ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)תריט סדר ליל יום הכיפורים

תריט סדר ליל יום הכיפורים

ובו י"ח סעיפים

אמירת כל נדרי

א ליל¹⁴⁶¹ יום הכיפורים נוהגין שקודם שמתפללין מתירים לכל העבריינים, והן העוברים על גזירות וחרמות הקהל¹⁴⁶², מתירין להן כדי שנוכל להתפלל עמהם באגודה אחת, שאמרו חכמים כל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטורת¹⁴⁶³.

וכיצד מתירין להם, הגדול שבקהל מצרף עמו שני אנשים, כדי שהם יהיו משולחים של כל הקהל להתיר להם. ואם הגדול שבקהל הוא ש"ץ (קבוע בעיר), אינו צריך לצרף עמו שום אדם להתיר להם, לפי שידוע שהוא שליח הצבור והרי זה כאלו כל הקהל התירו להם¹⁴⁶⁴.

ויאמר בזה הלשון, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים, כלומר שהישיבות מסכימות לצרף דעת המקום לדעת הקהל להתיר להם. ולא יאמר בתחלה על דעת המקום ועל דעת הקהל ואחר כך בישיבה של מעלה כו'¹⁴⁶⁵:

ב ואחר כך אומר הש"ץ כל נדרי כו'¹⁴⁶⁶. ויאמר ¹⁴⁶⁷ מיום הכיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה כו', ונוהגין כן כדי להתנות על כל נדרים שידורו בשנה הבאה שיהיו בטלים¹⁴⁶⁸, לפי שאין העולם נזהרים בנדרים ועוברים על לא יחל דברו¹⁴⁶⁹, לכך מבטלין אותן בתחלה קודם שיחולו, שהתנאי מועיל לבטל הנדר שלא יחול כלל, כמ"ש ביו"ד סי' רי"א¹⁴⁷⁰ (ועיין שם כל דיני ביטול הנדר).

ולכך צריך לומר איחרטנא בהון כו', כלומר כל הנדרים שאדור בשנה הבאה אני מתחרט עליהן מעכשיו ומתנה עליהן שיהיו בטלין¹⁴⁷¹:

ג וגם כל הקהל יאמרו כל נדרי כו' בלחש עם הש"ץ (ועיין ביו"ד שם¹⁴⁷² דצריך לומר בקול רם מעט בענין שיהא נשמע להעומדים אצלו), כדי שיתנה כל אחד ואחד בפני עצמו על נדריו שידור בשנה הבאה, שאין תנאי הש"ץ מועיל לאחרים¹⁴⁷³. ולכך ניתקן בלשון יחיד¹⁴⁷⁴.

דאינדרנא, או די נדרנא, או דנדרנא¹⁴⁷⁵, או דאשתבענא, או דאחרימנא¹⁴⁷⁶ כו', כלומר מה שאדור, ואשבע, ואַחַרים, ואאסור נכסי, בין על נפשי בין על נפשות אחרות¹⁴⁷⁷, מיום כיפורים זה עד יום הכיפורים כו' (ולא יאמר די נָדַרנא, בקמ"ץ תחת נו"ן ראשונה, לפי שמשמעותה הוא שנדרתי כבר):

ד ונוהגין להתחיל כל נדרי מבעוד יום¹⁴⁷⁸, דאין מתירין נדרים בשבת ויום טוב. ואע"פ שאין אנו מתירין הנדרים שלעבר, אלא אנו מבטלין הנדרים שלהבא¹⁴⁷⁹, מכל מקום הוא דומה קצת להתרת נדרים, ויש לחוש שמא יטעו לומר מתירין נדרים בשבת ויום טוב¹⁴⁸⁰. ומטעם זה נוהגין להעמיד שני אנשים אצל הש"ץ בשעה שאומר כל נדרי כדי שלא יטעו לומר מתירין נדרים ביחיד¹⁴⁸¹:

ה ונוהגין שהש"ץ אומר אותו ג' פעמים¹⁴⁸². וכל פעם מגביה הקול יותר מבראשונה, לפי שבדרך זו נשמע באימה וביראה¹⁴⁸³.

וממשיך בניגונים עד הלילה¹⁴⁸⁴ כדי להתפלל ערבית בזמנה¹⁴⁸⁵:

ו ואחר כך אומר הש"ץ¹⁴⁸⁶ ג' פעמים¹⁴⁸⁷ ונסלח כו'¹⁴⁸⁸ והקהל אומרים ג' פעמים ויאמר ה' כו'¹⁴⁸⁹.

ואל ישנה אדם ממנהג העיר אפילו בפיוטים או בניגונים שמנגנים שם, שלא יבלבל דעת הקהל¹⁴⁹⁰:

ברכת שהחיינו

ז ואחר כך אומר הש"ץ שהחיינו בלא כוס, לפי שיום הכיפורים הוא דבר הבא מזמן לזמן, וצריך לברך שהחיינו כמו בכל הרגלים¹⁴⁹¹. אלא שאי אפשר לברך על הכוס מבעוד יום, משום שכיון שבירך שהגיענו לזמן הזה, הרי קיבל עליו יום הכיפורים ואסור לו לשתות מן הכוס. וגם אי אפשר לברך על הכוס וליתן ממנו לתינוק¹⁴⁹², מטעם שנתבאר בסי' תקנ"ו¹⁴⁹³ עיי"ש:

ח ומן הדין היה נכון שכל הקהל יצאו ידי חובתן בברכת השליח ציבור, ולא יברך כל אחד ואחד בפני עצמו¹⁴⁹⁴, לפי שברוב עם הדרת מלך¹⁴⁹⁵, כמ"ש בסימן רצ"ח¹⁴⁹⁶. אלא שעכשיו על הרוב אין השליח ציבור מכוין כלל להוציא אחרים, לכן יברך כל אחד ואחד לעצמו בלחש¹⁴⁹⁷, ויזהר לסיים קודם שיסיים השליח ציבור, כדי שיוכל לענות אמן אחר ברכת השליח ציבור ¹⁴⁹⁸ . וכן הדין בברכת הלל ¹⁴⁹⁹ . וכן הדין בברכת הלולב שבבית הכנסת ¹⁵⁰⁰ :

אמירת ברוך שם בקול רם

ט ליל יום הכיפורים ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם¹⁵⁰¹, לפי שאמרו במדרש¹⁵⁰², כשעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והורידו לישראל, וצוה להם לאומרו בחשאי, משל לאדם שגנב חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך ונתנה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצינעא בתוך ביתך, לכן כל השנה אומרים אותו בלחש, אבל ביום הכיפורים שאנו דומין למלאכים, כמ"ש בסי' תר"י¹⁵⁰³, אנו אומרים אותו בקול רם בפרהסיא:

יום הכיפורים שחל בשבת

י אם חל בשבת אומרים ויכולו אחר תפלת ערבית, והש"ץ אומר ברכה אחת מעין שבע¹⁵⁰⁴. וחותם מקדש השבת, ואינו מזכיר יום הכיפורים בברכה זו¹⁵⁰⁵, מטעם שנתבאר בסי' רס"ח¹⁵⁰⁶.

ואין אומרים קבלת שבת. אבל מזמור שיר ליום השבת יש לאומרו קודם ברכו¹⁵⁰⁷:

יא ואין אומרים אבינו מלכנו כשחל בשבת¹⁵⁰⁸, מלבד בתפלת נעילה, כמו שיתבאר בסי' תרכ"ג¹⁵⁰⁹. אבל שאר הסליחות והתחינות אומרים, כמו כשחל בחול¹⁵¹⁰:

יב אין אומרים באהבה מקרא קודש, אפילו כשחל בשבת¹⁵¹¹. אבל באהבה הראשון אומרים אפילו בחול ¹⁵¹² :

יג ונוהגין שאין אומרים אלקינו ואלקי אבותינו רצה במנוחתנו כשחל בשבת, דכיון שהוא יום עינוי אין לנו רצון כל כך במנוחתנו¹⁵¹³, ואיך נתפלל שירצה הקב"ה במנוחתנו שאינה מנוחה גמורה¹⁵¹⁴.

