תרמד סדר הלל כל ימי החג

הערות

1. 2512. טור ושו"ע ס"א (שחרית, אחר חזרת תפלה נוטלין הלולב, ומברכין על נטילת לולב ושהחיינו). שכן הוא הסדר מעיקר הדין, שאחר חזרת הש"ץ אומר הש"ץ ברכות אלו בקול רם, והקהל עונים אמן, ואחר כך מברך כל אחד לעצמו, כדלעיל סי' תריט ס"ח (יברך כל אחד ואחד לעצמו ... לענות אמן אחר ברכת הש"ץ ... וכן הדין בברכת הלולב שבבית הכנסת), ושם נסמן (הערות 38 - 40 ). אמנם בסידור דיני הלולב (ומן הדין יש לברך על הלולב אחר התפלה קודם ההלל, אלא שמצות נטילתו בסוכה הוא מצוה מן המובחר, ואי אפשר לצאת מבית הכנסת מפני הרואים, לפיכך בבוקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה יברך), ושם נסמן (הערה 63 ).
2. 2513. שנטילת הלולב ביום הראשון של חג היא מצות עשה של תורה, כמבואר בטור ושו"ע רס"י תרנח (מן התורה אין מצות לולב חוץ למקדש אלא יום ראשון, וחכמים תקנו שיהא ניטל בכל מקום כל שבעה). ט"ז שם ס"ק א (דכתיב ( אמור כג, מ) ביום הראשון).
3. 2514. כדלקמן סי' תרנא סי"ז (ומה הוא מברך על מצות נטילת ארבעה מינים אלו, אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב, לפי שהלולב גבוה מכולן חשוב הוא, ונקראת כל האגודה על שמו), ושם נסמן (הערות 57 - 58 ).
4. 2515. רא"ש פ"ד סי' ב (האידנא לא נהוג לברך שהחיינו בשעת עשיה, אלא בשעת נטילה, כדאמרינן לקמן בשהחיינו דסוכה, דרב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא, הכי נמי דלולב מברכין ליה בשעת נטילה). טור ושו"ע שם (ומברכין על נטילת לולב ושהחיינו). וכן הוא בפסקי הסדור (ברוך כו' על נטילת לולב. ביום ראשון מברך ברוך כו' שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה). ולא נתפרש כאן ובסדור אם אמירת שהחיינו ביום ראשון היא לפני נטילת האתרוג ונענוע או אחריו. ויש בזה מחלוקת הפוסקים: טור סי' תרנא (וכשיטול הלולב בידו ... יברך ... ושהחיינו, כדי שיברך קודם לעשייתו). ארחות חיים הל' לולב אות כד (וביום טוב ראשון שמברכין שהחיינו, כתב הריא"ג ז"ל, שאחר הנענוע מברך). מנהגים (טירנא) מנהגי סוכות ע' קכז (ומנענע ושהחיינו). הגהות מנהגים שם אות רד (וצ"ע אי מנענעין קודם שהחיינו או אחריו, ואורח חיים מסיק לברך זמן אחר נטילה קודם נענוע). לבוש כאן (וכתוב במנהגים שלנו, שינענע תחלה ואחר כך יברך שהחיינו, ואיני יודע מאי שנא ברכת שהחיינו זה משאר ברכות שהחיינו, שסומכין אותו לעולם לברכת המצוה קודם עשייתה, הכי נמי יש לנו לברך שהחיינו מיד אחר ברכת על נטילת לולב קודם הנענוע, וכן מסיק בארחות חיים, וכן נראה לי (ובפוזנא המנהג לברך על נטילת לולב, ומנענע, ואחר כך מברך שהחיינו). מ"א (במנהגים כתב שינענע ואחר כך יברך שהחיינו, וכן נוהגין בפוזנא, ולי נראה שיברך קודם (לבוש). וכ"מ סי' תרנ"א ס"ה. וכן נראה, דמאי שנא משופר ומגילה). אליה רבה ס"ק ו (ויותר נראה דבשעת ניענוע מברך זמן, והשתא מתורץ דבלולב ושופר ואינך אי אפשר לעשות כן, ואולי דגם כוונת המנהגים כן). ובס' המנהגים – חב"ד ע' 66 (מתחילין ברכת שהחיינו – כשהלולב בידו אחת והאתרוג בידו השניה, בסיום הברכה – מחברין אותם). ובהיום יום לט"ו תשרי (הורה אאמו"ר [=מוהרש"ב נ"ע], שיתחילו ברכת שהחיינו כשהלולב בידו אחת והאתרוג בשני'). ומכל מקום מודים כולם שמברך שהחיינו אחר ברכת על נטילת לולב. ונתבאר לעיל סי' תרמג ס"א (והערה 5).
