ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג)תקפד סדר קריאת התורה בראש השנה

תקפד סדר קריאת התורה בראש השנה

ובו ט' סעיפים

הלל, וידוי ופיוטים

א אין⁹⁵ אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים, לפי שהקב"ה יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, ואיך יאמרו שירה⁹⁶. ואותם האומרים תהלים בכל יום ואירע להם בראש השנה ויום הכיפורים אמירת הלל, מותרים לומר כדרכן, כיון שאין אומרים אותן דרך שירה, רק דרך תחינה ובקשה⁹⁷:

ב ונוהגים לומר אבינו מלכנו על הסדר⁹⁸. ויש שמדלגין בראש השנה אבינו מלכנו חטאנו לפניך, לפי שאין אומרים ווידוי בראש השנה ⁹⁹ , שלא ליתן פתחון פה למקטרג¹⁰⁰. אבל לומר פסוקים שיש בהן הזכרת חטא, אין קפידא, כיון שאינו דרך ווידוי¹⁰¹. ואפילו ווידוי ממש אין למנוע בשעת התקיעות שהשטן הוא מעורבב, ונכון הדבר להתוודות בלחש בין התקיעות ¹⁰² , בשעה שהציבור אומרים יהי רצון מלפניך וכו' ¹⁰³ :

ג צריך לומר¹⁰⁴ סלח ומחל, מחה והעבר חטאתינו ופשעינו, כי מחילה גדולה מסליחה, ופשע גדול מחטאת¹⁰⁵, וצריך לבקש תחלה על המועט ואחר כך מוסיף והולך ¹⁰⁶ :

ד צריך לומר רוע גזר בנשימה אחת, דהיינו שיקרע הוא יתברך הרוע שבגזרה, ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים¹⁰⁷:

ה אין אומרים אבינו מלכנו בשבת, מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת ¹⁰⁸ . ואפילו בערב שבת במנחה אין אומרים אותו¹⁰⁹:

ו בראש השנה מאריכין בפיוטים ובתפלות עד חצות היום לכל הפחות, ואם חל בשבת, אין להאריך יותר מחצות, אבל בחול יכול להאריך יותר¹¹⁰. במה דברים אמורים בפיוטים ובתפלות, אבל בניגונים אין להאריך יותר מחצות, כיון שהוא יום טוב¹¹¹:

קריאת התורה

ז מוציאין¹¹² שני ספרי תורה. בראשון קורין חמשה, מן וה' פקד את שרה עד פרשת העקידה, לפי שבראש השנה נפקדה שרה ¹¹³ . ואם הוא שבת קורין בו שבעה¹¹⁴. ומפטיר קורא בספר תורה שני בפרשת פנחס ובחודש השביעי¹¹⁵, ומפטיר בתחלת ספר שמואל עד וירם קרן משיחו, לפי שגם חנה נפקדה בראש השנה¹¹⁶:

ח ויש מקומות שנוהגים לקרות התוקע ממנין חמשה העולים לספר תורה¹¹⁷. ויש מקומות נוהגים לקרות גם המתפלל מוסף. וכן ביום הכיפורים¹¹⁸:

ט אם יש תינוק למול בראש השנה, אין ממתינים למולו עד אחר גמר התפלה, משום דזריזין מקדימין למצוה¹¹⁹, אלא מלין אותו אחר קריאת התורה קודם תקיעת שופר¹²⁰, לפי שעל ידי תקיעת שופר הקב"ה זוכר עקידת יצחק¹²¹, טוב לסמוך המילה ברית אברהם ועקדת יצחק¹²².