אבל אומרים והנחילנו¹⁵¹⁵ באהבה וברצון שבת קדשך כו', שזהו בקשה על כל שבתות השנה שאינן יום הכיפורים¹⁵¹⁶.

ואחר כך אומרים וטהר לבנו לעבדך באמת כי אתה סלחן כו', כלומר שעל ידי הסליחה מטהר לבנו¹⁵¹⁷ (ודלא כמו שכתוב בקצת מחזורים בתפלת ראש השנה ויום הכיפורים וטהר לבנו כו' קודם והנחילנו כו', שאיך שייך לומר אחר כך כי אתה סלחן כו', או כי אתה אלהים אמת):

העמידה בתפלה

יד בכל תפלות יום הכיפורים צריך להעמיד שני אנשים אצל הש"ץ, אחד מימינו ואחד משמאלו¹⁵¹⁸, כמו בכל תענית ציבור, כמ"ש בסי' תקס"ו¹⁵¹⁹ עיי"ש. ועכשיו אין נוהגין כלל להעמיד שני אנשים אצל הש"ץ בכל תענית ציבור, מטעם שנתבאר שם¹⁵²⁰, ולכן גם ביום הכיפורים אין צריך להעמיד. ולכן נוהגין שתיכף אחר ברכו הולכין מעל הש"ץ¹⁵²¹ האנשים שעמדו אצלו בשעת אמירת כל נדרי ¹⁵²² :

טו יש נוהגין לעמוד על רגליהם כל היום וכל הלילה¹⁵²³, דהיינו כל זמן שהם ניעורים בלילה אין יושבין. אבל מכל מקום צריכין לישן בלילה כדי שיוכלו להתפלל ביום בכוונה ולא יתנמנמו בתפלתם¹⁵²⁴:

טז ואם נחלשו יכולים לסמוך לשום דבר¹⁵²⁵.

ומי שעמד פעם אחת כל יום הכיפורים והיה בדעתו לנהוג כן לעולם, אם רוצה לשנות מנהגו צריך התרה כמו נדר¹⁵²⁶, כמ"ש ביו"ד סי' רט"ו¹⁵²⁷:

יז הנשים אין להם לעמוד כל יום הכיפורים, לפי שאין תועלת בעמידתם, שעיקר טעם העמידה הוא כדי להיות דוגמת המלאכים שנקראים עומדים, וזה אין שייך בנשים¹⁵²⁸, כמ"ש בסי' תר"י¹⁵²⁹:

השינה

יח אע"פ שבכל השנה אסור לישן בבית הכנסת¹⁵³⁰, מכל מקום בליל יום הכיפורים נוהגין לישן בבית הכנסת, לפי שאומרים שם שירות ותשבחות רוב הלילה. ויש ישינים שם כדי לשמור את הנרות. ואין כאן חשש איסור¹⁵³¹, כיון שהוא צורך בית הכנסת, כמו שנתבאר בסימן קנ"א¹⁵³². אך יזהרו לישן במערב רחוק מן הארון, או בבית הכנסת של נשים, אם אין שם נשים¹⁵³³. אבל אותם שאינם רוצים לומר שם שירות ותשבחות, לא ישנו כלל בבית הכנסת¹⁵³⁴.

והחזנים המתפללים ביום לא יעורו כל הלילה, לפי שמפסידים את קולם כשאינם ישנים בלילה¹⁵³⁵. ואפילו כל אדם טוב לו שלא יעור כל הלילה¹⁵³⁶ כמ"ש למעלה¹⁵³⁷.

וטוב לומר קודם השינה ד' מזמורים הראשונים של תהלים, שהם שמירה לקרי ¹⁵³⁸ .

וגם טוב ליזהר שלא יעטוף את עצמו בכרים וכסתות שלא יבא לידי חימום. ועכ"פ יזהר שלא לכסות רגליו, זכר לדבר ותגל מרגלותיו¹⁵³⁹ של בועז שלא יבא לידי חימום¹⁵⁴⁰:

