ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות ברכות השחר וקריאת שמעהלכות קריאת שמענח הלכות קריאת שמע וברכותיה

נח הלכות קריאת שמע וברכותיה

הלכות קריאת שמע

ובו י"א סעיפים

קריאת שמע מן התורה

א קריאת ⁸⁵⁸ שמע שחרית וערבית היא מן התורה⁸⁵⁹, שנאמר⁸⁶⁰ בשכבך ובקומך.

יש אומרים⁸⁶¹ שפרשה ראשונה בלבד היא מן התורה, ומה שנאמר בפרשה שנייה⁸⁶² ובשכבך ובקומך, בדברי תורה הכתוב מדבר⁸⁶³. ויש אומרים⁸⁶⁴ שגם פרשה ב' היא מן התורה. ויש אומרים ⁸⁶⁵ שפסוק ראשון בלבד שהוא שמע ישראל הוא מן התורה, ומה שנאמר⁸⁶⁶ ודברת בם כו' ובשכבך ובקומך, הוא מוסב על פסוק ראשון בלבד⁸⁶⁷.

אבל פרשת ציצית שתקנוה משום זכירת יציאת מצרים⁸⁶⁸, לדברי הכל היא מדברי סופרים כשמזכיר יציאת מצרים בפני עצמו⁸⁶⁹, כמ"ש בסימן ס"ז⁸⁷⁰ (ובעל נפש יחמיר לעצמו בשל תורה בכל מה שנוגע למעשה בחילוקי סברות אלו, כמו שיתבאר לפנינו⁸⁷¹):

תחלת זמן קריאת שמע

ב (זמן קריאת שמע של שחרית) מן התורה הוא משעלה עמוד השחר, שאז מקצת בני אדם רגילים לקום ממטתם⁸⁷². ואע"פ שהם מועטים, הרי אמרה תורה ובקומך לשון יחיד, לומר שהולכין אף אחר המיעוט⁸⁷³. אבל הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו מן התורה, שאף שמקצת בני אדם קמים גם כן קודם עלות השחר ⁸⁷⁴ , מקרה הוא, ואין הולכין אחריו⁸⁷⁵.

וחכמים עשו הרחקה וגדר ותקנו שלא יקרא לכתחלה עד שעה שדרכן של רוב בני אדם לקום ממטתם⁸⁷⁶, דהיינו שיאיר היום כל כך עד שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו ⁸⁷⁷ . והוא שרגיל עמו קצת, שאם רגיל עמו הרבה, יכירנו אפילו מרחוק הרבה, ואם אינו רגיל עמו כלל, לא יכירנו אפילו בקרוב, אלא כמו אכסניא שרגיל לבא לקץ עתים⁸⁷⁸:

ג ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות⁸⁷⁹ מעלות השחר ⁸⁸⁰ , שהוא תחלת זמנה מן התורה, לפי שיש קצת בני אדם שרגילים לקום ממטתם בסוף ג' שעות על היום, כגון בני מלכים וכיוצא בהם⁸⁸¹.

ושעות אלו הם זמניות, שכל יום בין ארוך בין קצר נחלק לי"ב שעות, ונמצא לעולם רביע היום הוא זמן קריאת שמע בין ביום ארוך בין ביום קצר⁸⁸². ולכן צריך ליזהר בימות החורף למהר לקרוא קריאת שמע, מאחר שהיום קצר ורביע היום קצר הוא ⁸⁸³ :

ד ומצוה מן המובחר שלא לקרותה מיד שהאיר היום כשיעור שנתבאר, אלא כוותיקין, שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיימו קריאת שמע וברכותיה, דהיינו גאל ישראל, עם הנץ החמה, שאז הוא זמן תפלה לכתחלה, כמו שיתבאר בסימן פ"ט⁸⁸⁴. ויתפללו מיד, כדי לסמוך גאולה לתפלה⁸⁸⁵. ומי שיוכל לכוין ולעשות כן שכרו מרובה מאד⁸⁸⁶, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא⁸⁸⁷.

(ומי שאינו יכול לכוין לעשות כן, אין להקדים לקרות קריאת שמע ולהתפלל קודם הנץ החמה, אלא אחר הנץ החמה⁸⁸⁸. מפני שזמן התפלה לכתחלה הוא אחר הנץ החמה, וזמן קריאת שמע נמשך עד רביע היום לכתחלה. שהוותיקין שהיו מקדימין לקרות קודם נץ החמה מעט, לא היו מקדימין משום חובת קריאת שמע, אלא כדי לכוין להתפלל בדמדומי חמה⁸⁸⁹, דהיינו בתחלת יציאתה ⁸⁹⁰ , כמו שיתבאר בסימן פ"ט⁸⁹¹.

ויש אומרים⁸⁹² שגם משום חובת קריאת שמע היו מקדימין לקרותה קודם נץ החמה, לפי שלכתחלה יש לקרותה בשעה שהוא שעת קימה לרוב בני אדם, כמו שנתבאר⁸⁹³, ועד נץ החמה קמים רוב בני אדם, שאין ישנים אחר נץ החמה אלא בני מלכים וכיוצא בהם⁸⁹⁴. לפיכך מי שאינו יכול לכוין לעשות כוותיקין⁸⁹⁵, אי אפשר לו לסמוך גאולה לתפלה לכתחלה, אלא אם כן יוכל לכוין שיקרא לפחות פרשה ראשונה קודם נץ החמה וודאי ויתפלל אחר נץ החמה וודאי, אע"פ שלא יתפלל בדמדומי חמה⁸⁹⁶. ואם גם זה לא יוכל לכוין, יקרא קריאת שמע וברכותיה קודם נץ החמה לכתחלה, ויתפלל אחר הנץ החמה, ולא יסמוך גאולה לתפלה⁸⁹⁷.

והעיקר כסברא הראשונה⁸⁹⁸. ואעפ"כ נכון לחוש לסברא האחרונה, ולקרא לפחות פרשה ראשונה קודם נץ החמה⁸⁹⁹, אף על פי שעדיין לא לבש ציצית ותפילין⁹⁰⁰, ואחר נץ החמה יקראנה כולה עם ברכותיה⁹⁰¹, ויסמוך גאולה לתפלה):

ה אם לא קרא אותה קודם נץ החמה, יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל⁹⁰², אם יש לו ציצית ותפילין⁹⁰³ (וציבור להתפלל עמהם ולסמוך גאולה לתפלה⁹⁰⁴):

ו מי שהוא אנוס, כגון שהיה משכים לצאת לדרך מיד שעלה עמוד השחר⁹⁰⁵ למקום גדודי חיה ולסטים, שיצטרך ללכת במהרה ולא יוכל לעמוד על מקום אחד כשיגיע זמן קריאת שמע, ולא לכוין בקריאתה אפילו בפסוק ראשון בלבד ⁹⁰⁶ , או שבני השיירא הולכים במהרה ולא ימתינו כלל בדרך כשיגיע זמן קריאת שמע שי[וכ]ל לעמוד ולכוין⁹⁰⁷, יכול לקרותה בביתו מיד שעלה עמוד השחר, ויסמוך גאולה לתפלה ויתפלל⁹⁰⁸, כמ"ש בסוף סימן פ"ט ⁹⁰⁹ , לפי שבמקום אונס העמידו על דברי תורה שמשעלה עמוד השחר זמנה הוא⁹¹⁰. ויש מי שאומר⁹¹¹ שהוא הדין כשיש קבורת מת בעיר או מילה, או יום ערבה ⁹¹² שמרבים בתחנונים אחר התפלה, וצריכים למהר להתפלל, יכולים לקרות קריאת שמע משעלה עמוד השחר.

מכל מקום אין להקדים לומר יוצר אור כל כך בהשכמה, עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן ⁹¹³ :

ז אבל מי שמשכים לצאת בדרך שלא במקום גדודי חיה ולסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך בדרך, בענין שיוכל לעמוד ולכוין אפילו בפסוק ראשון בלבד⁹¹⁴ כשיגיע זמן קריאת שמע, לא יקרא בביתו אעפ"י שעלה עמוד השחר, אלא בדרך כשיגיע זמן קריאת שמע⁹¹⁵ (והיאך ינהג עם התפלה יתבאר בסוף סימן פ"ט⁹¹⁶):

ח אם קראה מיד שעלה עמוד השחר, אע"פ שלא היה אנוס, יצא⁹¹⁷, שבדיעבד העמידוהו על דברי תורה בכל ענין ⁹¹⁸ .

