ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגקרחשיחה ג123

123

וע"פ הנ"ל י"ל שמקורו של הרמב"ן הוא בלשונות הש"ס הנ"ל, שהאיסור הוא רק לתרום מן הרע על היפה.

ד. ולכן מסתבר לומר, שלשיטת הש"ס (שבכל מקום מדייק שהאיסור הוא רק לתרום "מן הרע על היפה", ולאידך מפורש (כנ"ל) שיש לתרום "מן היפה על הרע", שמזה משמע — ולא מן הרע על הרע) — יש חילוק בין החיוב והאיסור (מ"ע ול"ת²⁷):

החיוב (מ"ע) לכתחילה ולהידור²⁸ הוא לתרום מן היפה, וזה כולל שיש לתרום "מן היפה על הרע" (וכן ביפות גופא, המובחר מן היפות); אבל האיסור (ל"ת) כשאינו תורם מן היפה הוא רק כשתורם מן הרע על היפה, שרק אז הוא ב"נשיאות חטא"²⁹ (משא"כ אם רק החסיר ההידור לתרום מן היפה ומן המובחר, אין בו נשיאות חטא).

[ויש לומר, שהחילוק תלוי בלשונות הכתובים: גבי האיסור (ל"ת) נאמר "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו", שפשטות הכתוב³⁰ היא, שהנשאר ("ממנו") אינו "חלבו", והיינו שצ"ל הפרשה מן היפה על הרעה, ולא להיפך, מן הרעה על היפה; משא"כ גבי החיוב (העשה) לתרום מן היפה נאמר³¹ (גם) "מכל חלבו" (סתם), "כל חלב יצהר גו'", שהתרומה (בכלל) צ"ל תמיד מן ה"חלב" והמובחר].

משא"כ לפי הספרי, שהאיסור הוא לא רק לתרום מן הרע על היפה, אלא גם כשאינו מפריש "מן המובחר" הרי הוא "בנשיאות עון".

וזוהי גם שיטת הרמב"ם ששינה מלשון המשנה¹¹ "כל מקום שיש כהן תורם מן היפה", וכתב³² "אין תורמין

הערות

27. לדעת הרמב"ן בהשמטות לסהמ"צ שמנה החיוב לתרום מן היפה במנין העשה ובמנין הל"ת (כנ"ל ס"ג), משא"כ לדעת הרמב"ם (סהמ"צ מ"ע קכט) שלא מנאו כמ"ע בפ"ע, וגם "ולא תשאו עליו חטא" אינו לאו אלא "שלילת החיוב" (וראה השקו"ט במפרשי סהמ"צ שם. הרי"פ פערלא לסהמ"צ הרס"ג עשה קנד. ועוד). — וראה הערה 32.
28. להעיר מהקס"ד דאביי (תמורה שם) "אי לאו דאמר רחמנא ולא תשאו עליו חטא ה"א הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר ואי לא עביד חוטא לא מקרי, קמ"ל". ועפ"ז י"ל, שלפי המסקנא לא מקרי חוטא אלא בתורם מן הרע על היפה, משא"כ זה שצריך לתרום מן היפה על הרעה (וכן מן המובחר ביפה גופא) הוי רק למצוה מן המובחר (כיון דלא נזכר בזה נשיאות חטא, ואין בו אלא חידושו)[ednref_22_*]. וראה לקמן הערה 32 בשוה"ג.
29. להעיר מספרי זוטא (פרשתנו יח, כט) "ממנו — שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו, שלא יטול מן הרע על היפה", שמשמע, שגדר האיסור שלא ליטול מן הרע על היפה הוא ע"ד האיסור ליטול ממין על שאינו מינו. והיינו שאין האיסור מפני שמפריש מן הרע, אלא מפני שאין ההפרשה מן הרע יכולה להתיר את היפה, ע"ד מין על שאינו מינו.
30. משא"כ לדרשת הספרי "ממנו — ממינו" (כנ"ל בפנים סוס"א).
31. פרשתנו יח, כט (שפסוק זה הובא בש"ס — תמורה ה, א). שם, יב (הובא לענין זה בתוס' (ד"ה אם) קידושין מז, רע"א).
11. תרומות פ"ב מ"ד.
32. הל' תרומות רפ"ה. וראה גם הל' מעשר פ"א הי"ג. ועפ"ז י"ל שהרמב"ם והרמב"ן לשיטתייהו אזלי: להרמב"ם ש"לא תשאו עליו חטא" אינו לאו בפ"ע אלא "שלילת החיוב" (כנ"ל הערה 27), אין חילוק בין החיוב להרים מן היפה ו"לא תשאו עליו חטא", ששניהם איירי באותו ענין (וראה ל' הרמב"ם שם); משא"כ להרמב"ן, ש"ולא תשאו עליו חטא" הוא לאו בפ"ע, ס"ל שהעשה והלאו איירי בגוונים שונים[ednref_23_*], כבפנים. [edn_22_*] ) ועפ"ז י"ל, שגם לרבא (ראה תוד"ה אם שם ובקידושין מו, ב), יש חילוק (למסקנא) בין העשה והל"ת, כבפנים. ואכ"מ. [edn_23_*] ) אף שגם בהמ"ע כ' "שנפריש אותה. . או מן השוה" — י"ל (בדוחק עכ"פ) שזהו מפני שבהמשך דבריו מוסיף גם השלילה, "לא מן הרעה על היפה", שאיסור זה אינו כשתורם "מן השוה" [דכיון שגבי הל"ת ("ולא תשאו עליו חטא") מודגש שהאיסור הוא רק בתורם מן הרעה על היפה, מסתבר, שכ"ה גם לגבי העשה, שאין איסור עשה (לאו הבא מכלל עשה) אלא בתורם מן הרעה על היפה; והחיוב לתרום מן המובחר ביותר הוא רק לכתחילה ולהידור, כנ"ל בפנים].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.