הערות

1461. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) אמירת כל נדרי (ס"א-ו). (ב) ברכת שהחיינו (ס"ו-ח). (ג) אמירת ברוך שם בקול רם (ס"ט). (ד) יום הכיפורים שחל בשבת (ס"י-יג). (ה) העמידה בתפלה (סי"ד-ז). (ו) השינה (סי"ח).
1462. ראה לעיל סי' נה סי"ד (עבריין שעבר על גזירת הצבור שגזרו בנידוי וחרם, או שעבר עבירה שנתחייב עליה נידוי, מצטרף למנין עשרה לכל דבר שבקדושה, שנאמר בעכן חטא ישראל, אף על פי שחטא ישראל הוא ובקדושתו הוא עומד, ולא יצא מכלל ישראל. אבל אם נדוהו מאצלם, אינו מצטרף לכל דבר שבקדושה).
1463. כריתות ו, ב (א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא, כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר מהכא (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה), ופרש"י (משמע שכולן ביחד, אז על ארץ יסדה). מנחות כז, א (וכן ישראל בהרצאה (כשהן מתענין, אין נענין, רש"י) עד שיהו כולן באגודה אחת (צדיקים ורשעים, רש"י), שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (בזמן שאגודתו ביחד אז יסדה, רש"י)). תשב"ץ סי' קלא (ובערב יום הכיפורים קודם שאומר כל נדרי אומר בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים). מרדכי רמז תשכה (ונכנסים לבית הכנסת ומתירין חרם להתפלל עם כל איש אשר עבר על גזירת הקהל, אפילו אינו מבקש שיתירו לו, דאמר ר' שמעון חסידא כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, שהרי חלבנה ריח רע ומנאה הכתוב (תשא ל, לד) בין סמני הקטורת. ואמר אביי מהכא ואגודתו על ארץ יסדה). טור ושו"ע ס"א (ליל יום הכיפורים נוהגים שאומר שליח צבור, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים). וראה לקוטי שיחות חי"ט ע' 303 הערות 57-58.
1464. ט"ז סק"א (ובמנהגים כתוב שצריך עוד לצרף שנים עמו. ונראה לי לחלק, דאם הש"ץ שהוא מתפלל הוא אומר נוסח זה, אין צריך לצירוף, כי הוא משולח מן הקהל, והוי כאלו כל הקהל ביחד אומרים כן, אבל אם הרב או הגדול שבקהל אומר כן, לא נקרא משולח, אלא הוא עצמו אומר כן, על כן צריך לצירוף שנים עמו שהם במקום כל הקהל). וכל זה לאמירת על דעת המקום כו'. אמנם לכל נדרי הבא אחריו, יתבאר לקמן ס"ד (נוהגין להעמיד שני אנשים אצל הש"ץ בשעה שאומר כל נדרי כדי שלא יטעו לומר מתירין נדרים ביחיד). וגם לאמירת על דעת המקום כו', נוהגים להוציא ספרי תורה, והאוחזים בספרי התורה עומדים אצל הש"ץ. וראה המלך במסיבו ח"ב ע' כא (שג' הספרי תורה מעניקים כח לבית דין). ובפסקי הסדור (בענין הספרים שמוציאין ליל יום הכפורים ואומרים עליהם כל נדרי, היא מצוה גדולה לקנות ספר ראשון).
1465. ט"ז ס"ק ב (נראה לי שהגירסא הנכונה לומר הנוסח כמו שכתוב [בשו"ע] בישיבה כו' ואחר כך על דעת המקום כו'. ולא כמו שכתוב במחזורים, תחלה על דעת המקום ואחר כך בישיבה כו', דהיאך יזכיר תחלה הסכמת הקהל ואחר כך יזכיר הסכמת הישיבות, אלא איפכא מסתברא, שהישיבות מסכימים לצרף דעת המקום לדעת הקהל להתיר). אמנם נוסח חב"ד, כהנוסח שבמחזורים "על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה". וראה אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' רה. ובספר המנהגים – חב"ד ע' 58 (על דעת המקום כו' – ג' פעמים ובקול נמוך); אך באופן שגם ב' האנשים – והם בית דין – העומדים בסביבו ישמעו (קובץ יגדיל תורה ב ע' נב, בשם הרבי. אוצר מנהגי חב"ד שם) .
1466. משנה וגמרא נדרים כג, א-ב (הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל). ר"ת בתוס' שם ד"ה ואת (ואף על גב דעומד אדם בראש השנה תנן, ואנן ביום הכיפורים עבדינן, אשכחן יום הכיפורים דאקר[י] ראש השנה). ראבי"ה סוס"י תקכח (ופותח שליח ציבור ואומר כל נדרי וכו', כדאמרינן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאדור מכאן ועד ראש השנה הבאה לא יהו קיימין, דיום כיפורים איקרי ראש השנה). רא"ש פ"ח סי' כח (מצינו בספר יחזקאל (סימן מ) דקרי יום הכפורים ראש השנה). טור ושו"ע ס"א (ונוהגים שאומר כל נדרי וכו'). ואנו נוהגים כן גם בערב ראש השנה, כמובא בסדור (בערב ראש השנה קודם חצות ... שמעו נא רבותי ... כל נדר). והוא על פי פע"ח ריש שער ר"ה (נוהגין ... ערב ראש השנה, ומתקבצין עדה קדושה של תלמידי חכמים להתרת נדרים ושבועות).
1467. תוכן האמור בסעיפים ב-ד שלפנינו: במחזורים שהיו נהוגים בתחלת תקופת הראשונים, היה הנוסח "כל נדרי כו' מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה". ותוכנו "התרת נדרים" שנדר במשך השנה שעברה. אמנם ר"ת בתוס' הרבה להוכיח שאין התרת נדרים מועלת על העבר, ולכן ביאר שהכוונה היא לבטל את הנדריםשלהבא, שידור בשנה הבאה. ולכן "נראה לו להגיה מיום הכיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, ונדרים של שנה הבאה הוא דשרינן". אמנם בנוסח ביטול נדרים שלהבא זה יש לבאר ולתקן עוד פרטים: (א) ביטול נדרים שלהבא מבטל כל אחד לעצמו בלשון יחיד. ואילו נוסח התרת נדרים שלעבר הוא בלשון רבים, שהבית דין מבטל לכל הקהל. ומה שמסיימים "על נפשתנא ... נדרנא ... ואסרנא ... ושבועתנא", דנו בזה ב"ח ולבוש. (ב) ביטול נדרים שלהבא צריך להיות בלשון להבא, וכאמור בתוס' שם "והא דאומרים בכל נדרי דנדרנא, דמשמע לשעבר, אלמא דמשמע דאנו מתירין שעברו. יש לומר דנדרנא משמע שתי לשונות ... להבא ולשעבר". ) ג) ביטול נדרים מותר ביום טוב, ואילו התרת נדרים אסורה ביום טוב, ומה שמקדימים הביטול לפני כניסת החג, כיון שהוא דומה קצת להתרת נדרים. (ד) ביטול נדרים שלהבא מבטל כל אחד לעצמו, ואילו התרת נדרים שלעבר בשלשה, ששנים עומדים ליד החזן ומתירים לכולם. ומה שמעמידים שנים אצל החזן בכל נדרי שהוא ביטול נדרים שלהבא, היינו כדי שלא לחלק בינו לבין התרת נדרים.
1468. רבנו תם בתוס' שם ד"ה ואת (מתוך שמעתין מוחק ר"ת מה שכתוב במחזורים בכל נדרי מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה, וסבורים הם שמתירין נדרים משנה שעברה ... נראה לו להגיה מיום הכיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, ונדרים של שנה הבאה הוא דשרינן, וסמך לדבר דתנן הרוצה שלא יתקיימו נדריו כו'). רא"ש פ"ח סי' כח (ויש מרברבתא שנהיגי לומר מיום הכיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו). טור (והוקשה לר"ת מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר. והנהיג לומר מיום הכיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו), ולבוש ס"א (ואומר מיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבאה עלינו לטובה). ולענין התרת נדרים בערב ראש השנה, ראה סדור (סדר התרת נדרים) שעושים שניהם (התרה על העבר ומסירת מודעה על העתיד).