ואם קרא בלא ברכותיה, יחזור לקרותה בזמנה בברכותיה⁹¹⁹, שאף שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע, לא הפסיד ברכותיה, כמו שנתבאר בסימן ס'⁹²⁰:

ט מי שהיה אנוס ולא קרא קריאת שמע ערבית בלילה, שהוא קוראה אחר שעלה עמוד השחר, כמ"ש בסי' רל"ה⁹²¹, והוא משכים גם כן לצאת לדרך למקום גדודי חיה ולסטים בענין שיוכל לקרוא קריאת שמע של שחרית מיד שעלה עמוד השחר⁹²², אי אפשר לקרא קריאת שמע ב' פעמים, אחת בשביל לילה ואחת בשביל יום, שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום⁹²³. (א) אלא יקרא בשביל קריאת שמע של לילה ⁹²⁴ שזמנה עובר, שאחר נץ החמה אי אפשר לקרותה כלל, כמו שיתבאר שם, ושל שחרית ימתין אולי יזדמן לו לקרותה בזמנה כהלכתה⁹²⁵:

סוף זמן קריאת שמע

י אע"פ שזמנה נמשך עד סוף שעה ג'⁹²⁶, אם עברה שעה ג' ולא קראה, קוראה בברכותיה⁹²⁷ כל שעה ד'⁹²⁸, שהוא שליש היום, כדין תפלת השחר שהיא עד שליש היום⁹²⁹. ואין לו שכר על קריאתה ⁹³⁰ אלא כקורא בתורה⁹³¹, אבל לא כמי שקוראה בזמנה, שאז שכרו גדול מהעוסק בתורה כל היום⁹³², אפילו שלא בשעת קריאת שמע ותפלה⁹³³. ואם עברה שעה ד' ולא קראה, שוב אינו יכול לקרותה עם ברכותיה. אבל בלא ברכותיה יכול לקרותה כל היום⁹³⁴. וטוב שיקראנה⁹³⁵, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים⁹³⁶ (ויש אומרים⁹³⁷ שיכול לקרותה כל היום בברכותיה. והעיקר כסברא הראשונה⁹³⁸):

יא אם לא קראה ביום, יש אומרים⁹³⁹ שיש לה תשלומין בערבית, שיקרא תחלה של ערבית ואחר כך של שחרית⁹⁴⁰. וכן אם לא קרא קריאת שמע של ערבית, יש לה תשלומין בשחרית, כמו בתפלה שאם לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים⁹⁴¹. ויש אומרים⁹⁴² שאינה דומה לתפלה, שהיא בקשת רחמים ויכול לבקש בכל עת ובכל שעה. אבל קריאת שמע תלה הכתוב זו בזמן שכיבה וזו בזמן קימה, ואיך יקרא של שכיבה בזמן קימה או של קימה בזמן שכיבה, ועל זה נאמר⁹⁴³ מעוות לא יוכל לתקן כו'⁹⁴⁴ (וכן עיקר⁹⁴⁵).

וכל זה בקריאת שמע בלבדה. אבל ברכותיה לדברי הכל אי אפשר לאמרן אלא בזמנן⁹⁴⁶ (כי היאך יאמר יוצר אור בערב ואשר בדברו מעריב ערבים בבקר⁹⁴⁷, וברכות האחרונות הן סמוכות לראשונות⁹⁴⁸):

קונטרס אחרון

(א) אלא יקרא בשביל ק"ש של לילה כו'. כן כתב הטור ברמזים⁹⁴⁹. ומה שכתב שם אחר נץ החמה ⁹⁵⁰ , צ"ע, דאם כן בלא החזיק בדרך נמי משכחת לה⁹⁵¹, ודו"ק:

הערות

858. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) קריאת שמע מן התורה (ס"א). (ב) תחלת זמן קריאת שמע (ס"ב-ט). (ג) סוף זמן קריאת שמע (ס"י-יא).
859. רבי אלעזר ברכות כא , א (רבי אלעזר אמר, ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא קריאת שמע), ופירש"י (קסבר קריאת שמע דאורייתא היא).
860. ואתחנן ו, ז.
861. ברכות יג, ב (רבי יאשיה אומר, עד כאן מצות קריאה, מכאן ואילך מצות כוונה), לפירוש הרב רבינו יונה ברכות ט, א ד"ה למימרא (ואף על פי שאין הלכה כרבי יאשיה בעניין הכוונה, דהא קי"ל דאין צריך כוונה אלא פסוק ראשון בלבד. אפילו הכי בענין הקריאה דאמרינן דמפרק ראשון ואילך אין צריך קריאה, אפשר שהלכה כמותו ... וסוגיין דעלמא בכמה דוכתי דקריאת שמע דאורייתא, בעניין פרשה ראשונה אמרינן דהויא מן התורה, אבל מפרשה ראשונה ואילך, שלא מצינו שנדחו דבריו, אמרינן דלא הויא אלא מדרבנן). רש"י ב, א ד"ה עד סוף (ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו, יצא). רשב"א ב, א (ומה שאין אנו קורין אותה על מטותנו ... אלא פרשה ראשונה, מפני שהיא של תורה). פר"ח רס"י סז (הדעת השנית היא שפרשה ראשונה הויא מן התורה והשאר הוי מדרבנן, וכנראה שזו היא דעת רש"י ז"ל שכתב בריש ברכות (ב, א ד"ה עד סוף) שבפרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא. וכ"כ הרשב"א ז"ל (שם סוף ד"ה ולענין) שמה שאין אנו קורין על מטתינו אלא פרשה ראשונה, הטעם מפני שהיא של תורה ... וכן דעת רבינו יונה ז"ל שפרשה ראשונה בלבד הויא דאורייתא). דעה זו הובאה גם לעיל סי' מו ס"ט (להאומרים שכל הפרשה הראשונה הוא מן התורה). לקמן סי' ס ס"ה (להאומרים שמואהבת ואילך הוא גם כן מן התורה). רס"י סז (להאומרים ... פרשה ראשונה בלבד היא מן התורה, והשאר תקנת חכמים). סי' קכח סמ"ב (להאומרים שפרשה ראשונה מדאורייתא).
862. עקב יא, יט (ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך).
863. ברכות יג, ב (התם נמי הא כתיב על לבבכם לדבר בם. ההוא בדברי תורה כתיב, והכי קאמר רחמנא, אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו). רבינו יונה שם (מה שכתב בפרשה שנייה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, … זה לא בא אלא להשמיענו ללמוד את בנינו תורה, ושהם ידברו בה ויקראו אותה תמיד. אבל מה שאמר בפרשה ראשונה ודברת בם, לא בא אלא להודיענו שיתכוון ויקרא בפרשה ראשונה). מנחת כהן מבוא השמש מאמר שני פי"ג ד"ה הדעת השנית (משום זה הטעם עצמו נראה שגם כן פרשה שני' היא מן התורה, שהרי גם כן כתוב בה לדבר בם ובשכבך ובקומך. ושמא סובר הרב שמיירי בדברי תורה ולא בקריאת שמע).
864. רמב"ם הלכות ק"ש פ"א ה"א (פעמים בכל יום קוראין קריאת שמע, בערב ובבקר, שנאמר ובשכבך ובקומך, בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדין וזה הוא יום), וה"ב (ומה הוא קורא, שלשה פרשיות אלו). מנחת כהן שם ד"ה הדעת השלישית (וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פעמים בכל יום קוראים קריאת שמע בערב ובבוקר, שנאמר בשכבך ובקומך וכו', ומה הוא קורא, ג' פרשיות). פרי חדש סי' סז (מעתה נשאר לנו לברר הדעת השלישית, והיא היותר אמיתית מכולם, דפרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע, השתי פרשיות הוו מן התורה וחייב לקרותן בכל יום שני פעמים, אחת בשכבו ואחת בקומו. וכך מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק [א] מהלכות קריאת שמע). דעה זו הובאה גם לעיל סי' מו ס"ט (ולהאומרים שגם פרשת והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה).
865. רשב"א כא, א (כולהו סבירא להו דפסוק ראשון דאורייתא). ובשו"ת ח"א סי' שכ (שאין דאוריתא אלא פסוק ראשון). ב"י בסוף סי' סג (ומתוך מה שנתבאר בסימן זה נראה שפסוק ראשון בלבד הוי דאורייתא). מ"א ריש סי' סז (דפסוק ראשון לבד הוא דאורייתא והשאר הוא דרבנן). דעה זו הובאה גם לעיל סי' מו ס"ט (לדברי האומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה). רס"י סז (להאומרים שפסוק ראשון ... בלבד הוא מן התורה, והשאר תקנת חכמים). סי' קכח סמ"ב (להאומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה). והעיקר כדעה זו, כדלקמן סי' ס ס"ה (שעיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבד שהוא מן התורה).
866. בפרשה ראשונה – ואתחנן ו, ז.
867. מנחת כהן שם ד"ה השנית (בעלי זאת הסברא יפרשו מה שנאמר בפרשה ראשונה ודברת בם בשכבך ובקומך, דהיינו שנדבר בפסוק ראשון הכתוב בראש הפרשה).
868. משנה יב, ב (מזכירין יציאת מצרים בלילות (פרשת ציצית בקריאת שמע, רש"י). אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות).
869. מנחת כהן שם ד"ה ונ"ל (אין כל אלו הג' פרשיות מן התורה בענין אחד, אלא הפרש יש ביניהן, והוא ששתי פרשיות הראשונות בלבד חייב אדם לקרות מן התורה כמות שהן בלי שום שנוי, בזמן שכיבה ובזמן קימה, שהרי בשתיהן כתוב והיו הדברים האלה על לבבך ודברת שם בשכבך ובקומך, ושמתם את דברי אלה על לבבכם לדבר בם בשכבך ובקומך, ואם כן אלה הדברים עצמם שהן ב' אלו פרשיות צריך אדם לקרות ערב ובוקר מן התורה. אמנם פרשה שלישית אינה מן התורה כדרך שאר הפרשיות, רצוני, שאין צריך לקרות אותה פרשה עצמה ביום ובלילה, אלא איזו פרשה או ענין שידבר ביציאת מצרים די לקיים מצות למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, שהוא ביום ובלילה, כמו שדרשה בן זומא. וגם אין לזכרון זה זמן קבוע ביום, כמו שיש לקריאת שתי הפרשיות הראשונות עד ג' שעות ביום, אלא באיזו שעה מן או מן הלילה שיזכור יציאת מצרים יוצא ידי חובתו). מ"א סוף סי' סז (ואיתא בגמרא דף י"ג ע"ב, שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא). ונתבאר לעיל סי' מו ס"ט ( זכירת יציאת מצרים ... שמצותה גם כן בזמן קריאת שמע) , והיינו, שאם כבר הזכיר יציאת מצרים בפני עצמו, כבר יצא ידי חובתו מהתורה, אבל תקנת חכמים לקרא פרשה זו בשעת קריאת שמע דוקא (ראה לעיל שם הערה קלז ).
870. ס"א (ואם אמר איזה פסוק של יציאת מצרים או איזה הלכה שנזכר בה יציאת מצרים יצא ידי חובתו מן התורה ... ויש מי שאומר שמכל שכן אם אומר שירת הים שיצא מן התורה).
871. לעיל סי' מו ס"ט (טוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים אומרים הצבור פיוטים ביוצר ושוהין עד קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה, ויוצא בזה לדברי האומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה ... וכשירא שהציבור יעברו זמן קריאת שמע יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה כדי לצאת ידי חובתו להאומרים שכל הפרשה הראשונה הוא מן התורה (ולהאומרים שגם פרשת והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה יש לקרותה גם כן, ויכוון שאם יעברו הציבור זמן קריאת שמע יהיה יוצא בזה ואם לאו יהיה כקורא בתורה). לקמן סי' ס ס"ה (שעיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבד שהוא מן התורה, והשאר שתיקנו חכמים לא הצריכו כוונה אלא לכתחלה ... אבל להאומרים שמואהבת ואילך הוא גם כן מן התורה, צריך כוונה לצאת בכל מה שהוא מן התורה ... ולהאומרים שגם פרשת והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה, יש לקרותה גם כן, ויכוון); מלשון זה נראה לכאורה שהעיקר הוא כדעת הפוסקים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה. סי' קכח סמ"ב (אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו ... צריך לעלות, שלא יעבור בעשה ... ואם מתיירא שיעבור זמן קריאת שמע, יקראנה בלא ברכותיה. ואם אין פנאי לקרות כולה יקרא פסוק ראשון, להאומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה (או פרשה ראשונה, להאומרים שפרשה ראשונה מדאורייתא כמ"ש בסי' מ"ו)). וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' יח.
872. ברכות ח, ב (לאחר שיעלה עמוד השחר ... דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא), ופירש"י (הלכך זמן קריאת שמע דיום הוא, דגבי קרית שמע ובקומך כתיב, והא קיימי). רשב"א בדף ט (ומדאורייתא שרינן למיקרי לכתחלה, אלא דמדרבנן לא יקרא לכתחלה להרחקה בעלמא). וכן הוא לקמן ס"ו (העמידו על דברי תורה שמשעלה עמוד השחר זמנה הוא).
