד אלא באופן של עמוד, כלומר שהוא חלק מתוכן מצות אלו⁵⁴, והוא אחד מ"עמודי" המצוה.

הערות

46. ועפ"ז מובן דיוק לשון בן תימא "חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח" ואינו מסתפק לומר רק הדין, שנאכלת ליום ולילה כפסח וכיו"ב, וכן להלן בהברייתא "חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח באה מן הצאן כו'". וראה צל"ח שם ד"ה הרי היא כפסח.
47. וכמובן גם מהאיבעי' בגמ' שם לדעת בן תימא "אם יש בה דין שבירת עצם או אין בה משום שבירת עצם אע"ג דכי אקשי' רחמנא לפסח אמר קרא בו בו ולא בחגיגה כו'".
48. רמב"ם הל' ק"פ פ"י הי"ג.
49. יבמות עח, ב. וש"נ.
50. מצוה כא.
51. יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
52. להעיר גם ממשנ"ת ע"ד ב' הענינים שנאמרו בנוגע לחג הפסח — ר"ה לרגלים (ר"ה ד, א) וחה"פ נמשך תמיד (ראה שיחת חה"פ תש"ג ע' 75) — ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 173 ובהערות שם.
53. שו"ת הרא"ש כלל כד סי' ב.
54. ע"ש ברא"ש שממשיך "שאין צריך להזכיר בהפרשת בכורות שאנו עושין אותו זכר ליצי"מ אלא שצוה הקב"ה לעשות המעשה ומתוך כך אנו זוכרין יציאת מצרים".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.