1469. מטות ל, ג. לבוש שם (לפי שאין העולם נזהרין בנדרים, ועוברים על לא יחל דברו וגו', לכך מתנין עליהם, באולי יעבור על אחד מהם בשוגג, שינצלו מן העונש, שהתנאי מועיל לשלא יחול הנדר מעיקרו מה שידור אחר כך).
1470. בשו"ע שם ס"ב (מי שהתנה ואמר כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים, ונדר בתוך הזמן ... התנאי קיים והנדר בטל). רמ"א שם ס"א (והא דאמרינן כל נדרי בליל יום כפורים, הוי כאילו התנו בהדיא).
1471. רא"ש וטור שם בשם ר"ת (והגיה רבינו תם במחזורים ... יש לומר כולהו אחרטנא בהון, כלומר, אם אשכח ואדור, מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהו בטלים). רבנו ירוחם נתיב ז ח"א נ, ד (מה שאני עתיד להדיר ולישבע, כלהון אתחרטנא בהון, ואם אשכח ואדור, מעתה אני מתחרט עליהן ומתנה שיהו בטלים). מ"א סק"ב (ורבינו ירוחם כתב לומר ... איחרטנא בהון ... וב"ח כתב שקבל לומר דאיחרטנא, כלומר כשאתחרט בהון יהון בטלים. ואין לזוז מנוסחות ישנות). ושולל בזה נוסח הב"ח (דלדעת רבינו תם אומר כולהון דאיחרטנא בהון כו', בדלי"ת, ופירושו שאומר כל הנדרים יהיו בטלים באם נתחרט אחר כך). וכן הוא הנוסח בהתרת נדרים (מסירת המודעה) שבסדור (מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה עליהם שיהיו כולן בטלין ומבוטלין ... בכולן אתחרטנא בהון).
1472. ש"ך סי' ריא סק"ב (דוקא בפרהסיא בעינן ... דמוכחי לבטל ... וכן משמע בר' ירוחם ני"ד ח"ג וז"ל מבטל בחשאי בלבו כל נדר שעתיד לדור אחריו לא הוה ביטול, והוי נדרו נדר, אלא אם כן ביטל בקול רם בפרהסיא ... דוקא ביטול בקול רם בעינן). וברבינו ירוחם שם (מבטל בחשאי בלבו כל נדר שעתיד לידור נדר אחר כך, לא הוי ביטול, והוי נדרו נדר, אלא אם כן בטלו בקול רם בפרהסיא).
1473. ראבי"ה שם (וגם נהגו לקרות כל נדרי הציבור). רא"ש שם (כל הקהל אומרים אותו איש איש בלחש). מרדכי רמז תשכו (נהגו לקרות כל נדרי עם ש"ץ); אלא שהם כותבים זאת לפי הנוסח שהוא התרת נדרים על מה שנדרו מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה הבא עלינו. לבוש ס"א (וגם כל הקהל יאמרוהו בנחת עם הש"ץ, כדי שיתנה כל אחד בפני עצמו על נדריו שידור כל השנה הבאה, שאין תנאי הש"ץ מועיל לאחרים), גם לפי הנוסח שלנו, שעל להבא. מ"א סק"ו (הקהל אומרים כל נדרי בלחש עם הש"ץ, דאין תנאי הש"ץ מועיל לצבור).
1474. ב"ח ד"ה וראיתי לחכם בעל הלבושים (דאינדרנא הוא לשון יחיד). לבוש שם (ולפיכך לא נתקן לשון של כל נדרי בלשון רבים, אלא בלשון יחיד, שהש"ץ מתנה לעצמו, ולכך צריכים הקהל לאומרו גם כן עמו בנחת ...לשון ... כי לשון דאינדרנא ודאשתבענא ודאחרימנא ודאסרנא כולם הם לשון יחיד, כאשר ראוי להיות, שפירוש דאינדרנא הוא שאדור אני, וכן דאשתבענא פירושו שאשבע אני, וכן דאחרימנא פירושו שאחרים אני, וכן ודאסרנא פירושו שאאסור אני, כלשון ואסרה איסר (מטות ל, ד), כן מה שאומר אחר כך אחריטנא בהון פירושו אתחרט אני מעכשיו, והרי כולם לשון יחיד המדבר בעדו שמתנה על מה שיעשה להבא). ומה שמסיימים "על נפשתנא ... נדרנא ... ואסרנא ... ושבועתנא", ראה מה שדנו בזה ב"ח ולבוש שם.
1475. ר"ת בתוס' נדרים שם (והא דאומרים בכל נדרי דנדרנא, דמשמע לשעבר, אלמא דמשמע דאנו מתירין שעברו. יש לומר דנדרנא ... משמע להבא ולשעבר). מנהגים טירנא (ויאמר דאינדרנא). לבוש שם (נראה לי שראוי להיות בכאן דאינדרנא באל"ף האיתן, ויהיה הפירוש שאדור אני). מ"א סק"ב (די נדרנא, כי היא הגירסא הנכונה).
1476. לבוש שם (דאשתבענא פירושו שאשבע אני, וכן דאחרימנא פירושו שאַחַרים אני, וכן ודאסרנא פירושו שאאסור אני).
1477. אפשר הכוונה לפרש מה שאומרים "ודאסרנא על נפשתנא", שהוא מה שאוסר נכסיו על נפשו או על אחרים. ראה שו"ע אדה"ז המבואר.
1478. רא"ש פ"ח סי' כח (ונהגו לאומרו קודם ברכו, משום דאמרינן בשילהי שבת (דף קנז א) ובמסכת נדרים (דף עו ב עז א) דאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת). הובא בטור. מהרי"ל הל' ליל יום כפור ע' שכו (אמר מהר"י סג"ל, כשבאים בבית הכנסת בליל כל נדרי, טוב הוא לאתחולי כל נדרי מבעוד יום, משום דהתרת נדר הוא, ואין מתירין נדרים לא בשבת ולא ביום טוב, כי אם לצורך שבת ויום טוב, לפיכך יתחיל ש"צ כל נדרי טרם שיקדש היום). רמ"א ס"א (ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום). וכדלעיל סי' שמא ס"א (מתירין נדרים בשבת אם הם לצורך השבת ... אבל נדרים שאינם לצורך השבת אין מתירים בשבת, אפילו לא היה אפשר להתירם קודם השבת). ומנהג חב"ד שאין מדקדקין בזה (אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' רב אות קכא).
1479. כדלעיל ס"ב.
1480. ב"ח ד"ה ומ"ש וכבר (כתוב במהרי"ל (הל' ליל יוה"כ סי' ה) להתחיל כל נדרי מבעוד יום דאין מתירין נדרים בשבת וכו'. וכ"כ במנהגים. וקשיא לי דלמאי דנוהגין כרבינו תם ואינו אלא מדין תנאי, אם כן שרי אפילו בשבת עצמו, כמו שנתבאר. ועוד קשיא, דכתבו האחרונים דהצבור יאמרו עם השליח צבור בנחת דהתרת נדרים בשלשה, והלא לרבינו תם אין כאן התרת נדר אלא מדין תנאי. וצריך לומר, מאחר דהתנאי הוא לבטל ולהתיר הנדר שידור, אם כן דומה קצת לדין התרת נדרים, ואתי לאיחלופי להתיר בעלמא נדר ממש בשבת או ביחיד, על כן החמירו להתחיל מבעוד יום, ולהתיר בשלשה). מ"א סק"ה (אף על גב דאנו מתנין על להבא, מכל מקום דמי קצת להפרת נדרים, שאין מפירין בשבת ויום טוב). אליה זוטא סק"ב (והב"ח כתב משום דדומה להתרת נדרים ואתי לאחלופי להתיר נדר ממש ביחיד או בשבת, ולכך יאמר כל נדרי בעוד יום).
1481. ראה לעיל ס"א מתי הש"ץ צריך לצרף אליו עוד שני אנשים.
1482. רא"ש פ"ח סי' כח (ומה שאומר אותו שלשה פעמים, שכן מצינו שכל דברי חכמים משולשים (מנחות סה, א), מגל זו מגל זו מגל זו קופה זו קופה זו קופה זו). מרדכי רמז תשכו (ונהגו לומר ג' פעמים כל נדרי, כלשון תלמוד, מותר לך מותר לך מותר לך, מופר לך מופר לך מופר לך, וכן שנינו מגל זו מגל זו מגל זו, אקצור אקצור אקצור). רמ"א ס"א (ואומרים אותו שלש פעמים).
1483. מהרי"ל שם ע' שכז (בראשונה אומר כל נדרי בלחש, ובשנייה מרים קולו יותר ועוד יותר בשלישית, משום דאז נשמע באימה וברעד). דרכי משה ס"ק ב (עוד כתב מהרי"ל, בפעם ראשונה יאמר כל נדרי בלחישה, ובפעם שניה יגביה קולו יותר, ובפעם שלישית עוד יותר, לפי שבדרך זה נשמע באימה וביראה). רמ"א שם (וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה).