873. ואתחנן ו, ז (ובקומך). ברכות י, ב (בשעה שבני אדם עומדים). רמב"ן במלחמות ריש ברכות (ואף על גב דמיעוטא הוא, כיון דאפקיה רחמנא בלשון יחיד, משמע בשכבך דידך). הובא ב מ"א ס"ק ו.
874. כדלעיל סי' א ס"א (צריך כל אדם בבקר להתגבר על יצרו כארי לקום משינתו קודם אור הבקר לעבודת בוראו, כדי שיהא הוא מעורר השחר, כמ"ש אעירה שחר, אני מעורר השחר ואין השחר מעיר אותי).
875. רשב"א שם (הא דנפיק בה ידי קריאה דיום, משום דאיכא קצת אינשי דקיימי מההיא שעתא, ולאו דרך מקרה, אלא התחלת קימה לקצתן היא ... דקודם שיעלה עמוד השחר לילה גמורה היא).
876. רמב"ן במלחמות שם ( כיון דכתיב בקומך, ורובא דאינשי לא קיימי עד שיכיר אחד את חבירו). רשב"א שם (ומדאורייתא שרינן למיקרי לכתחלה, אלא דמדרבנן לא יקרא לכתחלה להרחקה בעלמא ... דלא שרי לכתחלה לקרות של יום מיד בסמוך לעלות השחר, עד זמן קימה לרובא דאינשי, דהיינו עד שיכיר בין תכלת ללבן, או חד מהני זמני דאיכא במתניתין או בברייתא). וכן הוא לקמן ס"ד (שלכתחלה יש לקרותה בשעה שהוא שעת קימה לרוב בני אדם, כמו שנתבאר). והיינו שב' פרטים בזה: (א) לא לקרא קודם זמן שרוב בני אדם רגילים לקום. (ב) משום "הרחקה וגדר" (שלא יבואו לקרא קודם עלות השחר). וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' כ.
877. אביי ברכות ט , ב (ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו. אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי, לתפילין כאחרים, לקריאת שמע כותיקין, דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה), לפירוש הרב רבינו יונה בברכות ד, ב ד"ה תניא (ואמר מורי הרב נר"ו, שאע"פ שהותיקין היו קורין אותו סמוך להנץ החמה, אפילו הכי מודו דזמן התחלת קריאתה קודם הוא, דהלכה כאחרים שאמרו משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות, דהא רב הונא דהוא בתרא פסק כוותייהו, ואביי נמי הכי סבירא ליה, שלא בא אביי לחלוק על הפסק שפסק רב הונא, אלא שאמר שהותיקין מתוך שהיו מדקדקין במצות והיו רוצים לסמוך גאולה לתפלה היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיתפללו מיד כשתנץ החמה ויסמכו גאולה לתפלה). טור ושו"ע ס"א (זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו). וכן הדין בתפילין, כדלעיל סי' ל ס"א (אף לאחר שעלה עמוד השחר, שהוא יום לכל המצות האמורות בתורה, אסור להניחן עד שתגיע עת קימה משינה לרוב בני אדם, דהיינו עד שיאיר היום בכדי שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו). ואילו לענין ציצית נתבאר לעיל סי' יח ס"ו (מאימתי מברך על הציצית, יש אומרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, שנאמר וראיתם אותו, משעת ראיה והכרת התכלת מתחיל החיוב). וכן הדין בברכת יוצר אור, כדלקמן ס"ו (אין להקדים לומר יוצר אור כל כך בהשכמה, עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן). ויש שאינם מחלקים בין קריאת שמע לציצית, אלא הן שתי דעות, כמובא בפסקי הסדור הלכות ציצית ס"נ (אין לברך על הציצית בשחר עד שיכיר בין תכלת שהיתה בציצית ללבן שבה. ויש אומרים שהוא כדי שיראה את חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות, ויכירנו). ובב"י סי' נח (ומה שכתבו הרא"ש והרשב"א דתחלת זמן קריאה הוא משיכיר בין תכלת ללבן, נראה דלא פליגא על מה שפסק ה"ר יונה כאחרים דאמרי משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו, דשניהם שיעור אחד הוא ... אלא שמדברי הרשב"א ... נראה דלאו שיעור אחד נינהו). ובחדושי צמח צדק ג, א (ויש להבין לפי זה איזה שיעור קודם. ונראה דשיעור דמשיראה את חבירו הוא קודם שיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה). וראה לקמן (הערה נו ).
878. ירושלמי פ"א דברכות ה"ב (מה אנן קיימין, אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה, ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין). הובא בתוס' ט, ב ד"ה אחרים, וברא"ש פ"ק דברכות סי' י. טור ושו"ע שם (חבירו הרגיל עמו קצת). כלומר, שהוא מגיע לאכסניא זו לפרקים רחוקים, ובעל הבית מכירו רק קצת.
879. משנה שם ט, ב (עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות). רמב"ם הל' ק"ש פ"א הי"א (עונתה עד סוף שלש שעות ביום). הג"מ שם אות ט (כולם כתבו עד ג' שעות בסתם ... דודאי ליכא לפרושי בכל אלו בתר תחלת שעה ג' ... וכן הסכים מורי לכל דברים אלה במגדל אינזיג שהיים [=מבצר אנזיסהיים, שבו הי' אסור מורו מהר"ם מרוטנבורג). טור ושו"ע ס"א (ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום). וראה חי' צמח צדק ג, ב על המשנה.
880. מ"א ס"ק א (נראה לי דהכא לכו"ע מנינן מעלות השחר). וכן הוא לקמן ריש סי' פט (וזמן התפלות ... עד סוף שעה ד' מעלות השחר, שהוא שליש היום). אבל בפסקי הסדור סכ"ז (זמן קריאת שמע של שחרית, שהוא רביע היום ... נץ החמה), ושם נסמן (הערה מג ). והיינו שזמן קריאת שמע הוא מעלות השחר עד סוף ג' שעות מנץ החמה. וכן הוא בזמן תפלה, מעלות השחר עד סוף ד' שעות מנץ החמה. והוא כי בשו"ע פסק כשיטת ר"ת בשקיעת החמה (שלפי זה אפשר לפרש ששעות זמניות הן מעלות השחר עד צאת הכוכבים (של ר"ת), ואפשר גם לפרש שהם מנץ החמה עד שקיעת החמה), אבל בפסקי הסדור פסק כהגאונים (שלפי זה חייבים לפרש ששעות זמניות הן מנץ החמה עד שקיעת החמה, כדי שחצות יהי' באמצע היום), כמבואר בשיעורי ציון סי' לח, ובספרים שנלקטו ב"הזמנים בהלכה" ע' קיד-ט, וב"זמנים כהלכתם" ע' עח-פ. ואף לפי שיטת רבינו בשו"ע שלו ששעות זמניות נמנות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, הנה לענין סוף זמן אכילת חמץ בערב פסח, מבואר לקמן סי' תמג ס"ד (שהיום, דהיינו מנץ החמה עד שקיעת החמה, הוא נחשב לעולם לי"ב שעות, בין שהוא ארוך בין שהוא קצר), ויתבאר לקמן שם (הערה כג). ובזה תלוי גם זמן פלג המנחה המבואר לקמן סי' רסא ס"ה (מפלג המנחה ולמעלה, דהיינו שעה ורביע זמניות קודם הלילה). אבל לפי פסקי הסדור הוא שעה ורביע קודם שקיעת החמה, כמבואר בשו"ת ארץ צבי סי' קיג. ויתבאר לקמן שם (הערה סד). וראה חי' צמח צדק ג, ג ד"ה כתב. אגרות קודש ח"י אגרת ג'רנג. קובץ הערות וביאורים תשפא ע' 38. הזמנים בהלכה ע' קכ הע' 23.
881. פירוש המשניות לרמב"ם פ"א דברכות מ"ה (שפירוש הכתוב ובקומך, שעה שכל בני אדם כבר קמו, ויש שאינם קמים עד לאחר עבור שלש שעות מן היום, והם בני מלכים, ולפיכך מותר לקרוא עד סוף השעה השלישית). הרב רבינו יונה שם ד"ה ר' יהושע אומר (סוף זמן קריאת שמע הוא עד שלש שעות, שעדיין זמן קימה לקצת, ויוצא בדיעבד). הובא באליה רבה ס"ק ב.
882. רמב"ם בפירוש המשניות שם (ודע שכל השעות שנזכרו בכל המשנה אינן אלא שעות זמניות. ופירוש זמניות הן השעות אשר שתים עשרה מהן ביום וכן בלילה, ונמצא אמרו עד שלש שעות כאילו אמר עד שיעבור רבע היום, בין בתקופת תמוז בין בתקופת טבת, ועל דרך זו תדון בכולן). שו"ע שם (שהוא רביע היום). פרי חדש סוף ס"א (ולזה כיון המחבר במה שכתב עד סוף ג' שעות שהוא רביע היום). נמצא סוף זמן קריאת שמע לשיטת המ"א הוא האמצע בין עלות השחר לבין חצות היום, ולשיטת רבינו הזקן בסדורו הוא האמצע בין נץ החמה לבין חצות היום. וכן הוא לקמן סי' פט ס"א (בין שהיום ארוך בין שהיום קצר, כגון אם היום ארוך י"ח שעות ... שליש היום הוא ו' שעות ... ואם הוא ט' שעות, שלישיתו הוא ג' שעות). סי' רסא ס"ה (דהיינו שעה ורביע זמניות). סי' תמג שם ( שהיום ... נחשב לעולם לי"ב שעות, בין שהוא ארוך בין שהוא קצר) . הל' נדה סי' קפד קו"א סק"ג (דלעולם היום נחשב לי"ב שעות בין ארוך בין קצר, כמו לענין קריאת שמע וחמץ).
883. מהר"י אבוהב , הובא ב ב"י (הנה מבואר לפי זה, שיש לנו להזהר בימי החורף למהר לקרוא קריאת שמע, מאחר שהיום קטן ורביע היום הוא קצר). הובא בט"ז ס"ק א. ובפסקי הסדור סכ"ז ( צריך ליזהר במאד בקיץ ביותר שלא לעבור הזמן, כי הוא יותר מוקדם בקיץ ). והיינו שבימות החורף צריך ליזהר יותר, כי הזמן בין תחלת זמן קריאת שמע (בעלות השחר) לבין סוף ג' שעות הוא קצר יותר, והקם בעלות השחר (או בנץ החמה) אזי עד סוף זמן קריאת שמע הוא זמן קצר יותר. ואילו בימות הקיץ צריך ליזהר יותר, כיון שתחלת היום וסוף זמן קריאת שמע מוקדמים יותר, והקם בשעה מסויימת בבוקר, אזי עד סוף זמן קריאת שמע הוא זמן קצר יותר.