במה דברים אמורים במקום שמלין בבית הכנסת, אבל במקום שנוהגים למול כל אחד בביתו, מלין אותו אחר יציאה מבית הכנסת¹²³:

הערות

95. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) הלל, וידוי ופיוטים (ס"א-ו). (ב) קריאת התורה (ס"ז-ט).
96. ערכין י , ב (אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים. אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני). ר"ה לב, ב. טור ושו"ע ס"א (אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים). ט"ז ס"ק א (לפי שספרי החיים והמתים פתוחים ואיך יאמר שירה).
97. מ"א סק"א (צריך עיון קצת האומרים תילים בכל יום ומתרמי להם הלל ביום ראש השנה היאך אומרים אותו. ונראה לי כיון שאין אומרים אותו דרך שירה, רק דרך תחנה ובקשה, שרי).
98. כלבו סי' סד כח, ד (ואחר תפלת שחרית ומנחה אומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך). ד"מ ס"ק א, על מ"ש הב"י שאין אומרים הודאת חטא (ואין המנהג כדבריו). רמ"א ס"א (ונוהגין לומר אבינו מלכנו על הסדר).
99. ב"י ד"ה נוהגין (ונראה לי דשאר בקשות שאומרים באבינו מלכנו אומרים בראש השנה, אבל חטאנו לפניך וכן כיוצא בו דבר שיש בו הודאת חטא, אין אומרים, מהטעם שאין אומרים וידוי בראש השנה). מ"א סק"ב (כתב הרב"י ... שלא לומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך, שאין אומרים וידוי בראש השנה). וכן הוא בסידור (אין לומר בראש השנה אבינו מלכנו שיש בו הזכרת חטא או עון, כגון אבינו מלכנו חטאנו לפניך, או סלח ומחול וכו' וכיוצא בזה). וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות ע' תקיט.
100. תולעת יעקב סוד תפלת מוסף בר"ה ד"ה שנינו בפרק בתרא (קבלו אנשי האמת שלא נזכיר ביום זה בתפלתינו שום חטא ועון ואשמה ורשע מכל מה שחטאנו לפניו, שלא יתן פתחון פה לשטן). הובא בשל"ה מסכת ר"ה עמוד הדין (ריד, א) ד"ה להיות.
101. כנסת הגדולה סי' רלז הגב"י (אבל בדבר שאין בו וידוי, אעפ"י שמזכירין חטא ועון, אין קפידא). מ"א שם (אבל לומר פסוקים שיש בהן הזכרת חטא, אין קפידא, כיון שאינו דרך וידוי (כ"ה סי' רל"[ז])).
102. פרי עץ חיים שער השופר פ"ה (בענין הוידוי של ראש השנה הנזכר בזוהר פנחס ח"ג דרל"א, דבעי בר נש לפרש חטאוי, ובמקום אחר אמר להיפך, היה אומר מורי ז"ל, ונהג להתודות בין שפתיו שלא ישמעו דבריו ... ואפילו בלחש לא היה מתיר אלא בעת תקיעת שופר דמיושב). הובא בשל"ה שם (ריד, ב) ד"ה אח"כ. מ"א שם (ובשל"ה כתב, דשלא בשעת התפלה, או כשמפרש חטאיו, שרי. ולכן נכון להתודות בשעת התקיעות בלחש, בין סדר לסדר). וכן הוא בסידור (יתודה בלחש).
103. בסידור, אמירת יהי רצון הוא לאחר התקיעות. וראה מראי מקומות וציונים. אוצר מנהגי חב"ד, תשרי ע' קכד. סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות ע' תקכז.
104. בנוסח אבינו מלכנו.
105. מ"א סק"ג (יש לומר ... סלח ומחל, כי מחילה גדולה מסליחה ... מחה והעבר חטאתינו ופשעינו). וכדאמרינן יומא לו, ב (פשעים אלו המרדים ... חטאתם אלו השגגות). ובסידור כתב (אין לומר בראש השנה ... סלח ומחל וכו' וכיוצא בזה). ושם (סלח ומחול ... מחה והעבר פשעינו).
106. מ"א סי' תרז סק"ג (דצריך לבקש על הקל תחלה). וכן הוא לעיל סי' תקפב ס"ח (כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט, ואחר כך מוסיף והולך), ושם נסמן (הערה 44 ).