1484. מהרי"ל שם ע' שכו (אכן יאריך בו בניגונים להמשך עד הלילה). רמ"א שם (וממשיך בניגונים עד הלילה).
1485. מ"א סק"ו (כדי להתפלל ערבית בלילה). וראה לעיל סי' רסז ס"ב.
1486. הרי"ץ גיאת ע' ס (שעומד שליח צבור בלילי יום הכיפורים ואומר ... ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו'). ראבי"ה סוס"י תקכח (ולאחר שאומר שלש פעמים כל נדרי, קורין [הציבור] עם ה[שליח] ציבור ונסלח לכל עדת ישראל וכו'). טור (אומר ונסלח לכל עדת בני ישראל). מהרי"ל הל' ליל יום כפור ע' שכח (כשמסיים ש"צ בפעם שלישית כל נדרי, פותח בקול רם ונסלח לכל עדת כו').
1487. מנהגים (טירנא) מנהג יוה"כ ע' קט (ויאמר ש"ץ ונסלח ג' פעמים, סלח נא לעון וגו', והקהל עונין ג' פעמים ויאמר יי' סלחתי כדברך). רמ"א ס"א (כן אומר הש"צ ג' פעמים ונסלח לכל עדת וגומר, והקהל אומרים שלש פעמים ויאמר ה' סלחתי כדברך).
1488. שלח טו, כו.
1489. שלח יד, כ. ומנהג חב"ד שאומר החזן פסוק (שם יד, יט) סלח נא לעון גו'. והחזן והקהל אומרים ג' פעמים ויאמר ה' גו' (אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' רה אות קלו).
1490. מהרי"ל הל' תפלת שחרית דיוה"כ ע' שלט (אמר מהר"י סג"ל אין לשנות מנהג המקום בשום ענין, אפילו בניגונים שאין מורגלים שם). רמ"א שם (ואל ישנה אדם ממנהג העיר, אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם). מ"א סק"ז (שמבלבלים דעת הקהל).
1491. גמרא עירובין מ, ב (ביום הכפורים, כיון דמזמן לזמן אתי, אמרינן). רמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ט (כל מצוה שהיא מזמן לזמן ... מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו). טור ושו"ע ס"א (ואחר כך אומר שהחיינו). לבוש ס"א (אחר כך יברך שהחיינו בלא כוס, דהא מזמן לזמן קאתי, וכל מה שבא מזמן לזמן מברך עליו זמן).
1492. גמרא שם (יום הכפורים היכי עביד, אי מברך עליה ושתי ליה, כיון דאמר זמן קבליה עליה ואסר ליה ... לברוך עליה ולנחיה, המברך צריך שיטעום. ליתביה לינוקא (לשתותו לאחר שיברך עליו, דהאי שיטעום דקאמר לאו דווקא קאמר אמברך, דהוא הדין כי שתי אחרינא, רש"י) ... דילמא אתי למסרך (התינוק לאחר המנהג זה, ולשתות ביום הכפורים אחר שיגדיל, רש"י)). טור ולבוש ס"א (ולפי שאי אפשר לאומרו על הכוס כמו בשאר יום טוב, שאחר שאמר זמן כבר קבליה ליום כיפור עליה ואי אפשר ליה למשתי, ולמתביה לינוקא לא אפשר, משום דחיישינן שמא אתי למיסרך ויבא לשתות כוס של ברכה ביום כיפור אף לאחר שיגדל). מ"א סק"ד (משום דכיון דאומר שהחיינו, קבליה ליה עליה ואסור למשתי, ואי ניתיב לתינוק, אתי למסרך).
1493. במ"א שם ריש הסימן (הטעם שאין מבדילין מבעוד יום כמ"ש סוס"י רצ"ג, דכיון דאיבדיל קבליה לט' באב עליה ואסור לשתות מהכוס (טור בה"ג רמב"ן) ... ואם תאמר יתן לתינוק לשתות, דגזרינן שיבא למסרך לשתות אף אחר שיגדיל). וכן הוא לקמן סי' תרכא ס"ד (ואחר המילה יש נוהגין לברך ברכת המילה בלא כוס, לפי שאי אפשר לטעום ממנו. וגם אין מטעימים לתינוק, גזירה שמא יהיה התינוק רגיל בשתיה זו של מצוה, ויורה היתר לעצמו לשתות מכוס של ברכה אף לכשיגדל). ונתבאר בט"ז ס"ק ג (ואין להקשות אם כן יהיה אסור ליתן לתינוק לאכול ביום כיפור מטעם זה. נראה לאמר דהוא יסבור דמצוה שאני דיכול לשתות, משא"כ בשאר אכילות שאינם של מצוה, כן נראה לענ"ד).
1494. כלבו סי' סח לג, ב (אף על פי שש"צ מברך זמן קודם תפלת ערבית, שפיר דמי לברך כל אחד ואחד מקודם. ונהגו בכל קהלות הקדש שש"צ אומרו קודם תפלת ערבית ועונין כל הצבור אחריו אמן ... והכי שפיר למעבד), הובא בב"י, וב דרכי משה הארוך אות ד. של"ה מסכת יומא עמוד התשובה רכח, רע"ב ד"ה הלכתא (ומי שרוצה לנהוג לברך לעצמו קודם שיסיים ש"ץ הברכה, וסובר שזהו עדיף שיעשה בעצמו ולא יוציא אותו אחר, לא ישר בעיני, אדרבה ברוב עם הדרת מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכן נראה לי לנהוג בברכת הלל ובברכת הלולב, שהש"ץ יברך בקול רם והקהל יכוונו לצאת בברכתו ויענו אמן). מ"א סק"ג (כתב הכל בו, והכי שפיר לברך כל אחד לעצמו, עד כאן. ואין נוהגין כן, אלא הכל סומכין על הש"ץ (ד"מ). ושל"ה כתב דמותר לסמוך על הש"ץ כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד, והוא הדין בברכת הלל ולולב עכ"ל. ולי נראה דעכשיו על הרוב אין הש"ץ מכוין להוציא אחרים, לכן יברך לעצמו. וכן נוהגין בהלל ולולב).
1495. משלי יד, כח. ברכות נג, א (אחד מברך לכולן, משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך), כבית הלל. של"ה שם (ברוב עם הדרת מלך מלכי המלכים הקב"ה).
1496. סעיף כ (היו יושבים בבית הכנסת במוצאי שבת והביאו להם אוּר, לא יברכו עליו כל אחד ואחד בפני עצמו, אלא אחד מברך וכולם שומעים ויוצאים ידי חובתן ... יש הידור יותר, כי ברוב עם הדרת מלך).
1497. אמנם אלו שברכו שהחיינו בשעת הדלקת נרות לא יברכו עכשיו (ס' המנהגים – חב"ד ע' 63).
1498. מלבושי יום טוב (ומכל מקום נכון לאומרה בלחש עם השליח צבור, גם יאמר אמן, ויקדים לסיימה קודם השליח צבור). הובא באליה זוטא סק"ו. * אופן זה בברכת הש"ץ והקהל, נהוג רק בברכת שהחיינו של יום כיפור. משא"כ בברכת המגילה והשופר נהוג שהש"ץ מוציא את כל הקהל בברכתו. ובברכת ספירת העומר והלל נהוג שהש"ץ מברך, והקהל עונה אמן, ואחר כך מברך כל אחד לעצמו (ראה הערה הבאה). וטעם חילוקים אלה הוא כדלעיל סי' ריג ס"ו (בברכת המצות, אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו, אף שכולן מצוה אחת, כגון שכל אחד מתעטף בציצית או לובש תפילין, הרשות בידם אם רצו אחד מברך לכולם כדי לקיים ברב עם הדרת מלך, ואם רצו כל אחד מברך לעצמו כדי להרבות בברכות, כי לעולם ירבה אדם בברכות הצריכות ... בברכות המצות כשכולם מקיימים המצוה ביחד, כגון שמיעת קול שופר או מגילה מצוה שאחד מברך לכולם). והיינו ש בברכת מגילה ושופר מכוין הש"ץ להוציא את כולם בקריאת המגילה ובתקיעת השופר, ובמילא מכוין גם להוציאם בברכותיהן. ואילו בברכת ספירת העומר והלל, כל אחד סופר ואומר הלל לעצמו, לכן מברך כל אחד לעצמו, והש"ץ אינו מוציאם בברכה. הספק הוא בברכת שהחיינו דיום כיפור, כיון שמלבד ברכה זו אין כאן אמירת מצוה, מסתפקים אם הש"ץ מכוין להוציא את הקהל בברכה או לאו, ולכן תיקנו שכל אחד יברך לעצמו, ויסיים קודם שיסיים הש"ץ. והטעם שלא נהגו כן גם בברכת ההלל וספירת העומר, כי אחר שבירכו לעצמם, שוב אינם יכולים לענות אמן על ברכת הש"ץ, כדי שלא להפסיק בעניית אמן בין הברכה לבין מצות הלל וספירת העומר. וכדלעיל סי' נט ס"ד (ויש אומרים שאחר סיום ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה לא יענה אמן, שלא להפסיק בין קריאת שמע לברכה שלפניה, כמו שאסור להפסיק בין כל דבר מצוה או דבר הנאה שמברכין עליו להברכה שלפניו). הרי שגם עניית אמן היא הפסק בין ברכה למצוה. וכן נתבאר לעיל סי' כה סכ"א (אם שמע קדיש או ברכו או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, לא יפסיק לענות עם הצבור ... ואם פסק וענה הוי הפסק בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, וצריך לברך על תפילין של ראש ב' ברכות). הרי שגם כאן עניית אמן היא הפסק בין ברכה למצוה. ולענין ברכת ספירת העומר נתבאר לעיל סי' תפט סי"ב (הערה קכז).