884. ס"א (שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה, דהיינו אחר יציאתה, ולא קודם לכן, משום שנאמר יראוך עם שמש וגו').
885. ברייתא שם (ואחרים אומרים, משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו), וגמרא שם (אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי ... לקריאת שמע כותיקין, דאמר ר' יוחנן ותיקין (אנשים ענוים ומחבבין מצוה, רש"י) היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי, ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ונמצא מתפלל ביום). תוס' שם ד"ה לק"ש (דודאי זמן קריאת שמע מתחיל לאחר עמוד השחר, וזמנו עד ג' שעות. ומיהו מצוה מן המובחר כותיקין סמוך להנץ החמה, כדי לסמוך גאולה לתפלה). הרב רבינו יונה ד, ב ד"ה תניא (ואמר מורי הרב נר"ו שאע"פ שהותיקין היו קורין אותו סמוך להנץ החמה, אפילו הכי מודו דזמן התחלת קריאתה קודם הוא, דהלכה כאחרים שאמרו משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ... ואביי נמי הכי סבירא ליה, שלא בא אביי לחלוק על הפסק שפסק רב הונא, אלא שאמר, שהותיקין, מתוך שהיו מדקדקין במצות והיו רוצים לסמוך גאולה לתפלה, היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיתפללו מיד כשתנץ החמה ויסמכו גאולה לתפלה, ואם היו מתחילים לקרותם מיד כשיכיר את חבירו, היה הרבה בין זה השיעור ובין הנץ החמה ... היו מדקדקין שיקראו קריאת שמע בעונתה קודם הנץ, ושיגיעו לגאל ישראל בהתחלת הנץ, שמשם ואילך זמן תפלה, ויסמכו גאולה לתפלה). הובא ב ב"י ד"ה ומ"ש ומצוה. רא"ש פ"א סי' י (מצוה מן המובחר להתחיל לקרות שמע כדי שיגמור עם הנץ החמה, כדי לסמוך גאולה לתפלה מיד בהנץ החמה. ומודה אביי דתחלת זמן קריאה הוא משיכיר בין תכלת ללבן ... אלא דממהרים לקרותה עם הנץ החמה, כדי לסמוך גאולה לתפלה בהנץ החמה). רמב"ם הלכות ק"ש פ"א הי"א (ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש, יצא ידי חובתו, שעונתה עד סוף שלש שעות ביום), והי"ב (מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו). טור (מאימתי זמנה משיראה חבירו הרגיל עמו קצת מרחוק ד' אמות ויכירנו, ונמשך עד סוף ג' שעות. ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין, שהיו מכוונין לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים אותה וברכותיה כותיקין עם הנץ החמה ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה. וכן כתב הרמב"ם). דרכי משה ס"ק א (וכ"כ התוספות פרק קמא דברכות והרא"ש, והוא דעת הר"ר יונה והרשב"א, דלמצוה מן המובחר כוותיקין. אבל התחלת זמנה קודם לכן ... יש לישב דברי הרי"ף והרמב"ם דאין חולקין בזו). שו"ע ס"א (ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין, שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה). וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' כג.
886. גמרא שם (העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים, כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו). תוס' שם ד"ה כל הסומך (דהכי קאמר, כל הסומך גאולה לתפלה כותיקין, שקורין קריאת שמע קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ). טור ושו"ע ס"א (ומי שיוכל לכוין לעשות כן, שכרו מרובה מאד).
887. ר' יוחנן ברכות שם (איזהו בן העולם הבא, זהו הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית). טור ולבוש ס"א (ומובטח לו שהוא בן עולם הבא).
888. יומא לז, ב (הילני אמו עשתה נברשת של זהב וכו ' . תנא, בשעה שהחמה זורחת, ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע ... אמר אביי לשאר עמא דבירושלים). רשב"א ברכות שם (התם לציבור, שאי אפשר להם להתקבץ ולכוין כותיקין. ועל זה אנו סומכין שלא לעשות כותיקין). תוס' יומא שם ד"ה אמר אביי (דקאמר הכא לשאר עמא דבירושלים, דמצוה היא להקדים עם הנץ כוותיקין, ולפי שאין הכל בקיאין לעשות כוותיקין, נקבע אותו זמן מיד אחר זריחה לשאר עמא דבירושלים שאין יודעין לכוין כוותיקין). רא"ש ברכות שם (דהך זימנא נקבע להמון העם שאינם יכולין להקדים ולמהר כוותיקין).
889. ברכות כט, ב (א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. וא"ר זירא מאי קראה, ייראוך עם שמש). תוס' יומא שם (בפרק תפלת השחר משמע דקאי ייראוך עם שמש אתפלה, גבי מתפלל עם דמדומי חמה, דכתיב ייראוך עם שמש וגו ' ). רשב"א ברכות שם (דמשום תפלה שתהא עם הנץ החמה הוא שמצריכין לאחר עד סמוך להנץ, ומדכתיב יראוך עם שמש, הא משום חובת קריאת שמע, לא). רא"ש שם (מדקאמר כדי שיהא סומך גאולה לתפלה, ומייתי עליה קרא דייראוך עם שמש, משמע דקרא בתפלה איירי).
890. רש"י שבת קיח, ב ד"ה דמדומי חמה (כשהיא אדומה ... אחרי הנצה מיד היא אדומה), וד"ה עם שמש (עם זריחתה). רמב"ן במלחמות ריש ברכות (ובעי תפלה עם השמש, כלומר סמוך להנץ מאחריו מיד, והלכך הותיקין גומרים עם הנץ).
891. סעיף א (תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר. אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה, דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן, משום שנאמר יראוך עם שמש וגו').
892. משנה כב, ב (ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא). רמב"ן במלחמות ב, א (ודבר שאי אפשר לקיימו בכל יום, לפי שאין אדם יכול לכוין ולקרות בכדי שיגמור עם הנץ ולהתפלל מיד ביום, והיו מקדימין וקורין קריאת שמע, ולא היו רוצים להתפלל אלא עם השמש, לפיכך לא היו סומכין גאולה לתפלה). הרב רבינו יונה ד, ב (דאין זמנה לכתחלה אלא עד הנץ החמה בלבד ... דמשום הכי הצריכוהו לקרות במים כדי שלא תעבור זמנה ... שראוי לחוש יותר שתנץ החמה בינתים ויעבור זמן קריאת שמע לכתחלה). ובחידושי צמח צדק ד, א (ואם לאו יתכסה במים ויקרא, מוכח מכאן דלוותיקין מצוה לקרותה קודם הנץ החמה, אף אם לא יוכל לסמוך גאולה לתפלה, וכמ"ש הרר"י פ"ק, דאין זמנה לכתחלה אלא עד הנץ החמה בלבד, והביא ראיה ממשנה זו ... משמע דעיקר זמן קריאת שמע לכתחלה הוא קודם נץ החמה, ומשום הכי היו קורין בתוך המים, אף שלא יסמכו גאולה לתפלה, מכל מקום עדיף להו קריאת שמע בעיקר זמנה). דעות אלה הובאו גם לקמן סי' סו בקונטרס אחרון ס"ק ג (ועיין במה שכתוב בסי' נ"ח שהתוספות והרא"ש ורשב"א פליגי על רמב"ן והרב רבינו יונה). הל' ת"ת פ"ד קו"א סק"ב (דעת הרב רבנו יונה ... גבי לקריאת שמע כותיקין, דסבירא ליה דבלאו סמיכה גאולה לתפלה, הקורא אחר נץ החמה עבר זמנה דרבנן ... ולהחולקים).
893. לעיל ס"ב (ותקנו שלא יקרא לכתחלה עד שעה שדרכן של רוב בני אדם לקום ממטתם, דהיינו שיאיר היום כל כך עד שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו).
894. כדלעיל ס"ג (שיש קצת בני אדם שרגילים לקום ממטתם בסוף ג' שעות על היום, כגון בני מלכים וכיוצא בהם).
895. רי"ף ה, א (מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא, ואפילו הכי מצוה למיקרי קודם הנץ החמה מעט, כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה, שנמצא מתפלל ביום ואף על פי שאינו עם הנץ החמה דוקא).
896. הרב רבינו יונה ה, א (ואומר מורי הרב נר"ו, שכוונת הרי"ף ז"ל היא, דותיקין מפני שהיו משערין בדקדוק היו מצמצמין ומכוונין שמיד כשיגיעו לגאל ישראל תהיה הנץ החמה, ושאר בני אדם אינם בקיאין לשער כל כך, ואם יבואו לעשותו, שמא יטעו ותנץ החמה קודם קריאת שמע ויעבור זמן לכתחלה, ועל כן צריך שלא ישערו בצמצום, אלא בענין שיוכלו לכל הפחות לקרוא קודם הנץ פרשה ראשונה, ושתהיה הנץ החמה מקריאת פרשה ראשונה עד גאל ישראל, כי זה נקל הוא לכוון שתהיה הנץ החמה בשיעור גדול כזה, ואף על פי שאינו מכוין בענין הנץ החמה שיהיה כשמגיע לגאל ישראל, אין לחוש לזה, שיותר טוב שיקדים הנץ החמה מעט מלצמצם ביותר ולבוא לידי ספק שמא תעבור השעה).
897. רמב"ן שם.
898. כן משמע בב"י והאחרונים. ע' מ"א ס"ק ג וריש סי' פט .