107. ט"ז סי' תרכב סק"ו (בנוסח אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו, נראה לי דיש לומר רוע גזר בנשימה אחת, כי שייכים להדדי, דהיינו שיקרע הוא ית' רוע שיש בגזירה, ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים).
108. ר"ן ר"ה (ט, א) ד"ה גמרא (וה"ר יהודה בר ברזילי אלברגילוני ז"ל כתב שאין אומרים ... בראש השנה ויום הכפורים שחל להיות בשבת ... אבינו מלכנו ... כיון שהוא שאלת צרכים בשבת לא התירו לאמרו). שו"ת הריב"ש סי' תקיב (בברצלונה לא נהגו לאמרו בהם כלל, מפני שהוא שאלת צרכים. וכן המנהג באשכנז. ובגירונד"א נהגו גם כן שלא לאמרו בהם מן הטעם הזה). מהרי"ל הל' ר"ה ע' רפא (ואם שבת, אין אומרים אבינו מלכנו). רמ"א ס"א (ואם הוא שבת אין אומרים אותו). מ"א סק"ג (הר"ן פ' בתרא דר"ה כתב הטעם מפני שהוא שאלת צרכיו) וכדלעיל סי' רצד ס"א (שאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה כמו שאסור בשבת עצמו), ושם נסמן (הערה ו). וראה שער הכולל פל"ו אות ב. וכן הוא לקמן סי' תרב ס"ב (ונוהגים לומר אבינו מלכנו כו' ערב ובוקר, מלבד בשבת), ושם נסמן (הערה 7 ).
109. שו"ת ריב"ש סי' תקיב (אבינו מלכנו ... קצת מקומות, שנהגו שלא לאמרו אף בראש השנה במנחה כשחל להיות בערב שבת, משום כבוד השבת). מהרי"ל שם ( וכן אם ראש השנה ה"ו, אין אומרים אבינו מלכנו בערב שבת מנחה). מעגלי צדק, אחרי מוסף יום ב' דראש השנה (ואם הוא ערב שבת אין אומרים אבינו מלכנו). מ"א שם ( כתב מעגלי צדק, דאפילו כשחל ראש השנה בערב שבת אין אומרים אותו במנחה, וכ"כ ריב"ש סי' תקי"ב שיש מקומות נוהגין כן). וכן הוא לקמן סי' תרב ס"ב (וכן בערב שבת אחר מנחה אין אומרים אותו). ואף שבערב שבת במנחה שואל אדם צרכיו, שהרי מתפללים י"ג אמצעיות בערב שבת במנחה, אף שגם ברכות האמצעיות הן בקשת צרכיו, כדלעיל סי' רצד ס"א (תקנו הבדלה בתפלה ... מפני שאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה, כמו שאסור בשבת עצמו, לפיכך קבעוה קודם שאלת צרכיו שבברכות אמצעיות). מבאר על זה במחצית השקל ס"ק ג (ודוקא ח"י ברכות אומרים, דטופס ברכות כן הוא, ואפילו בשבת גופיה היה ראוי להתפלל י"ח, אלא משום טורח צבור). וכדלעיל סי' קפח ס"ד (ואין חוששין לאיסור שאלת צרכיו, לפי שטופס הברכה כך היא), וסי' רפח ס"ח (ולא אסרו לומר תחנונים בשבת אלא לבקש בהם על צרכיו כגון על פרנסה). ועיקר הטעם שאין אומרים י"ח ברכות בשבת ויום טוב הוא, כדלעיל סי' רסח ס"ב (מפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים), וסי' תפז ס"ב (שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו ביום טוב להתפלל כל י"ח, וקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום). אלא שאחרי שיש לנו טעם זה, הוסיפו גם הטעם של איסור בקשת צרכיו בשבת. נמצא שגם במנחה של ערב שבת אסור לתבוע צרכיו – בדבר שאינו טופס הברכה, ולכן אין אומרים בו תחנון, כדלעיל רס"י רסז (נוהגין שלא ליפול על פניהם אחר תפלה מנחה בערב שבת). ולכן אין אומרים בו אבינו מלכנו, כמבואר במחצית השקל ס"ק ג (שהוא שאלת צרכיו, ורוצה לומר דהוי כמו תחנה, דגם בערב שבת במנחה אין אומרים תחנון). ואף