1499. מ"א שם (ושל"ה כתב דמותר לסמוך על הש"ץ כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד, והוא הדין בברכת הלל ולולב עכ"ל. ולי נראה, דעכשיו על הרוב אין הש"ץ מכוין להוציא אחרים, לכן יברך לעצמו. וכן נוהגין בהלל ולולב). וגם כאן נראה לכאורה, שהכוונה היא שכל אחד מברך לעצמו (ולא לזהירות לסיים קודם שיסיים הש"ץ), כמבואר בהערה הקודמת. וראה גם הערות וביאורים תתה ע' 72.
1500. היינו לפי הנפסק לקמן סי' תרמד (אחר שחזר ש"ץ תפלת השחר, נוטלין הלולב ומיניו ... ומברכין על נטילת לולב). והסדר הי' בזה, שהש"ץ מברך בקול, וגם כל הקהל מברך לעצמו. אמנם בסידור דיני נטילת לולב (ומן הדין יש לברך על הלולב אחר התפלה קודם ההלל, אלא לפי שמצות נטילתו בסוכה הוא מצוה מן המובחר, ואי אפשר לצאת מבית הכנסת מפני הרואים, לפיכך בבוקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה, יברך).
1501. טור ושו"ע ס"ב (בליל יום הכיפורים ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם). ויש נוהגין לאמרו מעומד, כדלעיל סי' סג ס"ג (מה שנוהגין לומר ביום הכפורים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מעומד).
1502. דברים רבה פרשה ב, לו (רבנן אמרין, בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה בשכמל"ו, והוריד אותה לישראל. ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא, א"ר אסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך, נתנה לה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בה בפרהסיא אלא בתוך ביתך, אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת, הן אומרים אותו בפרהסיא בשכמל"ו). הובא בטור. מ"א סק"ח (בקול רם, משום שבכל השנה אומרים אותו בלחש, מפני שמשה גנבה ממלאכים, אבל ביום כיפור גם ישראל דומין למלאכים). ולא נתפרש כאן מהו התוכן המיוחד באמירת בשכמל"ו, שלמדה משה מהמלאכים. עוד הובא לעיל סי' סא סי"ג ( אחר פסוק ראשון צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי, לפי שבשעה שביקש יעקב לגלות הקץ לבניו נסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא יש בכם אחד שאינו הגון, פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כלומר שמע ממנו אתה ישראל אבינו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, מיד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו חכמים היאך נעשה, נאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לא כתבו משה בתורה, לא נאמר, אמרו יעקב, התקינו לומר בחשאי, ואם לא אמרו כל עיקר מחזירין אותו). ולפום ריהטא הפירוש בזה הוא, שיעקב בירך את הקב"ה על אשר בניו מייחדים שמו, ומהו אם כן הטעם שאנו אומרים אותו תמיד בקריאת שמע, וביום כיפור אומרים אותו בקול. עוד מצינו אמירת ברוך שם כו' בסיום יום הכיפורים, כדלקמן סי' תרכג ס"י ( בסוף הסליחות אומרים שמע ישראל פעם אחת, ושלש פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואחר כך אומרים שבע פעמים ה' הוא האלקים) . וכן מצינו אמירת ברוך שם כו' בסדר עבודת יום הכיפורים שאנו אומרים (והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו). וכן מצינו אמירת ברוך שם כו' בבית המקדש בכל השנה, כדאמרינן תענית טז, ב (במקדש מהו אומר, ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). וכן מצינו אמירת ברוך שם כו' בכל מקום שאומרים ברכה לבטלה או שם שמים לבטלה, כדלעיל סי' רו סי"ג (כל מקום שהוא צריך לחזור ולברך וברכתו הראשונה היא לבטלה, צריך לומר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכן כל מי שמזכיר שם שמים לבטלה). * אמנם נתבאר בכמה מקומות שעניין בשכמל"ו הוא קבלת מלכותו, כדלעיל סי' סא סי"ד ( שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא לשון קבלה שאנחנו מקבלים אלהותו ומלכותו), וסי' סג ס"ה (פסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים, והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא גם כן קבלת מלכות שמים) , וסי' סו ס"ב ( ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שגם הוא בכלל היחוד). ואף שלפום ריהטא פירוש הדברים הוא שמברכים את כבוד מלכותו, כמו בשאר הברכות שאומרים ברוך אתה כו' מלך העולם. מכל מקום יש כאן ענין מיוחד, שאומרים "מלכותו לעולם ועד", שהוא ענין קבלת מלכותו. ותוכנה נתבאר בשער היחוד והאמונה פ"ז ( ובזה יובן מ"ש בזהר הקדוש דפסוק שמע ישראל הוא יחודא עילאה וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא יחודא תתאה, כי ועד הוא אחד בחלופי אתוון. כי הנה סיבת וטעם הצמצום וההסתר הזה שהסתיר והעלים הקדוש ברוך הוא את החיות של העולם, כדי שיהיה העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו, הנה הוא ידוע לכל כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך, דאין מלך בלא עם, פירוש עם מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאד לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם, רק ברוב עם דווקא הדרת מלך). ולפי זה יש לפרש תוכן אמירת ברוך שם כו' בשאר המקומות הנזכרים לעיל. ויש להאריך בכל זה, ואין כאן מקומו. וראה שיעורי הלכה למעשה ח"א ע' קו ואילך.
1503. סעיף ט (יש נוהגין ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום הכיפורים, כדי להיות דוגמת מלאכי השרת). וכן הוא לעיל סי' יח ס"ג (בליל יום הכפורים הכל נוהגין להתעטף בטלית גדול ולברך עליו מבעוד יום, ואין מסירין אותו בלילה, מפני שהדבר ידוע שאין לובשים אותו לשם מצות ציצית, אלא כדי להדמות למלאכים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים).
