ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לבראשיתשיחה ב11

11

דכתיב כו' או מנה"מ דאמר קרא כו'"²⁷, כמו הלבנה המקבלת אור מהשמש [וגם ה"דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור"²⁸ וכיו"ב, הרי גם הם יסודם בכתוב²⁹ "ושמרתם את משמרתי — עשו משמרת למשמרתי" — "לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש"³⁰, היינו קיום הוראת משה בתושב"כ לעשות סייג לתורה³¹].

ולפי זה יש לבאר הא שבתחילה נבראו "שני המאורות הגדולים" ואח"כ נתמעטה הלבנה: זה שתושבע"פ היא "מקבל" מתושב"כ, הוא רק מצד בני ישראל, מקבלי התורה, שההלכות והציוויים שבתושבע"פ ניתנו להם ללמוד מתושב"כ ע"י י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וכיו"ב [ומה גם "הגזירות והתקנות והמנהגות"³² שעשאום חכמים סייג לתורה כו', שבודאי תלויים בבנ"י, מקבלי התורה³³];

משא"כ מצד הקב"ה, נותן התורה, אין תושבע"פ בגדר "מקבל" מתושב"כ, ושתיהן הן בגדר "מאורות הגדולים", ד"כולם ניתנו מרועה אחד"³⁴, ובלשון הרמב"ם³⁵ "כל המצות כו' בפירושן ניתנו" (מלמעלה), "הי'³⁶ אומר לו המצוה [תושב"כ³⁷] ואח"כ אומר לו השם פירושה וענינה"³⁸.

ה. בעומק יותר:

זה שתושב"כ ותושבע"פ נקראות בשם "שמש" ו"לבנה" הוא לא רק מצד יחסם זל"ז (שתושבע"פ מקבלת מתושב"כ), אלא (גם) מפני שבתושב"כ מודגש גדר נותן התורה (שמש, משפיע), ובתושבע"פ מודגש גדר מקבלי התורה (לבנה, מקבל).

וכהחילוק בפשטות בין תושב"כ ותושבע"פ, שתושב"כ ה"ה כפי שנמסרה מסיני, בדיוק באותיותי' לא חסר ולא יתיר — שבזה מודגש שהיא תורת ה' (ואין בה תפיסת ידי אדם); משא"כ תושבע"פ גדרה הוא — הבנת האדם (דכשאינו מבין מה שלומד אינו נחשב לימוד כלל³⁹),

הערות

27. לקו"ת שה"ש שם. וראה בהנסמן בהערה 24.
28. ל' הרמב"ם בהקדמתו לספר היד ד"ה גם יתבאר. וראה רמב"ם הל' ממרים פ"א ה"ב.
29. אחרי יח, ל. מו"ק ה, סע"א. רמב"ם בהקדמתו שם.
30. ל' הרמב"ם שם.
31. ובכלל זה גם "המנהגות והתקנות שהתקינו (ב"ד הגדול) או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו ב"ד של אותו הדור" (שהם בכלל תושבע"פ) כל' הרמב"ם בהקדמתו שם — ראה רמב"ם הל' ממרים שם: ואחד הדברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזירות והתקנות והמנהגות. וכן החיוב לשמוע להם הוא מצד המ"ע בתורה על פי התורה אשר יורוך ואסור לסור מהם שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (פ' שופטים יז, יא) — רמב"ם בהקדמתו שם. הל' ממרים שם. וראה סהמ"צ להרמב"ם שורש א.
32. רמב"ם הל' ממרים שם.
33. כי נוסף ע"ז שהחכמים מקבלי התורה הם שגזרו והנהיגו והתקינו כו', הרי זה שנכללו בכלל תורה שבע"פ ותוקף חיובן במ"ע ובמל"ת (כנ"ל הערה 31) הוא מצד זה שפשט הדבר בכל ישראל (מקבלי התורה), כמבואר ברמב"ם בהקדמתו שם ובהל' ממרים פ"ב.
34. לשון הש"ס חגיגה ג, ב.
35. בריש הקדמתו שם.
36. רמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות בתחלתה.
37. בפרט ע"פ תרגום קאפח שם "אומר לו המקרא".
38. ובתרגום קאפח: וכל מה שכלל אותו המקרא המחוכם (ולפנינו: וכל מה שהוא כולל ספר התורה). וראה בארוכה פיהמ"ש שם, שמבאר בפרטיות מהו פירוש וביאור המקרא.
39. הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב (וש"נ) — משא"כ בתושב"כ "אע"פ שאינו מבין אפילו פירוש המלות כו' ה"ה מקיים מצות ולמדתם" (הל' ת"ת שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.