ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לא שמות שיחה ב13

13

ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה" — תוכנם וענינם, שבהיותם מיוחדים במעלות אלו היו מובדלים בנ"י כעם אחד בפ"ע — מהמצריים.

ועם היות שההדגשה במרז"ל זה היא לא רק על שלילת החסרון הפוגם באחדותם בתור עם אחד (שלא. . אמרו לשון הרע כו'), כ"א גם על המעלות (החיוביות)³⁴ בפעולת והנהגת כאו"א בפרט — דכ"א לא שינה שמו כו', מ"מ העיקר בזה הוא — מה שהם מובדלים מהמצריים כנ"ל, ולכן גם לה"ר נכלל בד' הדברים כי זה ש"לא הלשין אחד על חבירו"³⁵ היינו למצריים שביכולתם להרע לבנ"י;

משא"כ בהדרש על הכתוב כאן, שמשה דאג שמא אינם ראויים להגאל, הכוונה היא מצד חסרון כללי בה"עם" בזה שיש בהן "דילטורין" (ולא חסרון דלה"ר כא' מד' הענינים) — כי החשש כאן אינו שמא ילשינו עליו לפרעה, כ"א ע"ז שהם במצב של פירוד ביניהם (דהיינו הענין הג' דלעיל ס"ו)³⁶.

ח. ע"פ כהנ"ל יש לבאר (בפנימיות), מה שרש"י מחלק דברי השמו"ר כאן "הי' משה מהרהר כו'" — (בב' ד"ה ו)לב' ענינים³⁷ (כנ"ל ס"ב):

"ומדרשו דאג כו' אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל"; "ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל. . להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכך". ובהקדם:

הטעם (הפנימי) לכך ד"לשון הרע ודילטורין" פוגע רק ב"עם ישראל" ולא בשאר האומות³⁸, מובן ע"פ הידוע³⁹ (וגם בפשוטו ש"מ⁴⁰) שקדושה ענינה אחדות [שלכן נאמר ביעקב "נפש" ל' יחיד — אף שהיו שבעים⁴¹], משא"כ בלעו"ז הוא ב

הערות

34. להעיר שבמכילתא (בדעת ר"א הקפר) הל' הוא "וכי לא הי' בידם של ישראל ד' מצוות שאין כל העולם כדאי בהם". [וחולק על מ"ד הא' (ר' מתיא בן חרש) שם שהיו ערומים מכל המצות — ראה פי' "זה ינחמנו" ומרכבת המשנה למכילתא שם. ובפרש"י בא יב, ו הביא בהמשך לדברי ר' מתיא בן חרש, גם מדברי ר"א הקפר — ראה לקו"ש חט"ז ע' 116 ואילך. ואכ"מ].
35. ל' רז"ל — בהנסמן בהערה 18.
36. בסגנון אחר: ברז"ל הנ"ל בשביל ד' דברים ה"ז סיבה חיובית, זכות שיש להם שהם ראויין לגאולה, כדברי המכילתא שם (ובפסיקתא דר"כ (פ' ויהי בשלח), שהש"ר (פ"ד, יב (א)), במדב"ר (פ"כ, כב), תנחומא בלק (טז), פדר"א (ספמ"ח) הלשון "בזכות ד' (ג') דברים כו'"), ומניעה מלשון הרע לבד אינה סיבה מספיקה להגאל; משא"כ בהדרש שלפנינו, שהמדובר בפעולת ודיבור לה"ר, הפירוד בין א' לחבירו — היא לבדה סיבה ש"אינן ראויין להגאל".
37. בב' כת"י רש" שתח"י — הגירסא: ויירא משה, כפשוטו. אכן נודע הדבר, כמשמעו (ואח"כ ממשיך) ומדרשו דואג כו' על שראה כו' (ואח"כ) אכן נודע הדבר, נודע לי דבר כו'.
38. להעיר מב"ר ופרש"י נח שבהערה 9 במעלת דור ההפלגה על דור המבול ששנאוי המחלוקת וגדול השלום. וי"ל א) דשם מדובר במחלוקת שבמעשה, "דור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם" (ל' רש"י שם), וזה נוגע גם אצל ב"נ. ובישראל פוגע הפירוד מצד הדיבור דאחד על חבירו, גם בלא היזק כו'. ב) לפני יצי"מ ומ"ת דלא היתה עדיין ההבדלה בין ישראל לעמים, פעל ענין האחדות גם בב"נ. וראה לקו"ש ח"ו ע' 55 ואילך. ח"ט ע' 112 הערה 38. וראה גם לקו"ש חכ"א ע' 106 ואילך.
39. בהבא לקמן — ראה בארוכה תו"ח נח עג, ג ואילך. ד"ה החלצו תרנ"ט פ"ג ואילך (סה"מ תרנ"ט ע' נה ואילך). ועוד.
40. פרש"י ויגש מו, כו.
41. ראה ויק"ר פ"ד, ו (פרש"י בהערה הקודמת).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.