1504. טור ושו"ע ס"ג (אם חל בשבת, אומרים ויכולו, וברכה אחת מעין שבע).
1505. גמרא שבת כד, ב (יום טוב שחל להיות בשבת, שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב ... בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך, ורבנן הוא דתקוני משום סכנה). טור ושו"ע שם (וחותם מקדש השבת, ואינו מזכיר של יום הכיפורים).
1506. סי"ד (יום טוב שחל להיות בשבת, אינו מזכיר יום טוב בברכה מעין שבע, לפי שאלמלא שבת אין ברכות מעין שבע ביום טוב, מפני שברכה זו לא נתקנה בשבת בגלל חובת היום, אלא מפני המזיקין). וראה לעיל סי' תקפב ס"ד שצריך לומר המלך הקדוש.
1507. שיירי כנה"ג בהגה"ט אות ח (אין אומרים ביום הכיפורים שחל להיות שבת קבלת שבת ... אבל מזמור שיר ליום השבת יש לאמרו, וכן הנהגתי פה איזמיר יע"א). אליה זוטא סק"י (יום כיפור שחל להיות בשבת, אין מקבלין שבת. אבל מזמור שיר ליום השבת יש לאמרו, שיירי כנסת הגדולה). וכדלעיל סי' רסא ס"ז (יש מקומות נוהגים לומר מזמור שיר ליום השבת קודם ברכו). וראה ס' המנהגים חב"ד ע' 59 (כשחל יום הכיפורים בשבת, מתחילים מזמור לדוד כמו בכל שבת ויום טוב). שער הכולל פי"ז אות ו. אוצר מנהגי חב"ד שם ע' רו-רז. והוא כמו בכל שבת ויום טוב, כמבואר בסדור, בקבלת שבת (יום טוב וחול המועד שחל בשבת, אין אומרים לכו נרננה, רק מתחילין מזמור לדוד), ושם נסמן (הערה ד).
1508. ריב"ש סי' תקיב (המנהג הטוב והישר בעיני הוא מנהג ברצלונה, שלא לאמרו כלל בשום שבת, אף ביום הכפורים. שכיון שאין זה מנוסח התפלה עצמה, והוא נוסח שאלת צרכים לעצמו, אין לאמרו בשבת). מנהגים (טירנא) מנהג יוה"כ ע' קי (בשבת ... אין אומרים ... אבינו מלכנו). רמ"א ס"ג (ואין אומרים אבינו מלכנו, בשבת). וראה גם לעיל סי' תקפד ס"ה (אין אומרים אבינו מלכנו בשבת, מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת, ואפילו בערב שבת במנחה אין אומרים אותו). סי' תרב ס"ב (ונוהגים לומר אבינו מלכנו כו' ערב ובוקר, מלבד בשבת, וכן בערב שבת אחר מנחה אין אומרים אותו).
1509. סעיף ט (ואף על פי שבכל היום אין אומרים אבינו מלכנו כשהוא שבת, מכל מקום עכשיו יש לאומרו, לפי שעכשיו הוא גמר החתימה, ואנו צריכין לבקשת רחמים, ואם לא עכשיו אימתי).
1510. ריב"ש שם (אבל שאר הסליחות והבקשות הנהוגות לומר בתפלה עצמה בשאר יום הכיפורים, אין צריך לשנותן מפני שחל בשבת, אף אם יש בהן שאלת צרכים). רמ"א שם (אבל שאר הסליחות והתחינות אומר כמו בחול).
1511. מ"א סק"ז (יאמר מקרא קדש זכר כו', ואין אומרים באהבה ). לבוש ס"ב (ואין אומרים באהבה מקרא קדש, כיון שהוא יום הדין, וכמו שכתבתי טעמא לעיל גם כן בראש השנה סימן תק[פ]"ב סעיף ז'). והוא בלבוש שם (ואין נוהגין לומר זכרון תרועה באהבה מקרא קודש, כמו בשאר מועדים. ונראה לי טעמא, משום דלשון תרועה מורה על דין, לכך לא רצו לסמוך אחריה מלת באהבה, שאין מקבלין הדין באהבה). והיינו שיום טוב שחל בשבת אומרים "ותתן לנו ה' אלקינו באהבה שבתות ... באהבה מקרא קודש", כדלעיל סי' תפז ס"ו (כשחל בשבת נוהגין במדינות אלו לומר שני פעמים באהבה, דהיינו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה שבתות למנוחה כו' באהבה מקרא קודש כו'). ואילו בראש השנה ויום הכיפורים "באהבה" הראשון בלבד (ולא באהבה השני), וכדלעיל סי' תקפב סט"ו (אין אומרים באהבה מקרא קודש, אלא יום תרועה מקרא קודש, ובשבת זכרון תרועה מקרא קודש). אבל בסידור הנוסח לאמרו בשבת, כמבואר באליה רבה סקי"ד (אבל באבודרהם כתב באהבה את יום צום, גם כתב באהבה מקרא קודש), והוא באבודרהם סדר תפלת יום הכיפורים סד"ה ערבית (ואומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הכפורים הזה ... באהבה מקרא קדש וכו'). וכן הוא בהגהות מוהר"א אזולאי ללבוש שם (ובני ספרד נוהגים לאומרו). וראה גם אוצר מנהגי חב"ד תשרי ע' סה.
1512. ביום טוב שחל בחול, כדלעיל סי' תפז ס"ו (אבל כשחל בחול אומרים פעם אחת בלבד, דהיינו באהבה מועדים לשמחה כו'), והטעם נתבאר לעיל בהגדה (הערה רנ).
1513. לבוש שם (ואין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו קדשנו וכו', שכיון שהוא יום תענית, אין כל כך רצון במנוחתינו). מ"א שם (ואם הוא שבת אין אומרים אלהינו כו' רצה במנוחתינו). ובסידור כתב לאמרו (כבסידור האריז"ל וסידור השל"ה, ובגדי ישע (וינר) סי' תקפב), ושם הנוסח: רצה נא במנוחתנו.
1514. לבוש סי' תקפ[ב] ס"ח (אבל ביום כיפור כשחל בשבת אין צריך לומר רצה במנוחתינו וכו', כיון שהוא יום תענית ואין לנו כל כך רצון במנוחתינו שהרי הוא יום עינוי, ואיך נתפלל שירצה השי"ת במנוחתינו שאינו מנוחה גמורה כיון שהוא יום עינוי).
1515. ה' אלקינו.
1516. לבוש ס"ב (אבל הנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וישמחו בך ישראל אוהבי שמך, נראה לי שיש לאומרו, שהוא תפלה על כל שבתות שבשנה בלא יום הכיפורים).
1517. לבוש ס"ג (ואחר כך אומרים והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וישמחו בך ישראל אוהבי שמך וטהר לבנו לעבדך באמת וכו'. ויוכל לומר אחריו כי אתה סלחן וכו', שעל ידי הסליחה מטהר לבנו).
1518. פרקי דרבי אליעזר פמ"ד (ומשה אהרן וחור עמדו במקום גבוה בתוך מחנה ישראל, אחד מימינו ואחד משמאלו, מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו). הובא בטור (ואיתא בפרקי רבי אליעזר שצריך להעמיד אחד לימין ש"צ ואחד לשמאלו, כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד. ומזה נהגו להעמיד סגן אצל ש"צ ביום הכפורים). הגהות מיימוניות בסוף הל' שביתת עשור ד"ה אין, ממכילתא פ' ויבא עמלק סוף פ"א. שו"ע ס"ד (צריך להעמיד אחד לימין שליח צבור ואחד לשמאלו).
1519. בשו"ע שם ס"ז (בתענית צבור יעמדו שנים אצל שליח צבור, מזה אחד ומזה אחד, שיאמרו עמו סליחות).
1520. במ"א שם סק"י (וצ"ע למה אין נוהגים כן בזמנינו ... ואפשר משום דקי"ל אין תענית צבור בבבל. ועוד יש לומר, דעכשיו שכולן אומרים הסליחות עם הש"ץ אין צריך להעמיד אצלו).
1521. מ"א סק"ט (ועכשיו אין השנים עומדים אלא עד ברכו. ועיין בב"ח. ומ"ש סי' תקס"ו ס"ז). ט"ז סוף ס"ק א (צריכים להיות עד גמר כל נדרי).
1522. כדלעיל ס"ד (נוהגין להעמיד שני אנשים אצל הש"ץ בשעה שאומר כל נדרי, כדי שלא יטעו לומר מתירין נדרים ביחיד).
1523. טור ושו"ע ס"ה (יש שעומדים על רגליהם כל היום וכל הלילה).