899. ב"י סוף סי' מו (ועכשיו נהגו העולם לומר פסוק ראשון של קריאת שמע כרבי יהודה הנשיא, משום דקריאת שמע בציבור הוי אחר הנץ החמה, ולכך קורין אותו פסוק קודם, שמא שעת קריאת אותו פסוק יהיה קודם הנץ החמה). וכאן מוסיף שעדיף לקרא לפחות פרשה ראשונה. וכן הוא בנוסח הסדור, שקודם התפלה אומרים כל פרשה ראשונה של קריאת שמע. ואף שלא נזכר בסדור שקריאת פרשה ראשונה תהי' קודם נץ החמה. מכל מקום אפשר שהוא מטעם שבדרך כלל מתפללים אחרי נץ החמה. או מטעם שאף אחרי נץ החמה יש לו להקדים לקרותה, כדלקמן ס"ה (אם לא קרא אותה קודם נץ החמה, יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל). וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' קנט. וכל זה כשיודע שקריאת שמע בתפלה תהי' בזמנה, לפני סוף ג' שעות. אבל אם חושש שתהי' אחר זמן קריאת שמע, בזה נתבאר לעיל סי' מו ס"ט (וכשירא שהצבור יעברו זמן קריאת שמע, יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה, כדי לצאת ידי חובתו להאומרים שכל הפרשה הראשונה הוא מן התורה (ולהאומרים שגם פרשת והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה, יש לקרותה גם כן, ויכוון שאם יעברו הציבור זמן קריאת שמע יהיה יוצא בזה, ואם לאו יהיה כקורא בתורה)).
900. לבוש ס"ב (כשיש לו אונס שאין לו תפילין או ציצית, מוטב הוא שיקרא קריאת שמע בזמנה בברכותיה אפילו בלא ציצית ותפילין, משיעבור זמנה, דהא מצות קריאת שמע מצות עשה בפני עצמה היא ולא תלאה אותה התורה בהנחת ציצית או תפילין. ואחר כך כשיהיו לו ציצית או תפילין, או כשיבוא לביתו או למלון, יניחן ויברך עליהן, כדי לקיים מצות עשה דתפילין, ויחזור ויקרא קריאת שמע בלא ברכות בעוד התפילין עליו). וכן נפסק לקמן סי' סו סי"א (מי שמתיירא שמא יעבור זמן קריאת שמע עד שימצא תפילין, קורא קריאת שמע בלא תפילין. ואם מתיירא שמא יעבור גם זמן תפלה, מתפלל גם כן. וכשיבואו תפילין לידו אחר כך, יניחן במנחה או יניחן באמצע היום ויאמר בהם איזה מזמור). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ב ( מי שמתירא שמא יעבור זמן קריאת שמע עד שימצא תפילין, קורא קריאת שמע בלא תפילין. ואם מתירא שמא יעבור גם זמן תפלה, מתפלל גם כן. וכשיבואו תפילין לידו אחר כך, יניחן במנחה, או יניחן באמצע היום ויאמר בהן איזה מזמור). אלא ששם ושם מיירי שמתירא שמא יעבור זמן קריאת שמע עד שימצא טלית ותפילין (אף לדעה הראשונה שנתבארה כאן), ומזה למד כאן, שלפי הדעה השנית, אף מי שיתפלל ויקרא קריאת שמע אחר הנץ יקרא פרשה ראשונה קודם נץ החמה. וראה לעיל סי' לד ס"ה (ואם לבו נוקפו שקרא קריאת שמע בלא תפילין ... והעיד עדות שקר בעצמו, יחזור ויקרא קריאת שמע אחר התפלה, פרשה שמע ופרשת והיה אם שמוע שבהן הוזכרו מצות תפילין).
901. כדלקמן סי' ס ס"ב (טוב לחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות).
902. הרב רבינו יונה שם ד"ה ומצינו (אם לא קרא אותה קודם הנץ, יש לו להקדים ולקרותה במהרה כל מה שיוכל). שו"ע ס"ב (אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה, יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל).
903. עולת תמיד ס"ק א (ואני אומר, ודאי אם יעבור זמן קרית שמע לא ימתין על טלית ותפילין, אבל במשך הזמן ימתין עליהם). אליה רבה ס"ק ה (ונראה דדווקא אם יעבור זמן קריאת שמע הוא דלא ימתין, אבל במשך זמן ימתין על ציצית ותפילין).
904. כי כל אלו (ציצית ותפילין, צבור וסמיכת גאולה לתפלה) עדיפי מהקדמת קריאת שמע.
905. רי"ף ב, ב (הא דרשב"י דאמר פעמים שאדם קורא קריאת שמע של שחרית לאחר שיעלה עמוד השחר, בדיעבד הוא. אי נמי בשעת הדחק, כגון מי שהיה משכים לצאת לדרך וכיוצא בו, אבל לכתחלה לא). רמב"ם פ"א מהלכות קריאת שמע הי"ב (מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר, אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה, יצא ידי חובתו. ובשעת הדחק, כגון שהיה משכים לצאת לדרך, קורא לכתחלה משעלה עמוד השחר). מברייתא ח , ב (תניא ר"ש בן יוחי אומר, פעמים שאדם קורא קריאת שמע ... לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהן ידי חובתו). טור ושו"ע ס"ג (ומי שהוא אנוס ... יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך). ונזכר גם לקמן ס"ט (מי שהיה אנוס ... והוא משכים גם כן לצאת לדרך למקום גדודי חיה ולסטים, בענין שיוכל לקרוא קריאת שמע של שחרית מיד שעלה עמוד השחר).
906. רשב"א שם ט, א ד"ה ולענין פסק (ומיהו בשעת הדחק במי שהשכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים, שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו לפרשה ראשונה, ואפילו עד על לבבך, הרי זה מותר לקרות משעלה עמוד השחר). שו"ע ס"ג (כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים, שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה, ואפילו עד על לבבך). לבוש שם (לא יהיה יכול לכוין אפילו פרשה ראשונה ואפילו פסוק ראשון). והיינו שיש ג' דעות בגמרא יג, ב: (א) אשר אנכי מצוך היום על לבבך, מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כוונה. (ב) כיון שכוון לבו בפרק ראשון שוב אינו צריך. (ג) על לבבך ... עד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה. וקיי"ל: לענין שאין לרמוז באמצע קריאת שמע – פרשה ראשונה, כדלקמן סי' סג ס"ז (הקורא קריאת שמע לא ירמוז לחבירו בעיניו ... בפרשה ראשונה). לענין לעמוד ולקרות בכוונה – פסוק ראשון, כדלקמן שם ס"ד (ואם רצה לקרות כל הג' פרשיות כשהוא מהלך, הרשות בידו, מלבד פסוק ראשון שצריכין לעמוד מהילוכו (או לישב) ולקרותו כדי לכוין היטב). ודעת הרשב"א יג, ב (דיו לעמוד וליישב דעתו עד על לבבך). ולכן הובא ברשב"א ובשו"ע "אפילו פרשה ראשונה, ואפילו עד על לבבך", ובלבוש "ואפילו פסוק ראשון". וראה גם לקמן סי' סג ס"ד (הערה יט ). (ומ"ש המ"א ס"ק ד (הרב"י פסק בסי' ס"ג דאין צריך לעמוד אלא בפסוק ראשון, ואם כן דבריו סתרי אהדדי. ואפשר לדחוק ולומר דמכל מקום סבירא ליה, דאם אי אפשר לעמוד עד על לבבך, מוטב לקרותה משעלה עמוד השחר בביתו), צ"ע. עיין סוף סי' פט ברמ"א ס"ח (אם אפשר לו לקרות קריאת שמע על הדרך, דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון, וכמו שנתבאר לעיל סי' נ"ח). ולכן הובא כאן רק "אפילו בפסוק ראשון בלבד". וראה גם לקמן שם ס"ט (וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה אם אפשר לקרותה בדרך כמצותה, דהיינו שיעמוד ויכוין בפסוק ראשון, כמו שנתבאר בסי' נ"ח).
907. הרב רבינו יונה ב, ב (ומה שכתב כגון שהיה משכים לצאת לדרך, רוצה לומר, שמשכים לצאת לדרך ויודע שהשיירה הולכת במהרה ולא ימתינו לו כלל). שו"ע שם (או שבני השיירא הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל).
908. אלי' רבה סי' נח ס"ק ו (גם יש לו להתפלל בביתו אחר קריאת שמע וברכותיה). ובאנוס כזה יכול גם להניח תפילין תחלה, כדלעיל סי' כו ס"ג (המשכים לצאת בדרך עם שיירא, ואין השיירא ממתנת עליו, ואינו יכול להתעכב כדי להניח תפילין ... צריך להניח עכשיו קודם הליכתו מביתו), ושם ס"ד (מברך עליה). ואם הוא אנוס וצריך להניח תפילין קודם עלות השחר, נתבאר לעיל סי' ל ס"ג (היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה קודם שיאיר היום, יכול להניחן קודם יציאתו, וכשמגיע זמנו ימשמש בהן ויברך). ואף אם מניח תפילין אחרי עלות השחר ומברך עליה, לא יברך על עטיפת הטלית, כדלעיל סי"ח ס"ו (טוב ליזהר לכתחלה שלא ללבוש את הטלית בברכה עד שיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה). והיינו שבמקום אונס יתעטף מיד בלא ברכה, ויברך אחר כך, כדלעיל שם ס"ז (המתעטף בציצית קודם שיעלה עמוד השחר, כגון בימי הסליחות, לא יברך עליהן, ולכשיאור היום ימשמש בציציותיו ויברך עליהן, משום דהממשמש הוא כאלו לובשן עכשיו). ובאופן זה שהוא אנוס, ידלג על ברכת יוצר אור, ויברך אותה אחר התפלה כשיגיע זמן משיכיר, כדלקמן בסמוך, ובסי' נט ס"א (יאמר יוצר אור אחר תפלת י"ח. ואעפ"י שמקדים קריאת שמע לברכת יוצר שתקנו לפניה, אין זה מעכב בדיעבד).