שנתבאר לעיל סי' תכט סי"ב ולקמן סי' תרב ס"ד, שגם בימים שאין אומרים בהם תחנון אומרים בהם אבינו מלכנו, מלבד בראש חדש וחנוכה ופורים וערב פסח וט' באב וערב יום כיפור. הנה למדנו מכאן, שגם ערב שבת במנחה דינו כמו ששת הימים הנ"ל, שאין אומרים בהם אבינו מלכנו. הפרש זה שבין מנחה בערב שבת לבין שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, מוצאים אנו אף לענין ערב יום כיפור. ואף שיתבאר לקמן סי' תרד ס"ו (אין אומרים למנצח יענך ... אין אומרים בו אבינו מלכנו לא בתפלת שחרית ולא במנחה), בלי הפרש בין שחרית למנחה. מכל מקום מסיים שם (ויש מקומות נוהגין כשחל יום הכיפורים בשבת, שאין אומרים בו אבינו מלכנו כמו שיתבאר בסי' תרי"ט, אז אומרים אותו בערב יום הכיפורים שחרית); היינו דוקא בשחרית ולא במנחה, כיון שערב יום כיפור במנחה דינו כמו ערב שבת במנחה, שהוא יותר יום טוב מאשר ערב יום כיפור בשחרית. [מנהגינו שגם כשחל יום הכיפורים בשבת אין אומרים אבינו מלכנו בערב יום הכיפורים שחרית. וכאן אנו דנים לפי המבואר בשוע"ר שם].
110. מהרי"ל סדר מוסף של ר"ה ע' ש (דרש מהר"י סג"ל שמצוה להאריך בתפלה בראש השנה עד חצות היום לכל הפחות. וכן היה מנהג קדמונים חצי לה' וחצי לכם. על כן לא יהא לבו של אדם נוקפו אם מאריך ש"צ בתפלה, רק כל מגמתו יהא לשם שמים). יש"ש פ"ב ס"ד (בראש השנה, שאימת יום הדין עלינו וספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים, יכולין להאריך בתפילה ובדברי תורה יותר מחצי היום, אם לא כשחל בשבת). רמ"א ס"א (ומאריכים בפיוטים ותפלות עד חצות). מ"א סק"ד (עד חצות, לכל הפחות (שם). וכ"כ ביש"ש בביצה, שבראש השנה יוכל להאריך יותר מחצות). ולענין יום טוב נתבאר לעיל סי' תקכט ס"ח (ביום טוב שחרית ... בבית הכנסת אין מאריכין מאד אלא ממהרין לצאת כדי לשמוח בשמחת יום טוב. ויש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות היום). ולענין שבת סתם (שאינו בראש השנה), נתבאר לעיל סי' רפא ס"ג (לא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם חצות היום, כמו שיתבאר בסי' רפ"ח). והוא בסי' רפח ס"א (צריך למהר לאכול סוף שעה ששית, שאסור להתענות בשבת עד חצות).
111. מ"א שם (ונראה לי דוקא בפיוטים ותפלות, ולא בניגונים). וראה גם לעיל סי' נג סי"ד (ש"ץ שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו הערב ... אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו, הרי זה מגונה). סי' רפא ס"ג (ויש להאריך ולהנעים בניגון הזמירות של שבת בשביל כבוד היום, ואין למחות בש"ץ שמאריך בהם בניגון). סי' תקכט סוף ס"י (ועכשיו שמאריכים בניגונים בתוך התפלה אין זה עולה בכלל חציו לה', אלא בכלל לכם הוא).
112. כאן תתבאר קריאת התורה והפטרה של יום ראשון דראש השנה, ולקמן סי' תרא ס"א תתבאר קריאת התורה והפטרה של יום שני.
113. מגילה לא, א (בראש השנה ... וה' פקד את שרה, ומפטירין בחנה), ופרש"י (לפי שפקידתה היתה בראש השנה). ר"ן שם י, ב (בראש השנה, ביום א' וה' פקד את שרה, ומפטירין בחנה, לפי ששתיהן נפקדו בראש השנה כדאיתא פ"ק דר"ה), והוא בר"ה י, ב – יא, א (בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה). טור ושו"ע ס"ב (ומוציאין ב' ספרי תורה, באחד קורין ה', מוה' פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה). מ"א סק"ה (שבראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה).