1524. ב"י ד"ה ועוד (ונראה לי דהא דקאמר שעומדים על רגליהם כל הלילה, היינו בשעת תפלת ערבית דוקא, דאם לא כן נמצא שאינם ישנים כל הלילה, ואי אפשר להם לכוין יפה בתפלתם ביום, שהרי הם מתנמנמים). כנסת הגדולה הגה"ט. ט"ז סק"ה (פירש ב"י, בשעת התפלה בליל, דאם לא כן לא יוכלו להתפלל ביום, כי יתנמנמו). מ"א סק"י (היינו בשעת תפלת ערבית, אבל מי שעומד כל הלילה לא יוכל להתפלל בכוונה ביום (ב"י)). ובסידור (וטוב שלא לישן בליל יום הכיפורים, אלא לעסוק בתורה), ושם נסמן (הערה 48 ). וראה מראי מקומות וציונים.
1525. מהרי"ל הל' ליל יוה"כ ע' שכה (ואם חלש דעת העומד, רשאי לישען ולסמוך מתי שירצה). דרכי משה ס"ק י (כתב מהרי"ל, דמי שעומד יכול לסמוך לשום דבר כשיחלש). מ"א שם (ואם נחלשו, יכולים לסמוך לשום דבר (מהרי"ל ד"מ)).
1526. מהר"י ווייל סי' קצא (ומי שעומד פעם אחת ודעתו לעשות כן כל ימיו, צריך התרה). כנסת הגדולה הגה"ט. אליה זוטא סק"ז (כתב בתשובת מהר"י ווייל, מי שעומד פעם אחד ודעתו לעשות כן כל ימיו, אז צריך התרה).
1527. אוצ"ל סי' ריד ס"א (מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ושבין ראש השנה ליום כיפורים ... ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך ג' שיתירו לו, אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם, ונהג כן אפילו פעם אחת, צריך התרה). וכן הוא לעיל סי' רמט סי"ג (אם בפעם הראשון שאירע התענית בערב שבת השלימו עד צאת הכוכבים, צריך לנהוג כן לעולם בכל פעם שיארע בערב שבת, משום שהוא כמו נדר, וצריך שיתירו לו שלשה. והוא שבשעה שהשלים בפעם הראשון היה בדעתו לנהוג כן לעולם, או שהשלים ג' פעמים בערב שבת ולא התנה שיהא בלי נדר). סי' תע ס"ה (אם התענית כבר פעם אחת בעד בנה והיה אז בדעתה לנהוג כן לעולם עד שיגדל בנה, הרי תענית זה עליה כנדר, וצריך להתירה על ידי שאלה וחרטה). המקור לדין זה שאם נהג כן ג' פעמים, סגי אפילו לא הי' בדעתו לנהוג כן לעולם, ראה לעיל סי' רמט (הערה צז). וסי' תסח סי"ז (הערה עה).
1528. מטה משה אות תתסט (ונשים נראה לי שאין תועלת בעמידתן, שהרי אין יכולין להיות כמלאכים). מ"א סק"י (וטעם העמידה, להיות דוגמת המלאכים, ולכן הנשים לא יעמדו).
1529. סעיף ט (שאין יכולות להיות כמלאכים, שנאמר עיר גבורים עלה חכם וגו', גברים כתיב).
1530. תוספתא מגילה פ"ב הי"א (בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש ... ואין ישנין בהן). תוס' ב"ב ג, ב ד"ה ועייליה (הא אמרת בתי כנסיות אין ישנים בהם, לא שינת קבע ולא שינת עראי). שו"ע סי' קנא ס"ג (אין ישנים בבית הכנסת, אפילו שינת עראי).
1531. הגהות מיימוניות שם סוד"ה כל (ונוהגים בני אדם לישן בבית הכנסת, לפי שאומרים רוב הלילה מזמורים שירות ותושבחות, ויש שעושים משום שמירת הנרות, ואין כאן חשש איסור דהוו להו מפני קדושת היום). הובא ב"י ד"ה ועוד נהגו ללון. מרדכי מגילה רמז תתכט (אין ישנים בהם. מפרש ר"י דכל דבר שהוא לצורך בית הכנסת, כמו ביום כיפור כדי לשמרו, מותר ... ועל דא סמכינן לישן בבית הכנסת ביום כיפור כדי לשומרו), וב"ב רמז תסה (עוד אמר רבינו יצחק, דלצורך בית הכנסת עושין בו כל דבר ... ועל זה סומכין לישן בביהכ"נ ביום כיפורים כדי לשומרו [בפני הנרות]). מהרי"ל הל' ליל יום כפור ע' שלא (דרש מהר"י סג"ל, מנהג הוא שילינו העם בליל כל נדרי בבית הכנסת כדי להרבות בשבחות וברננים). טור ושו"ע ס"ו (נוהגים ללון בבית הכנסת ולומר שירות ותשבחות כל הלילה).
1532. בשו"ע שם ס"ד (לצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישן בתוכו. ומטעם זה ישינים בליל יום הכפורים בבית הכנסת).
1533. הגהות מיימוניות שם (וכן נהג מהר"ם, אמנם במערב רחוק ממקום התפלה היה ישן, או בבית הכנסת של נשים כשלא היו שם נשים). מרדכי ב"ב רמז תסה (והבא לישן ירחיק את עצמו ממקום תפלה לצד מערב, או בבית הכנסת הנשים מתי שאין נשים שם, וכן במיימוניות). מהר"י ווייל סי' קצא (הישנים בבית הכנסת, ישנו רחוק מארון הקדש). רמ"א ס"ו (וטוב לישן רחוק מן הארון). הובא במטה משה סי' תתעא, ובאליה רבה ס"ק כ.
1534. מהר"י ווייל שם (אבל בכדי, לאו מצוה הוא, ואיכא עבירה בידו). רמ"א שם (ומי שאינו רוצה לומר תשבחות ושירות בלילה, לא יישן שם).
1535. מהרי"ל שם (אמר מהר"י סג"ל שקבלה הוא וכן הרגיש בעצמו, כשאדם ניעור כל הלילה בלי שום שינה, אז מזה נעכר ונתעמם קולו יותר מכל דבר שבעולם. על כן מי שיהיה ש"צ יזהר מלהקיץ כל הלילה). רמ"א שם (והחזנים המתפללים כל היום, לא יעורו כל הלילה, כי מאבדין קולם כשאינם ישנים).
1536. לבוש ס"ד (ונראה לי שבזמן הזה שאנו נוהגין להתפלל ולומר סליחות ותחנונים כל היום, יותר הגון וטוב הוא שאחר שאמר סליחות ותחנונים בלילה ילך לישן לביתו על מטתו, כדי שישן שינת קבע ויוכל להתפלל ולהתחנן למחר ביום בכוונה שלימה, שאם לא יישן כל הלילה הרי הוא מבטל כל תפילות יום הכיפורים, שאי אפשר לו להתפלל ביום בכוונה יפה, שעל כרחו הוא מתנמנם, שכבר תש כחינו בזמן הזה לעמוד כל הלילה וכל היום בלי שינה). מ"א סקי"א (ולבוש כתב מוטב לילך לישן בביתו, כי מי שניעור בלילה, ישן ביום ואינו אומר בכוונה).
1537. סעיף טו (לישן בלילה, כדי שיוכלו להתפלל ביום בכוונה ולא יתנמנמו בתפלתם).
1538. אבודרהם סדר תפלת יוה"כ (ומתחיל לקרות מתהלים מן אשרי האיש עד לבטח תושיבני). של"ה מסכת יומא עמוד התשובה (רכט, א) ד"ה אמנם מי (יאמר ד' מזמורים הראשונים קודם שישכב, כי הם מסוגלים שלא יבא לידי קרי, וכן כתב בסדר היום דף צ"א. וכתב, יש בהם ש"ו תיבות וד' מזמורים יעלה למנין קרי). מ"א שם (וכתב בשל"ה, קודם שישן יאמר ד' מזמורים הראשונים שבתהלים שהם שמירה לקרי). אליה זוטא ס"ק יא (ומי שעיף ויגע יאמר על כל פנים ד' מזמורים הראשונים קודם שישכב, כי הם מסוגלים שלא יבא לידי קרי, ויש בהם ש"ו תיבות וד' מזמורים יעלו למנין קרי). ובסידור (אחר ערבית יש לומר ארבעה מזמורים הראשונים שבתהלים, כי יש בהם ש"י תיבות כמנין קרי, וראשי תיבות וסופי תיבות מהמזמורים מנין קל"א כמנין סמא"ל, כדי להנצל מקרי, וגם יכוין בשם הוי' בניקוד בִבְרִית).
1539. רות ג, ז.
1540. של"ה שם (עוד דבר הוא, בעת שהוא ישן בלילה לא יעטף את עצמו בכרים ובכסתות המחממים, כי זה מוליד כח התאוה. ועכ"פ לא יכסה את רגליו). אליה זוטא שם (וטוב שלא יעטף עצמו בכרים וכסתות המחממין, ועכ"פ לא יכסה רגליו, וזה היתה כוונת רות ותגל מרגלותיו (של"ה)).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.