909. סעיף ט (בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לצאת לדרך, בין ברגליו בין בקרון או בספינה, ואין השיירא ממתנת לו עד אחר נץ החמה להתפלל תפלת י"ח כמצותה בביתו מעומד, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר קודם צאתו). וכיון שכאן הוא אנוס הן על קריאת שמע והן על התפלה, יכול לקרא קריאת שמע ולהתפלל מיד שעלה עמוד השחר ויסמוך גאולה לתפלה. אבל אם יוכל לכוין בדרך בפסוק ראשון, אבל לא יוכל להתפלל בדרך בעמידה, בזה יתבאר לקמן שם (יתפלל י"ח לבדה בביתו מעומד, וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה, אם אפשר לקרותה בדרך כמצותה, דהיינו שיעמוד ויכוין בפסוק ראשון כמו שנתבאר בסי' נ"ח. אבל תפלה שהיא צריכה עמידה בכולה, מן הסתם לא יזדמן לו בדרך להתפלל מעומד ... לפיכך צריך להתפלל מעומד קודם צאתו אף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה). וראה תהלה לדוד סוף סק"ג. ולענין הנחת תפילין, נתבאר לעיל סי' כו ס"ג (המשכים לצאת בדרך עם שיירא ואין השיירא ממתנת עליו ואינו יכול להתעכב כדי להניח תפילין של יד).
910. כדלעיל ס"ב (זמן קריאת שמע של שחרית מן התורה הוא משעלה עמוד השחר).
911. כסף משנה פ"א מהל' ק"ש הי"ב (וכתב ה"ר מנוח ... ואם יש בעיר קבורת מת או מילה, וכן יום ערבה דמפשי ברחמי, יכולים לקרות תיכף משעלה עמוד השחר). מ"א ס"ק ג (הוא הדין כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמי, יכול לקרותה משעלה עמוד השחר (כ"מ. ה"ר מנוח)).
912. הושענא רבה, שחובטין בו הערבות.
913. ברכות יב, רע"א (דלמא האי דלא אמרי יוצר אור, משום דלא מטא זמן יוצר אור). רמב"ן במלחמות ב, ב (ולא הגיע עדיין זמן פרשת ציצית, ולא זמן ברכת יוצר אור שתקנו לפניה). רשב"א ט, א (ואפילו יוצר אור משיכיר בין תכלת ללבן רשאי לקרות). מ"א ס"ק ה (לכן נראה לי דאין לומר יוצר אור כל כך בהשכמה, עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן). והיינו, שלענין קריאת שמע תקנו שלא יקרא עד שיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות, ולענין ברכת יוצר אור – עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן (ראה לעיל הערה כ ). וכיון שאינו אומרה לפני קריאת שמע, יכול לאמרה אחר תפלת י"ח, כדלקמן סי' נט סוף ס"א (יאמר יוצר אור אחר תפלת י"ח. ואעפ"י שמקדים קריאת שמע לברכת יוצר שתקנו לפניה, אין זה מעכב בדיעבד), וסי' ס ס"ב (וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע).
914. רמ"א סוף סי' פט (אם אפשר לו לקרות קריאת שמע על הדרך, דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון, וכמו שנתבאר לעיל סי' נ"ח).
915. ברייתא ל, א (וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא). רשב"א ט, א (יש לי לומר דהתם ... במקום שאין שם גדודי חיות וליסטים ... קרית שמע שאינו צריך אלא פסוק ראשון ... מזדמן הוא לו בסתם דרכים, הלכך מתאחר הוא למצוה מן המובחר עד זמן המקרא). הרב רבינו יונה ב, ב (ואומר מורי הרב, שאין זו קושיא, דודאי דבר פשוט הוא שיכול לקרותה בדרך, ומה שכתב כגון שהיה משכים לצאת לדרך, רוצה לומר שמשכים לצאת לדרך ויודע שהשיירה הולכת במהרה ולא ימתינו לו כלל). שו"ע ס"ג (אבל אם אינו במקום גדודי חיה וליסטים וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך, אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה).
916. סעיף ט (כמועתק לעיל הערה נב ).
917. רי"ף ב, ב (הא דרשב"י דאמר, פעמים שאדם קורא קריאת שמע של שחרית לאחר שיעלה עמוד השחר, בדיעבד הוא). רמב"ם פ"א מהל' ק"ש הי"ב (מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר, אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה, יצא ידי חובתו). טור ושו"ע ס"ד (אם קראה משעלה עמוד השחר, אעפ"י שלא היה אנוס, יצא בדיעבד).
918. ראה תהלה לדוד ס"ק ו. שו"ע אדה"ז המבואר.
919. רמ"א שם (ואם קראה בלא ברכות יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות). ו עיין דרכי משה ס"ק ג (דאם קרא קריאת שמע בשחרית בלא ברכות, דמותר לחזור ולקרות עם הברכות).
920. סעיף ב (הברכות אינן מעכבות את קריאת שמע, שאם קראה בלא ברכותיה יצא ידי חובת קריאת שמע, וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע ... ואעפ"כ טוב לחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות). וכאן שבפעם הראשונה קראה לפני זמן משיכיר, צריך לחזור ולקרותה בזמנה בברכותיה. ומנהגינו שבכל אופן חוזר וקוראה עם הברכות. וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' לו. שו"ע אדה"ז המבואר. לקמן שם (הערה ט ).
921. בשו"ע שם ס"ד (הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה, לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס).
922. כדלעיל ס"ו.
923. ברייתא ח, ב (תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר, פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה). רא"ש פ"ק דברכות סי' ט (ונראה לפי שרוצה להשמיענו שקורא אדם קריאת שמע שתי פעמים סמוכין זה לזה ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, ולהכי הוצרך לומר באותו של ערבית קודם שיעלה עמוד השחר. דאם אירעו אונס שלא היה יכול לקרות בלילה, וגם צריך להחזיק בדרך ואינו יכול לקרות בזמנו, לא מסתברא שיקרא של ערבית ושל שחרית אחר שיעלה עמוד השחר, אף על פי שיכול לקרות של ערבית לבדה אחר שיעלה עמוד השחר. ולהכי תני אחת קודם שיעלה עמוד השחר). שו"ע ס"ה (אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד שעלה עמוד השחר, כיון שעדיין לא הנץ החמה, קורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית. ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים, לא יקרא אז קריאת שמע פעם שנית לצאת בה ידי חובת קריאת שמע של יום, שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום).
924. טור ברמזים פרק קמא דברכות סי' ט (מי שנאנס ולא היה יכול לקרות בלילה וגם צריך להחזיק בדרך, לא יקרא של ערבית ושל שחרית מיד אחר שיעלה עמוד השחר, אלא ימתין בשל שחרית לאחר הנץ החמה). עיין בקונטרס אחרון .
925. ב"י (ונראה דכל שנאנס ולא קרא של ערבית עד שעלה עמוד השחר, וצריך להחזיק בדרך ואינו יכול לקרות של שחרית בזמנה, קורא של ערבית, ואולי אחר כך יוכל לקרות של שחרית. אבל אם יקרא עכשיו של שחרית ולא של ערבית, נמצא שהוא מפסיד של ערבית בידים, שתיכף שתנץ החמה שוב אינו יוצא ידי חובה של ערבית. וכן כתב רבינו ברמזים). לבוש ס"ה (ולא יאמר הואיל ושני קריאת שמע לפניו של ערבית ושל שחרית, אקרא של שחרית שהוא תדיר והגיע זמנו לקצת בני אדם, שמא לא אוכל לקרותו אחר כך, ושל ערבית הואיל ואדחי אדחי. אל יאמר כן, דאם כן הוא דוחה של ערבית בידים, דהא יעבור זמנו מיד כשתנץ החמה. אלא יקרא של ערבית ויניח של שחרית, אולי יזדמן לו מקום ויוכל לקרותו אחר שתנץ החמה, ואין ספק מוציא מידי ודאי). וראה חקרי הלכות ח"ו יט, א.
926. כדלעיל ס"ג (ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות).
927. משנה ט, ב (עד שלש שעות ... הקורא מכאן ואילך לא הפסיד). ברייתא י , ב (הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה).
928. רבינו האי גאון, הובא ברא"ש פ"ק דברכות סוף סי' י (ורב האי גאון ז"ל כתב, אף כל שעה רביעית, אף על פי שאינה עונתה, מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. משמע דוקא שעה רביעית, שהוא זמן תפלה לרבי יהודה, אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות). וברשב"א י, ב ד"ה הקורא (כתב רבינו האי גאון ז"ל בפירושיו, ואף כל שעה רביעית, אף על פי שאינה עונתה, מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ומשמע מדבריו דלאחר ארבע אינו מברך כלל. ואיני יודע זמן ארבע שעות מנין, ושמא משום דזמן תפלת השחר לרבי יהודה עד ד' שעות, ונסיב לה כרבי יהודה. וכן מצאתי מפורש להר"י בן גיאת ז"ל, דמהא דרב האי גאון ז"ל שמעינן, דדוקא בשעה רביעית, דזמן תפלת השחר עד ארבע שעות, אבל הקורא לאחר ארבע שעות כקורא בתורה, אלא שהפסיד ברכות, ואם בירך עבר על לא תשא. אבל ראיתי בתוספות שנסתפקו אם לא הפסיד בברכות אפילו כל היום, או שמא עד חצות כזמן תפלה לתנא קמא). טור ושו"ע ס"ו (אף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה הג', אם עברה שעה ג' ולא קראה, קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקורא בזמנה. ואם עברה שעה ד' ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום).