114. טור ושו"ע שם (ואם הוא שבת קורין בו ז'). וכדלעיל סי' רפב ס"א (משה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קורין בספר תורה חמשה גברי ביום טוב וששה ביום הכיפורים וז' בשבת), וסי' תפח ס"ה (משה תקן להם לישראל שיהיו קורין חמשה גברי בכל יום טוב מענינו של יום).
115. משנה מגילה פ"ד ל, ב (בראש השנה בחדש השביעי). טור ושו"ע שם (ומפטיר קורא בשני בפרשת פנחס ובחדש השביעי). וכדלעיל סי' תפח ס"ו (ורבנן סבוראי תקנו, וכן הנהיגו הגאונים אחריהם, שיקרא המפטיר בפרשת המוספין שבפנחס).
116. מגילה לא, א (ומפטירין בחנה), ופרש"י (לפי שפקידתה היתה בראש השנה). טור ושו"ע שם (ומפטיר ויהי איש אחד מן הרמתים, עד וירם קרן משיחו). וכדלעיל (הערה 19 ).
117. כלבו סי' סד כט, סוע"א (ויש מקומות שנוהגין לקרא התוקע במנין חמשה). רמ"א ס"ב (ויש מקומות שנוהגים לקרות התוקע ממנין החמשה העולים לספר תורה).
118. לבוש ס"ב (ובפוזנא נוהגין לקרות בחיוב גם כן החזן המתפלל מוסף, והוא גם בתוך החמשה, וכן ביום כיפור). מ"א סק"ו (בפוזנא נוהגין לקרות גם המתפלל מוסף, וכן ביום כיפור (לבוש)).
119. פסחים ד, א (זריזין מקדימין למצות). לבוש ס"ד (ואין ממתינין עד יציאתם מבית הכנסת ... משום זריזין מקדימין למצות).
120. הגהות אשרי ר"ה פ"א סי' ה (בראש השנה מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר). שו"ע ס"ד (מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר).
121. ר"ה טז, א (אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק). וכן הוא לקמן סי' תקפו ס"ב (ומצוה מן המובחר לתקוע בשופר של איל, כדי שיזכור לנו עקידת יצחק).
122. ראה תרומת הדשן סי' רסו (דכך הסדר, ברית אברהם ועקידת יצחק). לבוש שם (וסדרו אותם אחר שקראו בתורה קודם תקיעת שופר, שכן הוא סדר הנכון, לזכור ברית אברהם שהוא המילה, קודם עקידת יצחק שהוא השופר, שתוקעין בשל איל זכר לעקידה). ט"ז ס"ק ב (וקודם לתקיעת שופר, זכר לאילו של יצחק, וברית של אברהם היה קודם).
123. כנסת הגדולה הגב"י (מנהגינו עכשו למול אחר שיוצאין מבית הכנסת. ויראה לי ששינוי המנהג תלוי במנהג אחר, דבזמן שהיה מנהגם למול בבית הכנסת, הנכון שימולו בין ספר התורה לתקיעת שופר, אבל בזמנינו זה שהמנהג למול כל איש בביתו, לצאת מבית הכנסת ולהקהיל את העם, הוא טורח גדול, לכן נהגו למול אחר יציאה מבית הכנסת). מ"א סק"ז (ועכשיו נהגו לימול אחר יציאת בית הכנסת (כ"ה), עיי"ש הטעם). עטרת זקנים (כל זה במקום שהמנהג למול בבית הכנסת, אבל במקום שנוהגים למול כל אחד בביתו, נהגו לימול אחר יציאת בית הכנסת, וכן נוהגין בארץ תוגרמא ובבל ארץ ישמעאל). וראה לקמן סי' תרכא ס"ג (אם יש מילה ביום הכיפורים, מלין בין קריאת התורה למוסף ... ואם הוא במקום שמלין התינוק בביתו, ולא בבית הכנסת, אין מלין עד חזרת ספרי תורה להיכל). ושם אין ממתינים עד יציאה מבית הכנסת, שהרי ביום הכיפורים מתפללים כל היום. המנהג למול בבית הכנסת הובא גם לעיל סי' שלא ס"ח (במקומות שנוהגים להביא התינוק לבית הכנסת).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 30 עמודים.