5. 2516. חלקו השני של סימן זה לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ונו"כ ס"ה ואילך. סידור שם.
6. 2517. רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ו (קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים). ב"י ד"ה ומברכין (שקריאתו אינו אלא מדברי סופרים). ונתפרש לעיל סי' תפח ס"ב (בכל שלש רגלים צריך לגמור ההלל ... לפי שהוא מצוה מדברי סופרים מתקנת הנביאים), ושם נסמן (הערה י).
7. 2518. תענית כח, ב (דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל, ואלו הן, שמונת ימי החג...). טור ושו"ע שם.
8. 2519. ערכין י סע"א (מאי שנא בחג דאמרינן כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן. כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן (דפרי החג מתמעטין והולכין, רש"י), דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן). טור ולבוש ס"א (ואף על גב דבפסח אין גומרין אותו כל ימי החג, רק ב' ימים הראשונים, שאני סוכות, כיון שכל יום חלוק בקרבנותיו מיום שלפניו, חשוב כל יום כיום טוב בפני עצמו). וכן הוא לעיל סי' תצ ס"ו (לא תקנו חכמים לקרות ההלל אלא בשני ימים טובים הראשונים של פסח, אבל לא בחולו של מועד וימים טובים האחרונים. שאינן דומים לחולו של מועד של סוכות שתקנו לקרות בו בכל יום, לפי שכל יום הוא חלוק בקרבנותיו מיום חבירו ומיום טוב הראשון, והרי כל יום הוא כמועד בפני עצמו, מה שאין כן בפסח שקרבנות כל הימים הן שוין לקרבנות יום טוב הראשון, לפיכך כולן טפלים ליום טוב הראשון, ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו). והיינו שרק בחול המועד סוכות אומרים הלל שלם, לא בחול המועד פסח. וכן הוא בפסקי הסדור ( אלו ימים שגומרים בהם את ההלל, ב' ימים וב' לילות ראשונים של פסח, ב' ימים דשבועות, ט' ימים דסוכות, ח' ימים דחנוכה). ומטעם זה גם נוהגים לחתום בהפטרת שבת חול המועד סוכות גם ישראל והזמנים, כדלעיל שם סט"ז (בשבת שבחול המועד סוכות נוהגין במדינות אלו לחתום בהפטרה גם ישראל והזמנים, לפי שכל יום ויום מחול המועד סוכות הוא כמועד בפני עצמו, כמו שנתבאר למעלה סעיף ו').
9. 2520. ס"ב-ד.
10. 2521. בשו"ע שם ס"ב ואילך.
11. 2522. לבוש שם (אין אומרים ביום ראשון אל נא ... וכן שמעתי מכמה רבנים ישישי וחזנים קשישי, שבכל יום טוב שלא יסד הפייט לומר חי וקיים, אין אומרים גם כן אל נא, אף על פי שהוא כתוב במנהגים, נראה לי שהוא נדפס בטעות). מ"א סוף הסימן (אין אומרים אל נא ביום ראשון). בסידור לא הובא שום פיוט לסוכות.