929. רשב"א ורא"ש שם בשם הר"י בן גיאת (דדוקא בשעה רביעית, דזמן תפלת השחר עד ארבע שעות. אבל הקורא לאחר ארבע שעות, כקורא בתורה, אלא שהפסיד ברכות). והוא כרבי יהודה במשנה כו, א (תפלת השחר עד חצות. ר' יהודה אומר עד ד' שעות), שכן נפסק לקמן סי' פט ס"א (ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום). ואף שלענין תפלה קיי"ל לקמן שם (ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה). מכל מקום לענין קריאת שמע בברכותיה, הוא רק עד סוף שעה רביעית. וראה חקרי הלכות ח"ט מד, ב.
930. בשעה רביעית.
931. משנה שם ט , א (מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה). רש"י שם י, ב ד"ה הקורא (שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה. ואע"פ שלא יצא ידי קריאת שמע, יש לו קבול שכר כעוסק בתורה).
932. ר' מני שם י , ב (גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה, מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה, מכלל דקורא בעונתה עדיף).
933. תוספות שם ד"ה גדול (תימה אפילו תפלה נמי, דהא אמרינן פ"ק דשבת (יא, א) כגון אנו מפסיקין בין לקריאת שמע בין לתפלה. ויש לומר דהכי קאמר, יותר מהעוסק בתורה פעם אחרת, שלא בשעת קריאת שמע. אבל העוסק בתורה בשעת קריאת שמע, לא מיירי, ואפילו בתפלה פוסק).
934. לבוש ס"ו (אבל בלא ברכותיה יכול לקרותה כל היום כולו, דלא גרע מקורא בתורה).
935. שו"ע שם (קוראה בלא ברכותיה כל היום). וראה תהל"ד ס"ק ז. קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' נ.
936. כדלקמן סי' ס ס"ה (קריאת שמע ותפלה שהן קבלת עול מלכות שמים).
937. רמב"ם הלכות ק"ש פ"א הי"ג (מברך לפניה ולאחריה כל היום, אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות), וכסף משנה שם (בגמרא, מאי לא הפסיד, לא הפסיד הברכות ... וה"ר מנוח כתב הקורא אחר שלש שעות וכו', פירוש כל שאר היום עד הערב). ורשב"א שם (אבל ראיתי בתוספות שנסתפקו אם לא הפסיד בברכות אפילו כל היום, או שמא עד חצות, כזמן תפלה לתנא קמא). פר"ח ס"ו (ולי נראה עיקר כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שמברך כל היום). וראה חי' צמח צדק ג, ג ד"ה לא.
938. שו"ע שם, שפסק בסתם כדעה הראשונה (קוראה בלא ברכותיה כל היום). וכן נפסק לקמן סי' ע ס"א (נשים ... פטורין מברכות קריאת שמע, שיש להם גם כן זמן קבוע של ערב עד נץ החמה, ושל שחר עד ד' שעות, כמו שנתבאר בסי' נ"ח), וס"ד (אם כבר עברה שעה ד' שאינו אומר עוד ברכת אמת ויציב כמו שנתבאר בסי' נ"ח).
939. דעת רבינו חיים ורבינו אשר שהובאו בהמכתם כו, א (ר"ח ז"ל כתב, דהוא הדין לקריאת שמע, דקורא ערבית שתים וקורא שחרית שתים). המאורות שם (וה"ר אשר כתב דהוא הדין לקריאת שמע). השלמה שם (והרר"א ז"ל כתב, דהוא הדין לקריאת שמע, אם לא קרא ערבית קורא שחרית שתים). ארחות חיים הלכות ק"ש סי' כג, ו כל בו סי' י (ורבינו חיים ז"ל כתב דקריאת שמע שוה לענין תפלה אף על פי שאינן מטבע אחד). שו"ע ס"ז (אם לא קראה ביום, יש אומרים שיש לה תשלומין בערבית. וכן אם לא קרא קריאת שמע בערבית יש לה תשלומין ביום).
940. מ"א ס"ק ח (ומבעי ליה לאקדומי חובת שעתא ברישא).
941. לקמן סי' קח ס"א-ג (טעה או נאנס ולא התפלל שחרית צריך להתפלל מנחה שתים, הראשונה לשם מנחה והב' לתשלומין, שצריך להקדים תפלת המנחה שהיא חובת שעה לתפלת התשלומין ... הראשונה לשם ערבית והב' לתשלומין ... הראשונה לשם שחרית והשניה לתשלומין).
942. המכתם שם (וקרית שמע של ערבית אין לה תשלום בשחרית, דלא דמיא לתפלה, שהברכות אינן דומות לאלו). המאורות שם (ומסתברא דוקא תפלה, אבל קריאת שמע אין חובה למי שטעה ולא קרא קריאת שמע ערבית לקרא שחרית שתים). השלמה שם (משמע דתפלה דוקא, ולא קריאת שמע). ארחות חיים וכל בו שם (טעה בקריאת שמע של שחרית, יש אומרים שאין לה תשלומין בערבית, ולא של ערבית בשחרית, שחרית לא מטכסיסי של ערבית וערבית לא מטכסיסי דשחרית. וכן דעת בעל ההשלמה ז"ל).
943. קהלת א, טו. ברכות כו, א.
944. לבוש סי' קח ס"ב (שהתורה זמן קימה וזמן שכיבה אמרה, וכיון שעבר זמנה בטל קריאתה, ומעוות לא יוכל לתקון הוא).
945. לבוש שם (ואין שייך תשלומין אלא לתפלה שהיא בקשת רחמים, אבל לקריאת שמע לא שייך תשלומין), ולא הביא ב' הדעות. וכן משמע בגמרא דף כו, א לפי הס"ד (איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית ב' ... כיון דעבר יומו בטל קרבנו, או דילמא כיון דצלותא רחמי היא, כל אימת דבעי מצלי ואזיל. ת"ש דאמר רב הונא בר יהודה א"ר יצחק א"ר יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב', ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו. מיתיבי מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. מעות לא יוכל לתקון, זה שבטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית, או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית ... א"ר יצחק א"ר יוחנן, הכא במאי עסקינן שבטל במזיד. אמר רב אשי, דיקא נמי, דקתני בטל ולא קתני טעה, שמע מינה). ומ"ש "לפי הס"ד", אפשר הכוונה "לפי האיבעיא" – (כיון דצלותא רחמי היא, כל אימת דבעי מצלי ואזיל), שזה שייך דוקא בתפלה ולא בקריאת שמע. וכמבואר בהמאורות שם (אמרינן הכא או דלמה תפלה רחמי נינהו וכל אימת דבעי מצלי, משמע דתפלה דוקא ולא קריאת שמע). ובהשלמה שם מוסיף (והא דקתני בברייתא בטל, דמשמע טעה לא. משום תפלה הוא דקאמר הכי, אבל לקריאת שמע הוא הדין לטעה). פר"ח ס"ז (יראה דטעמא דמאן דאמר אין תשלומין לקריאת שמע, משום דשאני תפלה, דכיון דרחמי נינהו, כולי יומא מצלי ואזיל, אבל בקריאת שמע דלא שייך למימר הכי, אין לה תשלומין). וראה גם לקמן סי' נט ס"ד (שהתפלה בקשת רחמים היא, וצריך כל אחד לבקש רחמים על עצמו). וגם, בדברי סופרים הלך אחר המקיל שאין צריך להשלים . והיינו שבכל אופן התשלומין היא מדרבנן, כמבואר בפרי חדש שם (ולי נראה עיקר כמאן דאמר יש לה תשלומין מדרבנן). וכן הוא לקמן סי' פט ס"ד (אבל קריאת שמע, יש אומרים שאין לה תשלומין), ולא הביא הדעה הראשונה שהובאה כאן. ולקמן סי' קח ס"ד (אבל קריאת שמע יש אומרים שאין לה תשלומין, וברכות קריאת שמע לדברי הכל אין להן תשלומין, כמו שנתבאר בסימן נ"ח).
946. סמ"ק סי' יא הגהה אות מד (ואחר כך יתפלל תפילת י"ח בשביל תפילת ערבית. אמנם לא יתפלל ברכות של קריאת שמע של ערבית), הובא ב ב"י סי' קח . פרי חדש ס"ז (ומסתברא לי דדוקא קריאת שמע יש לה תשלומין, אבל הברכות של קריאת שמע אין להם תשלומין. ושוב מצאתי שכתב הב"י סימן ק"ח כן בשם סמ"ק).
947. המכתם שם (שהברכות אינן דומות לאלו). ארחות חיים שם (דברכות דקריאת שמע שחרית לא מטכסיסא דערבית, ודערבית לא מטכסיסא דשחרית).
948. כדלקמן סי' ס ס"א ( אהבת עולם אהבתנו כו' ... ולמה אין ברכה זו פותחת בברוך, מפני שהיא סמוכה ליוצר אור, ודי לה בברוך שביוצר אור) . וראה תהלה לדוד סק"ט. קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' נא-ג.
949. פרק קמא דברכות סי' ט (מי שנאנס ולא היה יכול לקרות בלילה וגם צריך להחזיק בדרך, לא יקרא של ערבית ושל שחרית מיד אחר שיעלה עמוד השחר, אלא ימתין בשל שחרית לאחר הנץ החמה).
950. שימתין בשל שחרית עד לאחר הנץ החמה, ולא סגי במה שימתין עד שיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות.
951. שאפילו לא החזיק בדרך, שזמן קריאת שמע שלו הוא משיכיר, מכל מקום, אם עשה לאותה שעה לילה, אי אפשר לקרא של שחרית משיכיר, אלא אחר נץ החמה. דלא כמנחת כהן מבוא השמש מאמר ראשון פי"ד, שהובא באליה רבה ס"ק ט (שוב מצאתי בספר מנחת כהן דף כ"ח [מבוא השמש מאמר ראשון פי"ד] שפסק דמותר לקרות של ערבית אחר עלות השחר קודם זמן קריאת שמע דשחרית (כלומר משיראה חבירו וכו'), ושל שחרית אחר זמן הנ"ל קודם הנץ, ומשמע מדבריו דהרא"ש מודה לזה. ולא משמע הכי בהרא"ש, אלא דלענין זה חשבינן מעמוד השחר עד הנץ זמן אחד, וכן מסתבר כיוון דבדיעבד יוצא בשל שחרית מיד אחר עלות השחר ובשל ערבית עד הנץ החמה, אי אפשר להתחלק לאדם אחד בפעם אחת חצי יום וחצי ללילה ודו"ק, כמו דאי אפשר לחלק הזמן מעלות השחר עד זמן משיראה חבירו ודו"ק. וכן מצאתי מבואר ברמזים). וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' מה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.